ציוץ הציפורים

‫כל הזכויות שמורות‬
‫לזאב גוז‬

‫אין להעתיק לשכפל‬
‫
‬

‫‪All rights reserved‬‬
‫‪to Zeev Goz‬‬
‫‪2016‬‬

‫ציוץ הציפורים‬
‫קו הרקיע מוסתר על ידי מגדלים בוהקים בזכוכית ירוקה כחולה המחזירים את
‬

‫קרני השמש הפוגעות‬
‫בחלונות הגבוהים‪ .‬המגדלים המזדקרים מתמלאים באנשים בשעות הבוקר‬

‫ומתרוקנים שוב בשעות‬
‫הערב המאוחרות כשכל אדם פונה לשוב במהירות האפשרית לביתו הצנוע‪,‬‬

‫לאישה הקטנה שהכינה‬
‫ארוחת ערב ולילדים שמנסים לא להירדם בכדי שיוכלו לראות את אביהם‬

‫העובד עד שעות מאוחרות‪,‬‬
‫הילדים מפהקים במלא פיהם הקטן ומשפשפים את עיניהם הבוהות במרקע‪.‬‬

‫הכבישים מתמלאים‬
‫בצפירת מכוניות ואותם מאכסני מגדלים התקועים בפקקים האין סופיים‬

‫מתעצבנים אך לשווא בכדי‬
‫לנסות לעבור נתיב לגנוב עוד מקום בנחש המזדחל המואר באור פנסים לבן‪.‬‬

‫חלקם עוברים על החוק‬
‫ועוקפים מימין מעבר לפס ההפרדה הצהוב ומגלים להפתעתם שוטר העורב‬

‫להם בכדי לשחררם‬
‫מהסכום שנותר להם מכל השעות הנוספות שצברו במהלך החודש ובמקרה‬

‫גרוע יותר הם רק‬
‫מתקדמים מעט ומשפרים עמדות בפקק‪.‬‬
‫כל יום חוזר הריטואל על עצמו‪ ,‬חוסר הברירה‪ ,‬הוצאות המשכנתה‪,‬‬

‫אוברדרפט‪ ,‬פיגועים ופילגשים‬
‫ולמרות הכל החיים נמשכים מעבר לכל הבעיות הכל ממשיך לזרום בכביש‬

‫המהיר בשעת בוקר‬
‫מוקדמת ללא פקקים שיעצרו את מרוץ החיים‪.‬‬
‫על עמודי החשמל המפלחים את הרחובות ליד המגדלים המזדקרים מול‬

‫השמים‪ ,‬ישובות מספר‬
‫ציפורים המציצות ומעלות נשכחות מתקופות רחוקות לפני שצמחו המגדלים‬

‫המכסים את קו הרקיע‬
‫כשהאזור היה טבעי‪ ,‬מכוסה חולות ועצים שבהם קיננו דורות של ציפורים‪.‬‬

‫הקדמה כרתה את העצים‬
‫והרסה את אותם הקנים‪ ,‬הציפורים הקטנות מחפשות מקומות לקינון ואחת‬

‫מהן קיבלה את הקדמה‬
‫וכיום היא מקננת על עדן אחד החלונות בגבהים שעצים עדין לא הגיעו‪ ,‬גוזלים‬

‫קטנים מצייצים‬
‫וממתינים לאמם שתאכילם‪.‬‬

‫למרגלות אותם מגדלים זוהרים על המדרגות המובילות להיכלי ההצלחה יושב‬
‫אדם לבוש בלויים לא‬

‫מגולח שערו המאפיר מלוכלך ונראה שהמסרק זר לו ובגדיו מטונפים‪ .‬פניו‬
‫מלאי עצבות וחרושי קמטים הוא נראה הרבה‬

‫מעבר לגילו האמתי ולפניו מונח כובע קסקט מרופט ובו מספר מטבעות‪ .‬הוא‬
‫יושב כך במשך שעות‬

‫מאזין לציוץ הציפורים היושבות על חוטי החשמל וצופה בעוברים והשבים‬
‫שמעטים מהם משליחים‬
‫מעות לכובעו‪.‬‬

‫הוא יושב כך במשך כל ימות השבוע בחום‪ ,‬בגשם‪ ,‬ברוח וברד‪ ,‬הוא יושב כך‬
‫מכסה את צווארו בצעיף‬

‫שמצא בכדי לגרש את צינת החורף‪.‬‬
‫עונות השנה מתחלפות ונעות במהירות בינות לבניינים רבי הקומה‪ ,‬חום הקיץ‬

‫מחליף את מקומו‬
‫לצינת החורף וחוזר חלילה‪ .‬האדם יושב כך מידי יום ומנסה לקבץ מעט מעות‬

‫בכדי שיספיקו לו‬
‫לארוחה חמה ולמקום לינה במלון זול ומצחין‪ .‬במהלך שעות וימי שיבתו מול‬

‫גורדי השחקים בבגדיו‬
‫המרוטים עולים בו זיכרונות מימים רחוקים מזמנים שונים‪ .‬ימים בהם לבש‬

‫בגדים שונים בכל יום‬
‫החליף את חולצתו ומכנסיו‪ ,‬גרבים שהתאימו ממחטה בכיס מכנסיו וארנק‬

‫שכלל כרטיסי אשראי‪,‬‬
‫כסף מזומן ותמונות משפחה‪ .‬תוך כדי העלאת זיכרונות הוא שולף את הארנק‬

‫הישן והמרופט ופותח‬
‫אותו אין כל זכר לחפיסת השטרות או כרטיסי האשראי‪ ,‬הדבר היחיד שנותר‬

‫הנה תמונה משפחתית‬
‫דהויה ומרוטה‪ .‬הוא מביט בתמונה ומלטף באצבע את פני הילדים המופעים‬

‫בתמונה ועיניו מתמלאות‬
‫דמעות שהוא נלחם בהן שלא יפרצו ויזרמו על פניו‪ .‬במהירות הוא מוחה את‬

‫עיניו ומחזיר את הארנק‬
‫לכיסו בכדי למנוע מחשבה נוספת אך מבטו עדין נעוץ בשחקים ומחשבותיו‬

‫נעות ללא הכוונה לאותם‬
‫ימים‪.‬‬
‫
‬
‫
‬

‫כשהיה חוזר מעבודתו הילדים הקטנים היו עטים עליו ונצמדים לרגליו הוא היה‬
‫מלטף את ראשם מחבק מנשק נושק לאשתו הנאה מתיישב על הספה‬

‫כשהילדים יושבים על ברכיו ומספרים לו את מה שעברו במהלך אותו יום בבית‬
‫הספר ובגן ‪ .‬לאחר מכן היו שואלים אבא הבאתה לנו משהו‪ ,‬והוא היה‬

‫מתחמק ממתן תשובה אך לבסוף נעתר להפצרותיהם ומוציא מכיסו חטיפים‬
‫שיחלקו ביניהם אך רק לאחר ארוחת הערב‪ .‬שיעורים עשיתם היה שואל כן‬
‫אבא לאחר ארוחת הערב היו יושבים יחדיו הוא אשתו והילדים משחקים‬
‫משוחחים הילדים היו מתקלחים ונכנסים למיטה‪.‬‬

‫הגבר היה עוזר לאשתו בפינוי השולחן מארוחת הערב מחמיא לה על הארוחה‬
‫הטעימה מחבק אותה בזמן ששטפה כלים והיא בצחקוק קל די תפסיק לא‬
‫עכשיו‪.‬‬
‫מאוחר בלילה היו מתכרבלים יחדיו תחת המצעים מתנשקים מתלטפים‬
‫מתנים אהבה ונרדמים לשינה מלאת חלומות‬

‫ובבוקר לאחר ריטואל הבוקר וקפה מהיר היה ממהר לעבודתו במגדל הנוגע‬
‫בשמים בו היה מבלה את רוב היום מזג האוויר היה מבוקר בחורף בקיץ בלי‬
‫שתחוש את חילופי העונות את חום השמש המלטפת את צינת הערב‬
‫החודרת כך כל היום כל יום כל עונה תמורת זהובים בכדי לדאוג למשפחה‬
‫הגבר מתרומם ממקום ישיבתו ליד הקסקט ומותח את רגליו ובכדי לנסות‬
‫לגרש את זיכרונותיו הכואבים אך ללא הועיל לאחר ששוב התיישב על הארץ‬
‫מחשבותיו כאילו מרחפים מעצמם לאותם ימים והכאב שהם גורמים לו ניכר‬
‫בפניו אך איש אינו מבחין בכך‪.‬‬

‫‪,‬למרות כל הניסיונות של בני הזוג לתמרן ולא לפגוע במרקם הזוגי והמשפחתי‬
‫מיציאות בשנים כדי לשמר את הגחלת החום והאהבה ביניהם‪ ,‬פעילויות‬

‫משפחתיות סופי שבוע וחופשות משפחתיות נוצר ריחוק בן בני הזוג וחיכוכים‬
‫צפו ועלו על פני השטח והתפתחו לריבים קולניים מינוריים‪ .‬הילדים חשו‬

‫בבעיות מתחת לפני השטח וגם הם הרגישו בחוסר המצאות האב בבית ואף‬
‫זה השפיע על האווירה בבית ובין בני המשפחה‪.‬‬

‫החיכוכים הבלתי פוסקים בין בני הזוג בנוגע להיעדרותו של האב טפחה מיום‬
‫ליום‪ .‬האב להגנתו טען "מה ניתן לעשות אני מביא פרנסה הביתה המאפשרת‬

‫לנו לחיות ברמת חיים גבוהה‪ ,‬את מעדיפה שאעבוד פחות והחיים הנוחים‬
‫שלנו ישתנו?"‬

‫אשתו לא ענתה לטענותיו אלא המשיכה בשלה כולנו סובלים מכך שאתה‬
‫כמעט ולא פה ובמיוחד הילדים‪.‬‬
‫
‬
‫
‬

‫האב כאב את סבל ילדיו ומשפחתו אך לא ידע מה לעשות‪ ,‬עבודתו התובענית‬
‫גרמה לו לבעיות בבית עם אשתו ואיבוד קשר עם ילדיו אך הפיתוי הפיננסי היה‬

‫גדול וכביר והגבר לא הצליח לעמוד בפניו‪.‬‬
‫החיכוכים והעקיצות של אשתו גרמו את ההפך ממה שהיא תכננה והוא‬
‫העדיף לצאת מוקדם בבוקר ולחזור מאוחר בלילה בכדי להימנע מעיניהם‬
‫המאשימות של ילדיו והחיכוכים עם אשתו‪ .‬הקרע ביניהם הלך והעמיק הניכור‬
‫אי הנוחות שחשו זה במחיצתו של השני טפח מיום ליום‪ .‬בשלב מסוים החליט‬
‫הגבר לעזוב את הבית ועבר לדירת סטודיו מושכרת‪ .‬הוא המשיך לעבוד שעות‬
‫מטורפות בכדי לספק את מחסורם של ילדיו ושלו עצמו‪ .‬למרות אי רצון בולט‬
‫של ילדיו להיפגש עמו‪ ,‬אמם הכריחה אותם לבלות מעט עם אביהם בסופי‬
‫השבוע‪ .‬הגבר ניסה ככל יכולתו לשמור על קשר עם ילדיו להעביר עימם זמן‬
‫איכותי‪ .‬אך זמן זה הלך והתקצר עקב אילוצי עבודתו ופעילויות הילדים עם‬

‫חבריהם‪.‬‬
‫הזיכרונות שמלאו אותו השכיחו ממנו את ההווה את הזמן ואת המקום בו הוא‬
‫נימצא לפתע כששם לב שהלילה ירד וכמעט ואין איש ברחוב ולא נשמע ציוץ‬
‫הציפורים‪ ,‬קם הגבר ממקום מושבו אסף את הקסקט את המעות שהיו בו שם‬

‫בכיסו את הקסקט על ראשו וצעד בצעד איטי אל מעבר לרחוב‪.‬‬
‫לאחר שנשכב במיטתו החורקת בהוסטל בין הסדינים הקרועים והלא צחים‬
‫שוב זיכרונותיו מציפים אותו ותמונות ממשפחות המרוחקת מדירתו הקטנה אך‬
‫נקייה שמורה מתגלים מול עיניו מהסדינים הנקיים עצבות ממלאת אותו עיניו‬

‫נעצמות והוא נרדם ללילה שחור חסר חלומות‪.‬‬
‫כפי שהריטואל של הבוקר היה בזמן שעבד בעבודתו המרשימה כך גם היום‬
‫הגבר עוטה את מחלצותיו היחידים נועל את נעליו שמזמן עבר עליהם הכלח‬
‫לוגם קפה דלוח וקר נוטל את הקסקט ויוצא למקום ישיבתו על מדרגות היכל‬
‫התהילה‪ .‬הוא מתיישב במקומו הקבוע מניח את הקסקט לפניו מקשיב לציוץ‬
‫הציפורים ומביט באנשים הממהרים את חלקם הוא זוכר מימי תהילתו למרות‬

‫שרובם אינם מכירים אותו או מתעלמים ממנו בכוונה‪.‬‬
‫בישובו כך על מדרגות התהילה הוא מביט בפניהם של העוברים והשבים‬
‫מקשיב לציוץ הציפורים הנוגה ‪ ,‬בעברו את התעסק במרוץ החיים והיה כמו‬
‫עכבר במבוך לא שמע את שירת הציפורים ולא רואה את כחול השמים או חש‬
‫את ליטוף קרני השמש החמות על פניו‪ .‬הוא היה עסוק במרדף אחר עבודתו‬

‫כספו ומעט מהזמן שנותר משפחתו חדר כושר ושינה קצרה וטרופה‪.‬‬
‫
‬
‫
‬
‫
‬

‫כיום שאין לו לאן למהר ולאן לרוץ אין לו ממון לרדוף אחריו ולא כבוד ופינוקים‪,‬‬
‫הוא יושב כך שעות מקריב את פניו לליטוף קרני השמש‪ ,‬מקשיב לשירת‬

‫הציפורים‪ ,‬רואה את הצבעים המתחלפים בכל עונה ורואה את המבט הקר‬
‫הכואב של האנשים שחולפים על פניו‪ .‬הוא מרחם עליהם למרות הצלחתם‬

‫הם חרשים ועיוורים ליופיים של החיים‪.‬‬
‫למרות הנאתו מהמראות והצלילים פניו מתמלאים עצב ועיניו לחות זיכרונותיו‬
‫שבים לילדיו לאשתו בנפרד והכאב מפלח את ליבו ודמעות מתגלגלות על לחיו‪.‬‬
‫ביום חורפי קר בשעות הערב בחוץ גשם עז נתח על הארץ ורוח מנידה עצים‬
‫רמזורים ושלטים‪ .‬מעיפה כל דבר מנייר על מדרכה ושקית ניילון המתרוממת‬
‫באוויר במחול חורפי אך איש אינו מבחין במחול טבעי זה‪ .‬בתך משרדו פנימה‬
‫נעים ללא רוחות ללא קור ללא רחש הגשם המתדפק על מדרכות יושב הגבר‬

‫ושקוע בעבודתו‪ ,‬קורא תכתובות שקיבל ועונה עליהם עובר על קטלוגים‬
‫ומיילים שאך זה הגיעו וככל שנראה שמגיע למייל האחרון עד אחד צץ ועד אחד‬

‫ללא הפסקה ללא עצירה‪ .‬ליד מחשבו עומדת כוס קפה כמעט מלאה‬
‫כשלפתע הוא נזכר שלא לגם מהקפה הוא מגיש את כוס הקפה לפיו ולוגם‬
‫לגימה קצרה ומיד יורק את הקפה חזרה הקפה התקרר כבר ממזמן וכך נותר‬
‫על השולחן לתזכורת על חוסר היחס והזמן החולף בלי שתרגיש ורק שקוע‬

‫בעבודתו‪.‬‬
‫צילצול הטלפון מנתקו מהמסך והוא עונה בקול קר ושלוו כן‪ ,‬מזכירתו מעבר‬
‫לקו פונה אליו בקול הנשמע כמחנק מדמעות‪ ,‬ישנם כאן מספר אנשים שרוצים‬
‫לראותך בדחיפות‪ .‬אני עסוק כרגע ואין לי זמן למבקרים עונה הגבר‪ ,‬מזכירתו‬
‫מתעקשת העניין הינו בהול והם צריכים אותך בדחיפות‪ .‬טוב שיכנסו לכמה‬
‫דקות אך אין לי זמן רב להקדיש להם‪ .‬המזכירה מנתקת את השיחה ופורצת‬

‫בבכי ומראה לצמד השוטרים ואישה שאינה עוטה מדים להיכנס למשרדו‪.‬‬
‫כשהדלת נפתחת והגבר רואה את השוטרים הוא קם ואינו מבין מדוע הם שם‬

‫ומדוע הם צריכים אותו בדחיפות‬
‫אחד השוטרים פונה אליו האם אתה נשוי לשרה וילידיך הם גדי וליאת‪ ,‬כן עונה‬

‫הגבר מה הבעיה מה קרה האם אישתך נוהגת ביונדאי טוסון כן מה קרה‪.‬‬
‫האישה בלבוש אזרחי פונה אליו אנחנו נשמח אם תצטרף אלינו ונסביר לך את‬

‫הכל בדרך‪ ,‬הגבר מתלבט אך לבסוף נוטל את מעילו ופונה למזכירתו בדרכו‬
‫החוצה אחזור בקרוב למשמע דברים אלו המזכירה פורצת שוב בבכי‪.‬‬
‫
‬

‫בחניון הגבר פונה לכיוון מכוניתו אך האישה אומרת לו עדיף שתיסע איתנו‬
‫לאחר מכן נחזיר אותך באי רצון הוא נדחק למושב האחורי של הניידת ליד‬

‫האישה והארבעה יוצאים לדרכם בדרכם הוא שואל מה קרה לאן אנחנו‬
‫נוסעים האישה פונה אליו בכל שלו אני מצטערת להודיע לך קרתה תאונה‬
‫הגבר קופץ כנשוך נחש מה למי מה קרה‪ ,‬אני מצטערת אשתך היתה מעורבת‬
‫בתאונה מה מתי היכן האם היא בסדר מה עם ילדי‪ ,‬הם גם היו ברכב‪ .‬האם‬
‫הם בסדר מה קרה להם‪ ,‬המתיחות הלחץ נכר בפניו ובקולו‪ ,‬האישה מניחה‬

‫את ידה על כתפו תרגע אדוני‪ ,‬אך ארגע את לא עונה לי לאף שאלה וקולו‬
‫המתוח עלה לכמעט צעקה מה קרה להם היכן זה קרה מתי‪.‬‬

‫הגשם שוב ניתח על החלון ומגבי הרכב חורכים בעודם מנסים לסלק את‬
‫טיפות המים‪ ,‬במשך רגע ארוך זה הקול היחידי הנשמע ברכבי הרכב‪ .‬לאחר‬
‫רגע ארוך של דומיה פותחת את פיה שוב זה קרה לפני מספר שעות עד לא‬

‫ידועים כל הפרטים אך נראה שמשאית החליקה עך כביש רטוב והתנגשה‬
‫ברכבה של אישתך‪.‬‬

‫תך כדי המונולוג הרכב מגיע לבית החולים ומה קרה להם האם הם בסדר הוא‬
‫שואל‪ .‬היא מניחה את ידה על כתפו בא נצא מהרכב אחד השוטרים נשאר‬
‫ברכב ומצית סיגריה בעד שהשני נלווה אליהם‪.‬‬
‫בהיכנסם לבית החולים הם פנו למרתף קריר ומעט טחוב נכנסו לחדר קר‬

‫שבו היו שלוש עגלות מכוסות בסדינים לבנים‪ ,‬הגבר קפא במקומו ללא יכולת‬
‫לזוז ורק עיניו התרוצצו מעגלה לעגלה לאחר רגע הנמשך כנצח בחדר השקט‬

‫ידיו כאילו נשלחו מעצמן לפנים ובצעד לא בטוח ומתנדנד ניגש לעגלה‬
‫הראשונה הניח את ידו על הסדין אך חשש להרימו‪.‬‬

‫באטיות ובחוסר בטחון הוא מרים את הסדין ולעיניו נראית אישתו למרות שניקו‬
‫את פניה וגופה מהדם הקרוש ניתן לראות את החבלות ואת הסבל שעברה‪,‬‬
‫הוא מניח את ידו על פניה בזהירות ומלטף אותן רכות‪.‬‬
‫הוא יושב כך על מדרגות רבי הקומות בוהה בחלל ואינו מבחין בדבר הסובב‬
‫אותו‪ ,‬מחשבותיו וזיכרונותיו מובילים אותו הרחק בזמן ממקום שבו הוא יושב‬
‫לאותו חדר מתים במרתף בית החולים לליטוף פניה של אישתו המתה ולשני‬
‫אלונקות נוספות הניצבות בקרבתו ומחוסות בסדינים לבנים‪.‬‬
‫לאחר פרק זמן ארוך הוא פונה לעגלה השניה מרים את הסדין ורואה את בנו‬
‫הבכור שכוב על האלונקה בעיניים עצמות כבשנת לילה רגועה הוא מביט בו‬
‫בעיניים דומעות מתכופף מנשק לעיניו ומניח את ראש בצמוד לראש הילד‬
‫ובוכה‪ .‬האישה מתקרבת אליו בשקט מניחה את ידה על כתפו בכדי לעודדו‪.‬‬
‫השוטר שאינו יכל לעמוד יותר במראות שחולפים מול עיניו עוזב את החדר‪.‬‬

‫בהליכה שפופה שבורה באטיות וכשעינו מלאות דמות הוא פונה לאלונקה‬
‫השלישית‪ ,‬האישה נותרת מאחור וצופה בו‪ .‬הוא מרים באטיות את הסדין‬
‫ולאחר מבט חטוף בבנו הקטן הסדין נשמט מידו והוא קורס על הרצפה‬
‫וממרר בבכי האישה נישת אליו מתכופפת ומחבקת את כתפו לעודדו ולהרגיעו‬
‫אך ללא הועיל הוא ממשיך לבכות ללא קול ודמעותיו נוקשות בנפילתן על‬

‫הרצפה הקרה‪.‬‬
‫ללוויה כולם הופיעו מעבודתו‪ ,‬חברים מעט משפחה שהיו להם ושכנים כולם‬
‫לבשו שחורים או צבעים כהים הזילו דמעות למרות שהטיפות הגשם שזלגו על‬
‫לחייהם עזרו לאווירת היגון הסבל והדמעות‪ .‬בחליפה שחורה ועניבה שחורה‬
‫הוא ניצב בראש באבלים מורכן ראש מלחשש בשקט מילים שלא נשמעו למה‬
‫למה למה זה קרה דמעות חונקות את גרונו היבש‪ .‬כשהורידו את גופות יקיריו‬
‫לקברים הטריים שרק הבוקר נכרו הוא כמעט וקרס תחתיו ורק חבר ילדות ובן‬

‫דודו תמכו בו שלא יפול אפים ארצה‪.‬‬
‫תפילות נאמרו לעילויי נשמתם אבנים ופרחים נזרקו לקברים החדשים‪ ,‬לאחר‬

‫שכוסו ברגבי עפר רטובים זרים הונחו על שלושת הקברים החדשים‪ .‬כולם‬
‫החלו לנוע לעבר היציאה כנהר אנושי המשתרך בן שבילי המצבות‪ .‬רק הוא‬
‫נותר לעמוד לבכה את מר גורלו מעל קברי יקיריו‪ ,‬שעה ארוכה כך נותר לבדו‬
‫בין השקט רשרוש העלים ורעש טיפות הגשם אף הציפורים הפסיקו את ציוצם‬

‫עמדו על העצים וצפו במתרחש‪.‬‬
‫בהישרכו החוצה מבית הקברות ניגש אליו מנהלו מניח יד על כתפו מביע את‬
‫צערו על אובדנו ואומר לו קח את כל הזמן שתצטרך אנחנו מבינים את כאבך‬

‫וכואבים אותו עמך‪ .‬הוא הרים את פניו השפופות תלה מבט ריקני במנהל‬
‫ושמט את מבטו ארצה חזרה‪.‬‬

‫בימים שחלפו בשקט יחסי הוא כמעט ולא קם ממיטתו שכב שם בוהה‬
‫בתקרה מידי פעם חברים וקולגות הגיעו לניחום אבלים הביאו דבר מה לאכול‬

‫לשתות ישבו זמן ארוך בשתיקה ועודדו אותו לאכול ולשתות חרף אבלותו‪.‬‬
‫אם חלוף הימים זרם המבקרים הלך ופחת והוא נותר כך בכאבו זיקנה קפצה‬

‫עליו בן לילה זקנו לא ראה סכין גלוח זמן ארוך וריחות של זיעה ואוכל מרקיב‬
‫מילאו את החדר‪ ,‬אך הוא לא שם לב לדבר וכאילו קרע את התקרה במבטיו‬

‫בכדי להגיע לשחקים לאהוביו שהלכו מימנו‪.‬‬
‫הימים חלפו כבר איש לא הגיע לבקרו איש לא שוחח ולא התקשר לשאול‬
‫לשלומו‪ .‬לילה אחד הוא קם ממיתתו והלך לשרותים בהדליקו את האור ראה‬
‫את בבואתו במראה ולא זיהה את האדם הממצמץ הנועץ בו מבט חזרה‪.‬‬

‫באותו הרגע החליט לקום מיגונו ולנסות לחזור ולשקם את חיוו‪.‬‬
‫לאחר מקלחת ארוכה וגילוח הוא ניקה את דירתו החליף מצעים ריסס‬

‫מבשמים ובשמים בכדי לסלק את הריחות הרעים ופתח חלונות בכדי להכניס‬
‫אוויר חדש לדירה ולחיו ולהחליפו בכאב שעופף אותו‪.‬‬

‫למחרת חזר לעבודתו חבריו לעבודה ומנהליו בירכו אותו על חזרתו אך ניסו לא‬
‫להתערבב מידי במהלך הימים ומלבד שיחות קצרות ושיחות בנוגע לענייני‬
‫עבודה לא הטריחו אותו‪.‬‬

‫למרות שהשתדל לחזור לשגרת יומו כקודם ולנסות לשלוט ולהרגיע את יגונו‬
‫קשתה מלאכתו מכל עבר ננעצו בו זיכרונות כמחטים וכל דבר הזכיר לו את‬
‫משפחתו ובעיקר ילדיו‪ .‬ברגעים כאלה שנמשכו פרק זמן ארוך הכל עצר מלכת‬

‫מבטו התקבע בנקודה בחלל ועיניו הוצפו דמעות‪.‬‬
‫ככל שעבר הזמן רוחו סרה ממנו והוא לא שב לקדמותו הוא היה עגמומי בודד‬
‫עצוב וכואב הדבר פגע בו ובאנשים סביבו שהחלו להתרחק אף יותר ממנו ואם‬

‫לא היה צורך לשוחח הם פשוט התעלמו או כשראו אותו מתקרב לעברם‬
‫פשוט הסתובבו באמתלה מסוימת ועזבו את המקום עד טרם שעבר על‬
‫פניהם‪ .‬למרות שהיה נראה שאינו מבחין בדבר והוא שקוע בעולמו הדבר דכדך‬
‫אותו אף יותר וגרם לו לאי נוחות וקשיים‪ .‬זה כמובן השפיע על עבודתו שמעובד‬
‫מצטיין הפך לאחד האחרונים ברשימה תמיד אחר בלהגיש את מטלותיו וגם‬
‫כשהגיש הן היו לא מושלמות‪ ,‬למרות שמנהליו ניסו לעזור לו ולא לפגוע ביגונו‬
‫הוא חש בזאת‪ .‬הוא החל לאחר לעבודה היה נרדם מאוחר ובקושי מתעורר‪,‬‬
‫הרבה פעמים הגיע לא מגולח ובבגדים מקומטים כאילו ישן בהם ואך זה‬
‫התעורר‪ .‬היו פעמים שלא הגיע בכלל לעבודה והתרשל בתפקידו‪ .‬כשלא‬
‫הצליח להירדם ומחשבות מדכאות מילאו את ראשו על ילדיו שאינם זיכרונות‬
‫שלא נטשו אותו לרגע החל ללגום והיה מגיע שיכור לעבודה כשריח האלכוהול‬

‫נישא באוויר‪.‬‬
‫רוחות חורפיות מנידות מחשבות רעות והגשם המטפטף שוטף את היגון את‬
‫הכאב‪ ,‬אך דבר אינו משפיע עליו ביושבו כך תחת הבניינים שקוע במחשבות‬

‫על העבר שאינו נראה רחוק כל כך והוא יכול להושיט יד ולגעת בזיכרונות‪,‬‬
‫לחוש בכל צביטה של כאב בקרבו להזיל דמעה על מר גורלו על יגונו שאינם‬
‫מרפים ממנו לא בימים ואפילו גודשים את חלומותיו‪ ,‬דבר לא מזיזו מהזיכרונות‬

‫הפתוחים כמו פצע שאינם יכולים להגליד‪.‬‬
‫לאחר חודשים ארוכים שמצבו בעבודה הדרדר ותפקודו כמעט ולא היה קיים‬

‫ולמרות כל הניסיונות של מנהליו לסייע לו הם נאלצו להודות שהוא אינו רק‬
‫פוגע בעבודתו אלא משפיע בצורה שלילית על חבריו לעבודה וההשלכות הללו‬

‫פוגעות בחברה וברווחיותה ולמרות הקושי והכאב הם נאלצים לפטרו הוא‬
‫קיבל פיצויים מוגדלים והטבות נוספות‪ .‬למרות שחרה לו וכאב לו שמפטרים‬

‫אותו עמוק בפנים הבין וקיבל את המניעים לפיטוריו‪.‬‬

‫פיטוריו דכדכו אותו אף יותר והעמיסו מעמסה כבדה נוספת על רוחו השבורה‪.‬‬
‫הוא שקע עמוק יותר לנבכי האפטיות וחוסר האכפתיות ממראהו ממצבו ימים‬

‫ואף שבועות לא הסתרק לא צחצח שיניו ולא התגלח או התקלח‪ ,‬עיקר מזונו‬
‫הגיע בצורת נוזל וניגר לתך גרונו‪.‬‬

‫עם חלוף הזמן רוב חסכונותיו וכספו אזלו על תשלומים בעבור המשכנתה‬
‫והוצאות הדירה‪ ,‬על הנוזלים שהרבה לשתות וחסכונותיו התייבשו כעפר‬

‫במדבר והתאדו החובות גברו ולבסוף הבנק עיקל את כל רכושו שכלל את‬
‫דירתו‪ .‬הוא נאלץ לארוז את מעט הדברים שנותרו לו כמה בגדים ספר ותמונות‬
‫המשפחה ונאלץ לנדוד ממקום למקום עם מטלטלו‪ .‬במקום לסייע לו ולנסות‬

‫לעזור לו לעמוד על רגליו הרשויות וחבריו הפנו לו עורף והוא מצא את עצמו‬
‫ישן על ספסלים מחפש בפחים אוסף בקבוקים בכדי לאסוף מעט מעות והחל‬

‫לקבץ נדבות בכדי שיוכל לאכול דבר מה וללגום מעט‪.‬‬
‫עם חלוף השנים הוא נהיה טוב במקצוע החדש מאיסוף בקבוקים וקיבוץ‬
‫נדבות והכסף שאסף הספיק לממן את חייו הדלים והפשוטים אוכל בן אם‬
‫קנה או קיבל מעמותות או אנשים כך גם עם בגדים שמצא מושלכים ליד הפח‬
‫או עמותה שתורמת לנזקקים ומעט הכסף שאסף מהנדבות והבקבוקים‬

‫שאסף הספיקו למה שלא הצליח לקבל בדרכים אחרות‪.‬‬
‫למרות שהזמן שחלף הכהה את חושיו ושאיפותיו אך את יגונו ומכאוביו הזמן‬

‫לא הכהה‪ .‬ובכל זמן פנוי הוא שוקע במחשבות מעלה זיכרונות ומתגעגע‬
‫ליקירו‪ ,‬הוא אינו מתלונן על מר גורלו שהובילו עד כאן אלא על איבוד היקר לו‬
‫מכל אישתו ומשפחתו‪ .‬אבדה זו הוא תולה בחייו רודפי הבצע שחיי וכעט הוא‬
‫עושה תיקון לחיים ההם בחייו החדשים ובכך לנסות לכפר על עוונותיו ופגיעה‬

‫במשפחתו‪.‬‬
‫הרוח הקרה מעיפה עלים בינות לבניינם רבי הקומות אנשים מעטים מהלכים‬

‫ברחוב ובעיקר מתעלמים ממנו היושב עטוף בצעיפו ומעילו הבלים חלקם‬
‫זורקים מובע לכובעו המונח לפניו לצאת לידי חובה ומסתלקים במהירות פן‬
‫תדבק גם בהם מחלתו‪ .‬רק הציפורים ממשיכות בציוצן מתריעות על מזג אוויר‬

‫קשה יותר שמגיע‪.‬‬
‫מבטו בוהה בחלל זיכרונות שלפני ילדיו אישתו והחיוך הנסוך על פניהם אינו‬
‫מרפה ממנו‪ ,‬אט אט הוא גופו נתרפה והוא כמחליק מטה על פני המדרכה ידיו‬
‫נשמטות ואחת נשמטת קידמה ואצבעותיו כאילו נשלחות לכיוון הזיכרונות אל‬

‫עבר הנודע‪ ,‬על פניו נסוך חיוך קל ומעינו זולגת דמעה על לחיו‪ .‬הציפורים‬
‫ממשיכות בציוצן בשירתן לחורף והאיש נמוג על המדרכה בלי איש לידו בלי אף‬
‫אחד שירגיש או ישים לב מלבד ציפור אחת קטנה שהפסיקה את ציוצה וירדה‬
‫ממרומי חוטי החשמל והתקרבה בזהירות לכף היד המושטת באם לבדוק את‬

‫מצבו או לחפש פירורים‪.‬‬