מתחלק בין בנות עמוסות שעושות טובה ומואילות בטובן לקחת על עצמן עוד מטלות נוצצות, לבין בנות שלנצח יופיעו רק מול המראה בבית – כמו חני. \"רגע, אני לא מבינה, אַ ת אימנת???\"\"את מחול הסולו בסוף, בשיר הסיום. וגם הופעתי בו\", חני שוב צוחקת צחוק קליל, מאושר. \"ביחד עם שתי הבנות שאימנתי. שמרתי על זה בסוד. אף אחד לא ידע. היינו רק שלוש, ואף אחת מאתנו לא הדליפה... עכשיו כולן בהלם, את לא שומעת את הצנתוקים בקו של הכיתה?\"\"הכיתה שלך מצנתקת בפעם המאה\", מציצה מימי בפתח החדר, כמו בתזמון מראש, מושיטה את הטלפון של הבית. \"אני רק מעדכנת\".\"חני, אני מתלהבת! היית צריכה לספר לפחות לי!\"\"נכון\", אומרת חני בחרטה. \"חשבתי על זה. לכן התקשרתי אלייך עכשיו לפני כולן\".\"שוק! מישהי ידעה מזה מראש ולא עדכנה???\" מבררת אֶ תי בקו, אחת מתוך שלושים הודעות רצופות. \"יש לי משבר אמון! אל תתלוננו כשתפגשו אותי יום אחד סולו בבנייני האומה!\"\"חני, היית מושלמת\", מדווחת יעל. \"הייתי שם, השגתי כרטיס של בת דודה שלי. כשעלית על הבמה חשבתי שזאת תאומה שלך!\"\"דייי למה פספסתי\", מייללת תמר. \"אמא שלי אומרת שהיה המופע הכי יפה של הסמינר. חני, היית צריכה לדאוג לנו\".\"תגידו, יכול להיות שקלישר רמזה על זה כשהיא קראה שמות ושאלה מי יודעת מה עם חני?\" שוב אתי צורחת לה לתוך האוזניים. החיבוק הכיתתי הזה עושה לניצבת טוב. היא מחייכת לעצמה. חני לוינשטיין. הסטנדרטית, הנבלעת בתוך ההמון. אחת שאין לה שום דודה אסט או חברה טובי קורנמן. חני לוינשטיין שלא הרבה נשמעת בקו הכיתתי הזה – עכשיו היא במוקד העניינים. ולה יש חלק בזה. פתאום משהו מפשיר בה בבת אחת, זורם, חם. אביב כל־כולה. אם חני יכולה, מה אִ תה?מה קרה לניצבת ממיטביה. הזורמת, הכֵ נה, החמודה. מלכת החֶ ברה הדומיננטית. איך היא קפאה בתוך קובייה של זרּות, השתבללה בתוך קונכיה של שונּות. מה קרה לה.בתנופה של מחשבה חדשה, היא מרימה את הטלפון ומחייגת לקלישר המחנכת. \"שלום המורה! זאת ניצבת, אפשר להפריע רגע?\"המורה צוחקת. \"אפשר לנסות, בתוך כל הצנתוקים של הקו. בקושי דגתי את הצלצול שלך אחרי שהחלטתי לא להרים עוד את הטלפון עד מחר\".\"חשבתי שאולי אני אעשה מחר תכנית לכבוד ראש חודש\", אומרת ניצבת בספונטניות שלקוחה הישר מניצבת של מיטביה. \"יש לי תכנית חמודה על סודות, שעשינו בכיתה שלי בתיכון. חשבתי שזה יכול להתאים\".\"רעיון מקסים!\" המחנכת מתרשמת. \"תצטרכי שיעור מלא?\"\"חצי שעה\", משערת ניצבת. \"מצוין. נקבע בשיעור הרביעי. תודה ניצבת\".בבוקר רחלי ישֵ נה. בצדק גמור, אין לכיתות ט' לימודים היום. מימי כנראה מצטרפת אליה, פריביליגיות של עוזרות תפאורה. רק הני ערה כשניצבת מארגנת לה בשקית את כל מה שהיא צריכה בשביל התכנית שלה. יש לה 'מתוגברת', להני, והיא חייבת להגיע, אין מה לעשות. \"תגידי, יש לך מושג איפה השיפודים?\" שואלת ניצבת כשהיא פותחת עוד ועוד מגירות וקאלפות במטבח הבלתי נגמר. \"אולי במגירות הקטנות, למטה. למה את צריכה שיפודים?\" מתעניינת הני.\"אני עושה תכנית\".\"את עושה תכנית?\"\"לכיתה שלי\", מבהירה ניצבת. \"לכבוד ראש חודש. משהו קליל\".\"קלישר ביקשה ממך?\" הני רוצה להבין. \"לא, אני התקשרתי אליה\".הני נושמת עמוק. \"הצעת לה להכין תכנית? לכבוד מה?\"\"ראש חודש\", חוזרת ניצבת על עצמה. נדקרת מקצות השיפודים רגע לפני שמוצאת אותם. השתיקה מתעבה כשהיא אורזת את השיפודים. את הכוסות. את הצלחות. \"ניצבת\", אומרת הני בעינוי, \"אל תעשי את זה. תקשיבי לי\". סיפור בהמשכים /// ח' לוברבוםתקציר: אמא של ניצבת מהיישוב מיטביה נישאת בנישואים שניים לדיין הרב קראוס, אבא של הני, מימי ורחלי קראוס. היא מסבירה לניצבת שבגלל סיבוך כלשהו, היא מעדיפה שכתובת המגורים שלהן תישאר חסויה. ניצבת חושבת שאביה ז\"ל הסתבך באירלנד. סבתא של ניצבת, אֵ ם־אביה, שוברת את ידה ומגיעה לנוח במלונית סמוכה. אמא של ניצבת הולכת למופע של רחלי קראוס, וניצבת הולכת למלונית של גרני ופוגשת שם את דילן, דודתה מאירלנד. 13 תשפ\"ו 51
ידו של מוישי נדחפת אל בין אצבעותיו של נתנאל ולוחצת עליהן לחיצה אחת, קצרה ומעודדת, זהה לעשרות לחיצות היד המעודדות שהעניק נתנאל לילד מאז בואו הנה. \"נתנאל לגמרי צודק\", קולו של מוישי צלול ורם להפתיע, \"אני צריך אותו. אם אתם נועלים אותו בחדר, תנעלו אותי אתו\".\"אתה חמוד\", אומר קורט, בפעם השלישית, \"אבל - \"\"אתה לא אהבתָ להיות בבידוד\", מתערב ניקולס. \"אתה זוכר כמה עצוב היית כששמו אותך לבד בבית החולים? לא כדאי לך, מוישי, לקבל החלטה כזו. זו תהיה טעות\".הצדק אתו, לכאורה, אבל כיוון שאין לנתנאל דרך לדעת מה יקרה לילד כאשר יסתובב לבד ברחבי האי, הוא בוחר שלא לתת לדבריו של ניקולס חיזוק, משום סוג שהוא. \"מתחיל להיות מאוחר\", אומר קורט, מעיף מבט בשעונו, \"בואו נזדרז קצת עם קבלת ההחלטות\".\"אני עם נתנאל\". מוישי מחבק את זרועו של נתנאל, נצמד אליו. \"הוא היה טוב אליי, עכשיו תורי להיות טוב אליו\".האם הוא רואה הבהוב של בושה בעיניהם של סטיב ושל סיריוט? נתנאל אינו בטוח בכך, אבל ניקולס משפיל את עיניו לרגע ונושך את שפתו, לפני שהוא מתיישר ומותח את כתפיו, כאילו היה חייל במסדר. אל תבטחו בנדיבים, חושב נתנאל, מסיט ממנו את מבטו בסלידה.\"או-קי\", אומר קורט, \"החלטתי. עכשיו ממילא לילה ומאוחר, ולא משנה לאף אחד אם הוא ישֵ ן בחדר נעול או לא. מוישי, אתה יכול להכנס פנימה עם נתנאל, ועל השאר נחשוב בהמשך\". נתנאל נושם עמוקות, תוהה אם לצעוד ברצונו אל החדר ולהניח להם לנעול את הדלת מאחוריו, ובכך לנקות את מצפונם, או לאלץ אותם לדחוף אותו לשם פיזית, כדי להוכיח להם לאיזה שפל מדרגה הידרדרו, אך גם להסיר את המעכבים האחרונים המונעים אותם מאלימות. לבסוף הוא בוחר בדרך הראשונה.\"אני אכנס עכשיו לחדר\", הוא אומר, \"אבל שכל אחד מכם יֵ דע שבתמיכה בצעד הזה הוא יוצר מציאות שעלולה לגרום לקורט להתנהג גם אליו באותה צורה\".\"הצורה מצוינת\", אומר אולף בתוקפנות. \"היה משפט, והיתה הצבעה \" -נתנאל מתעלם ממנו, מסב את גבו, וכשהוא אוחז בידו הקטנה והרכה של מוישי הוא נכנס לחדר, נותן להם לנעול אותה מאחורי גבו, ונותר עומד באמצע החדר, מוחו ריק ממחשבות וגופו קפוא.\"נתנאל?\" במאמץ מפנה נתנאל את מבטו אל הילד שלצדו. \"כן\", הוא אומר בכבדות, \"אני פה\". מוישי שותק, מבטו נבון להפתיע, ואחר כך בעדינות הוא מושך את ידו מידו של נתנאל. \"אני עייף\", הוא אומר, \"בוא נלך לישון\".\"בטח\". סדרת הפעולות הנחוצה כדי לארגן את מוישי לשינה היא משהו פשוט וברור להיאחז בו, ונתנאל פוסע לאט ובכבדות בנתיב הזה; אבל לשיר 'המלאך הגואל' או לספר לילד סיפור לפני השינה – זה כבר מעל ומעבר ליכולתו. \"אני אשיר לבד\". מוישי משתף פעולה, מתיישב, וכשהוא מלא רצון טוב פוצח בזיוף נוראי של הלחן ששרה אמא של נתנאל לבנה בילדותו. והתעללות הזו בחוש השמע שלו, היא קש ששובר את גב הגמל וגורם לנתנאל להתחיל לבכות.\"די\", הוא אומר בצרידות משונה, \"מספיק, מוישי. בוא תלך לישון\".\"למה?\" עיניו של מוישי גדלות עד שהן נראות כשתי בארות, מלאות תמיהה, \"אני לא שר יפה?\"תשפ\"ו13 52
מי בוכה בגלל זיוף של שיר? נתנאל מושך באפו, מזועזע מן התינוקיות שהתגלתה בו פתאום. \"אתה שר משהו מיוחד\", הוא אומר בזהירות. \"זה פשוט... אני חושב שאפילו המלחין של השיר היה מתרגש עד דמעות אם הוא היה שומע כיצד אתה שר את השיר שלו - \"\"בוא נקליט לו!\" מוישי מתעורר לחיים, מלא מרץ שאינו מתאים לנתנאל מכל בחינה שהיא. \"אולי מחר\", הוא אומר, מושך שוב באפו, \"אבל עכשיו הולכים לישון\".\"סיפור?\" מברר מוישי, בצליל זהיר שאינו מוכר אצלו.\"מחר\".מוישי מביט בו ארוכות, עיניו הגדולות כהות ועמוקות. \"טוב\", הוא אומר אחר כך, מושך את השמיכה ומשמיע צליל צחוק קצר. \"טוב לי\", הוא ממלמל בשביעות רצון. \"מה טוב?\" מתעניין נתנאל, מחפש אחרי הטישו שהונח על השידה הזו פעם. \"שאתה תהיה לידי כל הלילה ולא תלך לשום מקום\", נתנאל שולח לעברו חיוך זוהר.\"כן?\" נתנאל ממצמץ פעם, פעמיים ושלוש, ואחר כך שולח יד וטופח על אפו של הילדון. \"לילה טוב, חבר קטן\", הוא אומר בצרידות, \"תחלום על דברים יפים\". כי המציאות, איך לומר זאת? שונה מאד. מוישי כבר נרדם, ונתנאל, שיושב בכורסה על ידו, יודע כי עליו לקום לסיים את חובות הלימוד שלו ולהתארגן לשנת לילה בעצמו, אבל אינו מצליח לגרום לעצמו לקום מן המקום. הוא אינו מכיר את עצמו כך; חלש, עצוב ורופס. אף פעם לא היה כזה. גם לא בימים הקשים ביותר שעבר עד היום. גם כשהבין שכנראה לא נותרו לו ימים רבים לחיות – נתקף בפרץ אדרנלין עצום לנצל את מה שכן נותר, לעשות תשובה, להחזיר חובות ולבקש מחילה מכל מי שאולי פגע בו אי פעם. גם בחודשים הארוכים של הבידוד, לאחר שפרץ השמחה שנגרם מן ההחלמה הניסית התפוגג – עדיין הצליח להרגיע את עצמו ולעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון.ועכשיו?אפילו לקום מן הכיסא כדי להתפלל ערבית הוא אינו מצליח, על אף שלא נותר עוד זמן רב עד חצות. \"מה קרה לך?\" הוא מנסה לעודד, \"עברת דברים קשים מאלה, לא?\"\"לא ממש\", הוא עונה לעצמו. \"לראשונה בחיים שלי אני נתקל בחוסר צדק כזה בצורה חזיתית\".\"לא נכון\", טוען ההוא האינטליגנט. \"כשלא שיתפו אותך במשחק כדור בכיתה ב', זה היה גרוע יותר, לא?\"כן. זה היה אולי פוגע יותר. אבל אז הוא ידע שהצדק עם אלו שאינם רוצים לשתף אותו; שהוא באמת מפיל את הכדור כל הזמן, לא מצליח לא לקלוע ולא לתפוס; והאמין שאם יתאמן בבית – עוד יבוא יום ויהפוך לאלוף. ועכשיו הוא שנוא לחינם, ועל הפרק עומדים דברים רציניים יותר מתעסוקה בהפסקות.וחוץ מזה - - - כאשר חזר אז עצוב מן החיידר, חיכתה לו ארוחת צהרים חמה וטעימה, ואחות שהצחיקה אותו, והורים שאהבו אותו, ואחים קטנים שהעריצו אותו; ובנוכחותם של כל אלו העצבות והכאב היטשטשו והתפוגגו קצת. \"וגם עכשיו יש לך את מוישי\".נכון. מעין חיוך עצוב עולה על פניו של נתנאל כאשר הוא מביט בילד הישן. מוישי הצליח להפתיע אותו לגמרי בנאמנות ובאכפתיות שלו. אבל המסירות והאהבה שהילד מחזיר לו הם כמו פלסטר על עצם שבורה; והמחשבה על הצפוי להם כאן, יחד, אם תתמשך הכליאה הזו יותר מימים בודדים – מלחיצה ומפחידה, ומדללת עוד יותר את כוחות הנפש שלו; מחלישה אותו עד כדי כך שאינו יכול לחשוב אפילו על קימה מהכיסא כדי לחפש טישו, ומשתמש שוב ושוב באותה פיסה יחידה שברשותו. ותפילת ערבית, מה יהיה עליה? הוא מנסה את כל השיטות המוכרות לו, ממחשבות על גן עדן וריבי רבבות המלאכים הממתינים להעלות את תפילתו, דרך מחשבות על גיהנום ועל העובדה שללא ספק נעים שם פחות מאשר במצבו הנוכחי, וכלה במחשבות על מה שירשמו על מצבתו, ו'כאן נקבר הבחור החשוב שלא הצליח לקום להתפלל ערבית כיוון שהיה מצוברח' זה בטח לא מה שירצה שיופיע שם.אבל בכל אלה אין תועלת. משהו כאילו נשבר בו, פקע או נקרע, מותיר אותו קליפה ריקה מרצון ומכוח.והשעון ממשיך במהלכו, באדישות, מתקרב אל הקו האדום. סיפור בהמשכים /// מ' קינןשורדים13 תשפ\"ו 53פרק 59 קליפה ריקהתקציר:נערים נשאי הווירוס המסוכן די־אס־אר מכל רחבי העולם מוגְ לים לאי מבודָ ד, ביניהם נתנאל הנער ומוישי בן החמש – שני יהודים יחידים. קורט האנטישמי הופך לראש האי אחרי שתיאו, ראש האי הקודם, נפצע. אחרי מספר תקלות מוזרות בחשמל, מפסיקים המחשבים לעבוד. קורט מגיע לסוויטה של נתנאל ומאשים אותו בכל התקלות, לאוזני כולם. הוא מבקש לערוך הצבעה מיידית בשאלה אם לכלוא את נתנאל בחדרו עד שיתבהרו הדברים, ומצליח לשכנע את כל שאר הנערים להסכים למהלך. נתנאל מזכיר שהוא האחראי על הטיפול במוישי.
פרק 7| מוסיף – וגורע מפגש משפחתי /// דרעזי רוטנשטרייך שרי מספרת:רצתי לכיוון ה'פוטו', דיסק אונקי בידיים ולב דופק. מהר מהר, לפני שיסגרו. השעה כמעט שבע וחצי בערב וליבי, בת דודתי היקרה שאמורה היתה לפקח על האירוע – העלתה חום במפתיע, ונתנה לי הוראות מצונָ נות בשנייה האחרונה.מחרתיים בערב יתקיים ערב לביבות אצל סבתא וסבא. כבר מזמן, באזור החופשה הגדולה, תכנַ נו להדפיס להם עץ תמונות של כל הילדים והנכדים. ליבי הגרפיקאית המוכשרת שלמדה בסמינר במגמת גרפיקה, ונעזרה גם במורה שלה – עיצבה עץ לתפארה, הכל כבר היה מוכן, אבל עד שהגענו לשלב ההדפסה – עבר לו המפגש המשפחתי שהתקיים בבין הזמנים, וההזדמנות להעניק לסבא ולסבתא את המתנה באירוע החגיגי, חלפה מתחת לאפנו. עכשיו, לכבוד ערב הלביבות, יצא שוב העיצוב מהגנזך, וליבי הודיעה חגיגית שהיא תלך לפוטו ותבקש הדפסה על עץ. בפוטו מבטיחים הדפסה בתוך יומיים, ולנו יש כרגע יומיים בדיוק כדי לא להחמיץ שוב את ההזדמנות.ברוך ה' התברר שבניגוד לחששות שהביעה ליבי בלחישות היסטריות – הפוטו נסגר רק בשמונה ולא בשבע וחצי, מה שנותן לי מרווח של חצי שעה בשביל להכניס את הדיסק למסוף המחשב בחנות, לבחור גוון לעיצוב העץ, לשלוח פקודת הדפסה, לשלם וכל הנלווה. אבל אם כבר יש לי זמן – חשבתי – אקרא לבנות הדודות שיעזרו לי להחליט. למה שאבחר רק אני, ואחר כך אקבל 'על הראש' שהגוון חיוור מדי / לא מתאים / ילדותי, מחק את המיותר או הכל יחד?שיבואו ויעזרו. שיחת טלפון קצרה הזעיקה את התאומות )'אנחנו ממש כאן קרוב, חמש דקות והגענו'( ואחריהן את תהילה )'אם אספיק להגיע, נראה. אני צריכה לחלץ את הרגליים מהכפכפים ולסרק את השיער'. אוף, שתהיה לי בריאה תהילה. היא הראשונה שחייבת לראות ולסייע בהחלטה, אחרת אני כבר יכולה לדמיין כיצד תעקם את אפה על התוצאות!(רק גמרתי את השיחות החשובות, התמקמתי מול המחשב בחנות, הוצאתי את הדיסק אונקי, וקול מופתע – ומבהיל קצת – קרא מאחוריי: \"שלום! איזו הפתעה! נו, גם את באת לפתח תמונות? חשבתי שהיום הכל נשאר בכרטיסי מצלמה!\"הסתובבתי נדהמת. מכל האנשים שבעולם – סבתא כאן, בכבודה ובעצמה! אבוי לי. אסור שהיא תראה מראש את היצירה שלנו. שמרנו אותה בסוד כמוס... ניסיתי לא לגמגם. \"אה, בטח. היה לנו הרי טיול, סבתא, את זוכרת שסיפרתי לך...\" בטח, סבתא זכרה. \"נו, בואי נראה אילו תמונות את מפתחת?\" איך יש לסבתא זמן לעמוד מאחוריי בנחת ולראות תמונות? ה', תציל אותי. אני מקווה שזה לא בבחינת שקר... זה רק למען השלום, כלומר למען סבתא בעצמה.בלי להבחין במצוקתי, הסבירה סבתא את עצמה בלא ששאלתי: \"אני בקושי מגיעה לכאן. בדרך כלל אין לי זמן להתעסק בתמונות. אבל הבטחתי לבלימל'ה אחותי שאשלח לה צילומים של ההורים שלנו זיכרונם לברכה, הם רוצים להעביר את הצילומים לציירת שתצייר אותם במדויק. בשביל זה הגעתי לכאן עם פילם, לבקש שיפַ תחו את התמונות באיכות טובה ומקורית, וזה לוקח זמן. אני ממתינה פה, והנה נשלַ חְ ת אליי בדיוק משמיים כדי שלא אבזבז את זמני לריק\".בעוד סבתא מדברת, נזכרתי שבדיסק שבידי יש גם תיקייה ובה תמונות מהכיתה. השתדלתי לפתוח אותה בזריזות כדי שסבתא לא תראה אילו עוד תיקיות מופיעות כאן, ובפרט לא את תיקיית 'עץ לסבא ולסבתא' – אך בעודני מזדרזת, קול עליז נשמע מאחורינו :\"ש—לום! הי, סבתא! מה נשמע? מה את עושה פה?\" התאומות, תודה לה', הגיעו והכניסו אותי למבוכה איומה. עשיתי להן פרצופי אימים בזמן שסבתא הסתובבה מופתעת. \"הו, גם אתן כאן? מפגש משפחתי!\"למזלי הרב יש לבנות הללו שכל בקודקוד והן אמרו: \"כן, שמענו משרי שהיא הולכת לפוטו והחלטנו לקפוץ לבקר אותה\".\"לעזור לי לבחור תמונות שכדאי לפתח\", הוספתי, כדי לטשטש את הדברים. התיקייה של י\"ב3 נפתחה, ואני העברתי תמונות בזו אחר זו, לא רואה בכלל מה מופיע בהן, רק מקווה ומתפללת שסבתא תקבל את מבוקשה בזריזות לפני שיסגרו עלינו את החנות בלי הזמנה ובלי עץ.השיחה בינינו התפתחה, התאומות מומחיות בניהול שיחות, וסוף סוף, חמש דקות לפני הסגירה – קראה המוכרת מהקופה: \"מי זו שביקשה לפתֵ ח מהפילם? הנה, זה כבר מוכן\".\"הו, איזה יופי!\" סבתא התרוממה מיד מהכסא שלידי, \"בזבזתי די זמן על הדבר הזה, וסבא מחכה לי כבר ברכב בחוץ\". שלושתנו, הנכדות האוהבות והלחוצות והרוצות כל כך לשמח, כבר נשמנו לרווחה – אך אז, ממש כשסבתא סיימה להעביר את התשלום בקופה, נפתחה דלת הפוטו. תהילה עמדה שם.\"ואוו, אני לא מאמינה!\" היא אמרה בקול מופתע, אולי אפילו פגוע קצת, \"החלטתן לשתף את סבתא בעיצוב של העץ? בחרת בעצמך את הצבע, סבתא? חשבתי שרצינו לעשות לה הפתעה!!!\"שרי גרוס, כיתה י\"ב המשתתפות:גילי ונעמי קהאן התאומות, כיתה י\"א ליבי שווירץ, כיתה י\"א תהילה קהאן, כיתה י' בינותתשפ\"ו13 54
ף . חריף אתגרים ושעשועי חשיבה /// פ. חרי אתגרים ושעשועי חשיבה /// פ1111114+פתרונות יש לשלוח עד שבוע מיום קבלת הגליון:לכתובת: \"זרקור\" ת.ד. 5284 ירושלים 91052 או בפקס: 5372784-02לשלוח בדף נפרד ולציין עבור מדור שעת פיצוחהזוכים:חלום לשלום בשורות הבאות מרומז נוסח מסוים העוסק בחג החנוכה.גאון בכפליים חוזרמבן הסופר השוזרביקב נתפוס חלוםומקרקע ניפרד לשלוםאגוזי מלך /// ידע יהודי פתרונות לשעת פיצוח גיליון 11משפחת טאוב, עפולהמשפחת מונק, ירושליםקבוקים בונדוקים אגוזי מלך רבי עקיבא היה בנו של יוסף הגֵ ר )על פי הקדמת הרמב\"ם למשנה תורה(.יש להציב את שני השעונים יחד. לאחר שלוש דקות יכלו הגרגרים בשעון השלוש־דקות, ויש להופכו מיד. בתום דקה נוספת יכלה שעון הארבע־דקות, ואז יש להפוך שוב את שעון השלוש־דקות, שהספיק להגיר חול כדי דקה. עתה יזרמו הגרגרים בכיוון ההפוך, ולאחר דקה בדיוק, כתום חמש דקות בסך הכל, הם יכלו.במפעל לייצור כוסיות זכוכית לחנוכיות עובדים חמישה פועלים. בשעה מסוימת היה קצב עבודתם כדלהלן:זכריה: פי שלוש מראובןנחמן: פי שלוש מזכריהדודו: פי שלוש מנחמןואילו יוסף היה בהפסקה.בתום השעה הגיע בעל הבית לביקורת פתע ובחן את הספקם.כמה היה ממוצע ההספק של חמשת הפועלים, ביחס לזה של ראובן?אדם ניכר בכוסו כנשר פיסטוקים /// תשבציםדרגות///קל: בינוני: בינוני: בינוני: קשה: שעת פיצוח קושימוסיף והולך 1 .בהן מניחים את נרות החנוכה.2 .הימצאות, שהייה.3 .מזמור שיר ... הבית.4 .אסטרונום, מומחה בכוכבים.5 .החלק הפנימי.6 .סימן, אות.7 .השתוממו.8 .מניח על וו, למשל.9 .אחוזה, מוחזקת.10 .הסתערו, התקיפו.11 .על הניסים ועל ... על פי ההגדרות – כתבו מושג בן 7 אותיות בשורה מס' 1 ,הורידו אות, שנו את הסדר )אם יש צורך( וכתבו מושג חדש בשורה 2 ,וכן הלאה. משורה מס' 7 ומטה הוסיפו אות בכל שלב. בונדוקים /// חידות היגיון.1.2.3.4.5.6.7.8.9.10.1113 תשפ\"ו 55
מאת: חיהאיור: אביגיל כהןּבְ מַ יִ םעַ ּזִ ים עַ ּזִ יםחָ ה חָ ה, זֶ ה הָ יָ ה טֹוב. אַ ּתָ ה מַ ּמָ ׁש ּכְ מֹו אֲ נִ י! אּולַ י ּתִ הְ יֶ ה רַ ב הַ חֹובֵ ל ּכְ ׁשֶ ּתִ הְ יֶ ה ּגָ דֹול!ַרֶ גע, לָ ּמָ ה ּבָ אתִ י לְ כָ אן? אָ ה, לִ קְ רֹא לָ כֶ ם! נִ קְ לַ עְ נּו ִ לְ תֹוְך לַ הֲ קָ ה ׁשֶ ל ּדָ גים מְ עֹופְ פִ ים, זֶ ה נָ דִ יר! אּולַ י ּתֵ צְ אּו, רַ ּבִ י, עִ ם הַ יְ לָ דִ ים, לְ הִ סְ ּתַ ּכֵ ל? מֹוטִ י, ּדַ י לְ הַ רְ ּגִ יז! ּבֹואּו נֵ צֵ א לִ רְ אֹות אֶ ת ִהַ ּדָ גים. רַ ק ּתִ רְ אּו ׁשֶ אַ ּתֶ ם לֹובְ ׁשִ ים אֶ ת חֲ לִ יפֹות הַ הַ ּצָ לָ ה ּכְ ׁשֶ ּיֹוצְ אִ ים לַ ּסִ ּפּון. ׁשּוב חֲ גֹורַ ת הַ הַ ּצָ לָ ה ֹלא נִ סְ ּגֶ רֶ ת ּכְ מֹו ׁשֶ ּצָ רִ יְך...מֹוטִ י הַ ּזֶ ה... הּוא חֹוׁשֵ ב ׁשֶ הּוא הַ מְ פַ ּקֵ ד ׁשֶ ּלִ י. אַ ּבָ א אָ מַ ר לָ נּו לִ ׁשְ מֹר עַ ל הַ יְ לָ דִ ים, ּומִ י ּבָ א לִ ׁשְ מֹר? הּוא? ֹלא. רַ ק אֲ נִ י. וְ אַ חַ ר ּכָ ְך עֹוד יֵ ׁש לֹו מַ ה ּלֹומַ ר!ּדּודִ י, אֲ נִ י ֹלא מֵ בִ ין, אַ ּבָ א ּבִ ּקֵ ׁש ׁשֶ ּתִ ׁשְ מֹר עַ ל יֹוסִ י אֹו ׁשֶ ּתִ ׁשְ ּתֹולֵ ל אִ ּתֹו??? מַ ה ּזֶ ה, לְ קַ חְ ּתֶ ם ּפֹה חֲ פָ צִ ים ֹלא ׁשֶ ּלָ נּו! ּתַ חֲ זִ ירּו מַ הֵ ר. לָ ּמָ ה לְ הַ חְ זִ יר? סְ תָ ם ׁשְ מַ אטֶ עס, ׁשֶ ּיְ ׂשַ חֲ קּו וְ יֵ הָ נּו... סְ לִ יחָ ה, סְ לִ יחָ ה. השולח 'זרקור' ת\"ד 5284ירושלים 91052עיתון רשום ברשות הדוארירושליםYERUSHALAYIMP.P. שולםש' 55ּפֶ רֶ קי\"אִ לֵ ְך ּדּודִ י ּתִ רְ אֶ ה אֶ ת הַ ּדָ גים, אּולַ י ּתִ הְ יֶ ה ְ רַ ב חֹובֵ ל ּכְ ׁשֶ ּתִ גּדַ ל...ּתָ מִ יד הּוא מַ עֲ לִ יב אֹותִ י. ּתָ מִ יד חֹוׁשֵ ב ׁשֶ אִ ם הּוא ּגָ דֹול וְ חָ כָ ם יֹותֵ ר, הּוא ׁשָ וֶ ה יֹותֵ ר. מַ ה ּזֶ ה???ִ ּבֶ אֱ מֶ ת ּדָ גים???אֲ הַ ה! הַ ּצִ ילּו!!!ְ ּתַ קְ צִ יר: ׂשְ דֵ ה הַ ּתְ עּופָ ה נִ סְ ּגַ ר ּבִ גלַ ל נְ פִ ילָ ה ׁשֶ ל טִ יל. לַ ּמִ ׁשְ ּפָ חָ ה ׁשֶ ל ּדּודִ י יֵ ׁש חֲ תֻ ּנָ ה ְ ּבְ אַ נְ ג ִ ּלִ יָ ה. הֵ ם מַ פְ לִ יגים לְ קַ פְ רִ יסִ ין ּבְ יַ כְ טָ ה ּכְ דֵ י לָ טּוס מִ ּׁשָ ם. סְ פִ ינָ ה ׁשֶ ל חֵ יל הַ ּיָ ם עֹוצֶ רֶ ת אֹותָ ם ּבְ טָ עּות, ּבְ מַ חְ ׁשָ בָ ה ׁשֶ הֵ ם סִ ירָ ה מֵ הַ ּמַ ּׁש ָ ט ׁשֶ אָ מּור לְ הַ ּגִ יעַ לְ חֹופֵ י עַ ּזָ ה. אַ ּבָ א מְ בַ ּקֵ ׁש מֵ הַ יְ לָ דִ ים לְ הַ עֲ סִ יק אֶ ת יֹוסִ י הַ ּקָ טָ ן. ּדּודִ י מִ תְ חַ ּפֵ ׂש לְ רַ ב הַ חֹובֵ ל ּומְ חַ ּקֶ ה אֹותֹו ּכְ דֵ י לְ ׁשַ עְ ׁשֵ עַ אֶ ת יֹוסִ י, וְ רַ ב הַ חֹובֵ ל ׁשֹומֵ עַ אֹותֹו.