פרק א -הכל התחיל במפגש חברים .ישבו ,פטפטו ,איוב אמר אין צדק בעולם,
החברים אמרו -יש .אוקיי ,אמר איוב ,נתערב .נעמד איוב והודיע -אני מתחייב להיות
מעתה צדיק ,תם וישר ,נקי מכל רבב .נראה מה יהיה .שמו כסף על השולחן ,ויצאו
לשוט בארץ.
פרק ב ְ" -בָּכל זֹאת לֹא ָח ָטא ִאיּוֹב ִבּ ְשׂ ָפ ָתיו" -בחוץ פני פוקר ,בפנים העולם קורס .זהו
המפגש המחריד של ספר איוב -מצד אחד התבנית המהודקת של הסיפור ,הכל ספור,
הכל מדויק ,הכל במקום .מהצד השני -הכאוס שמשתולל בתוך הסדר הזה .השפתיים
של איוב הן קו הגבול -הסדר מכאן ,הכאוס מכאן.
פרק ג -איוב מקלל ,אוהו מקלל .אך לא את האל .כמו לוליין על חבל דק הוא מתהלך
סביב ,נוגע לא נוגע .הוא מקלל את יומו ,מכריז כי לא ראוי להיוולד אל עולם שכזה,
מעשה ידי האל .אך את האל עצמו הוא לא יקלל ,הוא לא ייתן לשטן את התענוג הזה.
איוב ד " -וְַעצֹר ְבּ ִמִלּין ִמי יוָּכל" אומר אליפז ,ומכאן ואילך המילים יזרמו ללא מעצור .עוד
ועוד ועוד .ולפעמים נדמה שדווקא ריבוי המילים בספר מעיד על מוגבלותן .ושוב
נזכרים בשבעת ימי השתיקה שקדמו לדיבור ,שתיקה הלועגת להררי המילים.
איוב ה " -אוָּלם ֲאִני ֶאְדרֹשׁ ֶאל ֵאל" -אומר אליפז ,עוצם את עיניו ומתמלא כיסופים.
איוב מתבונן אחוז קנאה ,תיכף יקום גם הוא ויישא את כפיו בתפילה וערגה ,יברח
מהאל אליו .אך איוב לא נכנע לפיתוי .הוא ממשיך לשבת ,מתגרד בחרס.
איוב ו " -לוּ ָשׁקוֹל יִ ָשּׁ ֵקל ַכְּע ִשׂי וְַהוָּ ִתי ְבּמֹאְזַניִםִ ...כּי ַע ָתּה ֵמחוֹל יִַמּים יְִכָבּד" .משני כפות
המאזניים .בצד האחד כאבו של איוב ,ובצד השני חול הים .ואיוב מכריע את הכף .כעת
כשנוכחותו של איוב אינה מתבטלת לנוכח היקום הגדול ,כעת שהקיום האנושי שקול
כנגד העולם כולו ,רק כעת יוכל איוב להתייצב פנים אל פנים אל מול האל.
איוב ז " -אדם נידון בכל יום" אמר אחד החכמים ,תוך שהוא מצטט את דברי איוב
"וַ ִתּ ְפ ְק ֶדנּוּ ִלְב ָקִרים" ,בכל רגע ,הוסיף חברו וציטט "ִלְרָגִעים ִתְּב ָחנֶנּוּ" .אך כשישבו
החכמים והרהרו בכך ,ביקשו לתת לאדם מעט מרחב ,כמה רגעים של נשימה" .אדם
נידון פעם אחת בשנה" .אמרו ,ותקעו בשופר.
איוב ח ִ " -אם ָבּנֶיָך ָח ְטאוּ לוֹ וַיְ ַשְׁלּ ֵחם ְבּיַד ִפּ ְשָׁעם" -חטאו הלכו ,מפטיר החבר מאתמול
שליבו נאטם .כי מהו צערו של איוב אל מול האימה שחווה בלדד ,האימה של מי
שתפיסת עולמו הסדורה ניצבת בפני אתגר .לנוכח האיום מתנפצות פניו של החבר,
וכעת מול עיניו של בלדד מתייצב לא איוב ,כי אם אויב.
איוב ט -המשוגע הזה איוב .כשהחברים אמרו לו "האנוש מאלוה יצדק"?! הם לא העלו
בדעתם שהם הכניסו לו רעיון לראש .עכשיו הוא הולך להפוך שולחנות ,לקרוא את
אלוהים לדין.
איוב י " -הקוסמוס הוא ,לכל המוטב ,כמו גל אשפה שפוזר באקראי" ,אמר הרקליטוס.
וכשהבין איוב שזה המצב ,והתוהו ובוהו עודנו כאן ,פנה אל האל ואמר :אם כבר בלאגן,
אני מעדיף את המקור .שלח אותי בבקשה אל השאול -ארץ "ַצְל ָמוֶת וְלֹא ְסָדִרים".
איוב יא ֲ " -הרֹב ְדָּבִרים לֹא יֵָענֶה וְִאם ִאישׁ ְשׂ ָפ ַתיִם יְִצָדּק"" .איש שפתיים" ,כך מכנה
צופר את איוב .כל כך חרד הוא צופר מפני מילותיו של איוב ,עד שמהאיש איוב לא
נותר בעיניו דבר ,רק שפתיים.
איוב יב -שוב הסרקזם" .צדיק תמים" ,כך מכנה איוב את רעהו בבוז ,ואפשר לשמוע
את הלעג בקולו .אל מול המילים שמתעקשות לתמוך בעולם הקורס ,נשמע צחוקו
המריר של איוב .אולי קרא איוב בצעירותו את פסקל ,הפילוסוף שקבע כי "לצחוק
לפילוסופיה ,זוהי הפילוסופיה האמיתית".
איוב יג " -החנופה הקוסמטית" -כך קורא סוקרטס לניסיון לשוות לגוף מראה יפה מכפי
שהנו .במקום לדאוג לבריאות הגוף ועיצובו ,נקראים הלק והפודרה לרמות את
המתבוננים" .כיחס הקוסמיטיקה אל הגימנסטיקה )=עיצוב הגוף( ...כן יחסה של
הריטוריקה אל השיפוט" ,אומר סוקרטס לגורגיאס .ואיוב שמאזין מהצד ,תובע כעת
משפט.
איוב יד -המוות .מעטים מוכנים לעמוד מולו ,לראות את חייהם כרגע חולף .מה רב
הפיתוי לחשוב שאי שם במרחבים האינסופיים של החיים,יתבטל סבלו של איוב,
והמאזניים שכרעו תחת כובד סבלו ,יתאזנו .אך איוב מסרב להיתלות בנצח ,הוא מציב
את שעון החול על השולחן ומכריז" :אָָדםְ ...קַצר יִָמים וּ ְשַׂבע רֶֹגז".
איוב טו -ספר איוב הולך ומסבך את המילים בתוך עצמן ,תסבוכת שתביא בסוף
לקריסתן .והפעם -מלכוד איוב .אליפז ,החבר ,טווה מלכודת לאיוב .אם יאמר איוב
חטאתי! יאמרו רעיו ,נענשת .אם יאמר לא חטאתי ,יאמרו רעיו -אתה מעז להאשים
את האל באי צדק?! בכך חטאת! מסכן.
איוב טז ָ " -שֵׁלו ָהיִי ִתי וַיְַפְר ְפּ ֵרִני ,וְאָ ַחז ְבָּעְר ִפּי וַיְַפְצ ְפֵּצִני וַיְִקי ֵמִני לוֹ ְל ַמ ָטָּרה" -כל כך
ברוטאלי ,כל כך ויזואלי .נראה שאיוב מנסה להזכיר לחבריו העסוקים כל כך בפתרון
הבעיה הפילוסופית שלפתחם ,כי מאחורי 'בעיית צדיק ורע לו' ,יושב צדיק ,ורע לו.