4 דברים על בית

‫‪​ ​4‬דברי ​ם ​על‬

‫בית‬

‫● להיו ​ת ​בלי​ ​בית‬
‫● להרגיש​ ​בבית‬
‫● ישיבה​ ​בבי ​ת ​ ​‪​ -‬סכנה!‬

‫● בי ​ת ​ ​= ​זהות‬

‫בית ​‪​ .‬מקו ​ם ​להני ​ח ​את​ ​הראש ​‪​ .‬המקום​ ​המובן​ ​מאליו ​‪​ ,‬המקו ​ם ​שממנ ​ו ​הולכים​ ​ואליו​ ​תמיד‬
‫חוזרים ​‪​ .‬הקובץ​ ​הב ​א ​הו ​א ​הזמנה​ ​למס ​ע ​לאורך​ ​המקרא ​‪​ ,‬מסע​ ​ש ​ל ​התבוננו ​ת ​ביסודות‬
‫הבית‪​ ​,‬במשמעו ​ת ​העמוקה​ ​ש ​ל ​המונ ​ח ​בי ​ת ​בעולמנו‪.‬‬

‫להיו ​ת ​בל ​י ​בית‬

‫בראשית​ ​יב‬
‫א​ וַיֹּא ֶמר יְהוָה ֶאל אַ ְב ָרם ֶל ְך ְל ָך ֵמאַ ְר ְצ ָך וּ ִממּוַֹל ְד ְתּ ָך וּ ִמֵבּית אָ ִבי ָך ֶאל ָהאֶָרץ ֲא ֶשׁר אַ ְר ֶא ָךּ‪​ .‬ב וְֶא ֶע ְשׂ ָך ְלגוֹי‬

‫גָּדוֹל וֲַא ָבֶרְכ ָך וֲַאַג ְדָּלה ְשׁ ֶמ ָך וֶ ְהיֵה ְבּ ָרָכה‪​ .‬ג וֲַא ָבֲרָכה ְמ ָב ְרֶכי ָך וּ ְמ ַקֶלְּל ָך אָאֹר וְנְִב ְרכוּ ְב ָך כֹּל ִמ ְשׁ ְפּחֹת‬
‫ָה ֲא ָד ָמה‪​ .‬ד וַיֵֶּל ְך אַ ְב ָרם ַכּ ֲא ֶשׁר ִדֶּבּר ֵאָליו יְהוָה וַיֵֶּל ְך ִאתּוֹ לוֹט וְאַ ְב ָרם ֶבּן ָח ֵמשׁ ָשׁנִים וְ ִשׁ ְב ִעים ָשׁנָה ְבֵּצאתוֹ‬
‫ֵמ ָח ָרן‪ .‬ה​ וַיִַּקּח אַ ְב ָרם ֶאת ָשׂ ַרי ִא ְשׁתּוֹ וְֶאת לוֹט ֶבּן אָ ִחיו וְֶאת ָכּל ְרכוּ ָשׁם ֲא ֶשׁר ָרָכשׁוּ וְֶאת ַהנֶֶּפשׁ ֲא ֶשׁר ָעשׂוּ‬

‫ְב ָח ָרן וַיְֵּצאוּ ָלֶלֶכת אַ ְר ָצה ְכּנַ ַען וַיָּבֹאוּ אַ ְר ָצה ְכּנָ ַען‬

‫ויקר ​א ​כג‬
‫ַבּ ֻסּכֹּת ֵתּ ְשׁבוּ ִשׁ ְב ַעת יָ ִמים ָכּל ָה ֶאזְ ָרח ְבּיִ ְשׂ ָר ֵאל יֵ ְשׁבוּ ַבּ ֻסּכֹּת‪ .‬מ ​ג ְל ַמ ַען יְֵדעוּ דֹרֵֹתיֶכם ִכּי ַב ֻסּכּוֹת הוֹ ַשׁ ְב ִתּי‬

‫ֶאת ְבּנֵי יִ ְשׂ ָר ֵאל ְבּהוֹ ִצי ִאי אוֹ ָתם ֵמ ֶאֶרץ ִמ ְצ ָריִם ֲאנִי יְהוָה ֱאלֵֹהיֶכם‬

‫ריתוך​ ​א ​ו ​היתו ​ך ​במעמ ​ד ​ה ​ר ​סיני‪​ ​/‬א" ​ב ​יהושע‬

‫מולדת‬
‫אין​ ​ע ​ם ​בלא​ ​מולדת ​‪​ .‬מולד ​ת ​הי ​א ​תשתית​ ​הזהות​ ​של​ ​עם ​‪​ .‬זאת​ ​הטריטורי ​ה ​שמגדיר ​ה ​את‬
‫תושבי ​ה ​והופכ ​ת ​אותם​ ​לעם‪​ ​.‬מולדת​ ​הו ​א ​המוש ​ג ​החשוב​ ​ביות ​ר ​בזהות​ ​הלאומית‪​ ​.‬בעברית‬
‫וג ​ם ​בשפו ​ת ​אחרו ​ת ​הי ​א ​מקבלת​ ​מעמ ​ד ​חשו ​ב ​כמ ​ו ​א ​ב ​א ​ו ​אם​ ​שנותנים​ ​לילוד​ ​את​ ​זהותו‪,‬‬
‫וממשיכים​ ​לת ​ת ​לו​ ​אות ​ה ​לכ ​ל ​חייו‪​ ​.‬במילה​ ​העברית​ ​'מולדת'​ ​טמונ ​ה ​הולדה ​‪​ .‬אי ​ן ​עם​ ​יכול‬
‫להגדי ​ר ​את​ ​זהות ​ו ​בל ​י ​להעמיד​ ​את​ ​המולד ​ת ​על​ ​כל​ ​משמעויותיה​ ​כראשונה​ ​במעלה‪​ ​.‬מנהגיו‬
‫והרגליו‪​ ​,‬השקפותיו ​‪​ ,‬דת ​ו ​ותרבות ​ו ​ואפיל ​ו ​שפתו​ ​יכולים​ ​לעבור​ ​שינויים ​‪​ ,‬אב ​ל ​המולד ​ת ​היא‬

‫הבסיס​ ​הקבו ​ע ​הלא​ ​משתנה‪.‬‬
‫גם​ ​לבני​ ​ישרא ​ל ​צריכה​ ​להיות​ ​מולדת ​‪​ ,‬כי​ ​אין​ ​ע ​ם ​ללא​ ​מולדת ​‪​ ,‬אבל​ ​כיוו ​ן ​שאמור ​ה ​להיצמד‬

‫אליו​ ​ד ​ת ​מונותאיסטי ​ת ​חזק ​ה ​ועשירה ​‪​ ,‬ולהפו ​ך ​אות ​ו ​לע ​ם ​האלוהים‪​ ​,‬על​ ​מרכיב​ ​המולדת‬
‫להיות​ ​חלו ​ש ​יותר​ ​במבנ ​ה ​הזהות ​‪​ ,‬ותחת​ ​פיקוחו​ ​ותנאי ​ו ​של​ ​האלוהים‪​ ​.‬לכ ​ן ​מתחיל ​ת ​הופעתו‬

‫של​ ​היהוד ​י ​הראשון​ ​ע ​ל ​במ ​ת ​ההיסטוריה ​‪​ ,‬אברה ​ם ​אבינו​ ​)ואין​ ​זה​ ​משנ ​ה ​א ​ם ​אכ ​ן ​הו ​א ​היה‬
‫קיים​ ​או​ ​ר ​ק ​משל​ ​היה( ​‪​ ,‬הדב ​ר ​הראשון​ ​שנעש ​ה ​בו​ ​הו ​א ​פגיעה​ ​או​ ​חבל ​ה ​בשייכו ​ת ​הטבעית‬
‫שלו​ ​למולדת ​‪"​ .‬לך​ ​ל ​ך ​מארצך​ ​וממולד ​ת ​ומבית​ ​אביך​ ​א ​ל ​האר ​ץ ​אש ​ר ​אראך"​ ​)בראשית​ ​יב‪,‬‬
‫א(‪​ ​.‬שלוש​ ​מהויו ​ת ​חזקו ​ת ​נשברו ​ת ​במחי​ ​פסו ​ק ​אחד​ ​–​ ​ארץ‪​ ​,‬מולדת ​‪​ ,‬בית​ ​אבא ​‪​ .‬ותמורתם‬

‫ניתנ ​ת ​אר ​ץ ​שאיננה​ ​מולדת​ ​אל ​א ​אר ​ץ ​קודש‪​ ​,‬אר ​ץ ​תחת​ ​פיקוחו​ ​ש ​ל ​אלוהים ​‪​ .‬אי ​ן ​פלא‬
‫שהעול ​ה ​הראשון​ ​הוא​ ​ג ​ם ​היור ​ד ​הראשון ​‪​ ,‬וכאש ​ר ​י ​ש ​רע ​ב ​באר ​ץ ​הוא​ ​עוז ​ב ​א ​ת ​המקום‬
‫)שאינו​ ​מולדת ​( ​ויורד​ ​למצרי ​ם ​וש ​ם ​משקר​ ​לגב ​י ​זהות ​ו ​–​ ​אשתי​ ​איננ ​ה ​אשתי​ ​אל ​א ​אחותי ​‪​ .‬כי‬

‫אכן​ ​הגלו ​ת ​תמי ​ד ​קשור ​ה ​בשק ​ר ​לגב ​י ​מהות​ ​הזהות‪.‬‬
‫הרעב​ ​הז ​ה ​גם​ ​מבריח​ ​את​ ​נכדו​ ​יעק ​ב ​ואת​ ​כ ​ל ​בניו​ ​מהארץ​ ​למצרי ​ם ​וש ​ם ​הוא​ ​גם​ ​מת ​‪​ ,‬ורק‬
‫מבק ​ש ​שא ​ת ​גווייתו​ ​יעבירו​ ​לקבורה​ ​בארץ​ ​ישראל‪​ ​.‬בז ​ה ​הוא​ ​יוצר​ ​כלל​ ​שטני​ ​לגב ​י ​ייעוד ​ה ​של‬

‫האר ​ץ ​הזאת‪​ ​,‬לקבל​ ​ולקבו ​ר ​בה​ ​את​ ​היהודי ​ם ​המתי ​ם ​בחו ​ץ ​לארץ‪.‬‬
‫ע ​ם ​ישראל​ ​לא​ ​נולד​ ​במולדת​ ​שלו ​‪​ ,‬אל ​א ​באר ​ץ ​ל ​א ​לו ​‪​ ,‬מצרים‪​ ​.‬הקש ​ר ​הראשונ ​י ​בי ​ן ​עם‬
‫למולדת ​ו ​לא​ ​קיי ​ם ​בעם​ ​ישראל ​‪​ .‬ג ​ם ​התורה‪​ ​,‬תעודת​ ​הזהות​ ​הרוחני ​ת ​של​ ​העם​ ​ל ​א ​ניתנת‬
‫במולדת​ ​אל ​א ​באזו ​ר ​ביניים ​‪​ ,‬במדבר ​‪​ ,‬באין‪-‬מקום‪​ ​,‬כדי​ ​שהמולדת​ ​לא​ ​תפריע​ ​לתהליך‬

‫ההטמעה ​‪​ ,‬לתהליך​ ​ההיתו ​ך ​א ​ו ​הריתו ​ך ​של​ ​הדת​ ​המיוחד ​ת ​הזו​ ​לעם‪.‬‬

‫א ​ל ​המאמ ​ר ​המלא‬

‫עם​ ​ ​– ​תורה​ ​–​ ​ארץ ​‪​ /‬הרב​ ​יואל​ ​בן​ ​נון‬

‫עמי ​ם ​נולדים​ ​ומתים‪​ ​,‬גם​ ​א ​ם ​ה ​ם ​חיים​ ​מאו ​ת ​שנים ​‪​ .‬כמו​ ​אנשים‪​ ​.‬לבסוף‪​ ​,‬נבלעי ​ם ​באדמה‪.‬‬
‫ג ​ם ​תרבויות​ ​וגם​ ​דתו ​ת ​נוצרות​ ​ומתות ​‪​ ,‬נבלעו ​ת ​באדמה ​‪​ ,‬א ​ו ​בתרבויות​ ​אחרות‪.‬‬

‫עם​ ​טבע ​י ​נוצ ​ר ​במולדת ​ו ​ ​– ​ומת​ ​במולדת ​ו ​א ​ו ​בגלותו‪​ ​,‬כשגוברי ​ם ​עלי ​ו ​עמי ​ם ​אחרים‪.‬‬
‫ממשפחת אברהם הנודדת נוצרו עמים טבעיים רבים שהשאירו את חותמם במולדתם ונעלמו – העם‬
‫המואבי‪ ,‬העם העמוני‪ ,‬שבטי מדיין‪ ,‬העם האדומי‪ ,‬זאת נוסף על שבטי ערב הישמעאלים ​– נְָביוֹת‬
‫וֵק ָדר ויָטוּר‪ ,‬ועוד‪ ,‬ומבלי לציין את עמי האמורים והכנענים והפִלשתים‪ .‬רוב העמים האלה דיברו‬

‫עברית​ ​הדומ ​ה ​ללשו ​ן ​המקרא‪​ ​.‬ל ​א ​השפה​ ​ול ​א ​המולדת​ ​הציל ​ו ​א ​ת ​העמים​ ​האל ​ה ​ממוו ​ת ​בלתי​ ​נמנע‪.‬‬
‫גם​ ​באירופה ​‪​ ,‬לפנ ​י ​אל ​ף ​שנה‪​ ​,‬לא​ ​הי ​ה ​כמע ​ט ​א ​ף ​אח ​ד ​מעמ ​י ​אירופה​ ​המוכרי ​ם ​לנו‪.‬‬

‫תמיהה גדולה יש לי על כל המבקשים טוטליות של מולדת במקום טוטליות של א‪-‬לוהים‪ ,‬טוטליות‬
‫פגנית ​‪​ ,‬ומציעי ​ם ​לנו ​‪​ ,‬אחרי​ ​אלפ ​י ​שנות​ ​חיים‪​ ​,‬לחזו ​ר ​ולעצב​ ​עם​ ​מואב ​י ​א ​ו ​אדומי‪.‬‬
‫לקריא ​ה ​נוספת‪​ ​:‬מ ​ה ​חוש ​ב ​א" ​ב ​יהושע​ ​על​ ​מעמד​ ​ה ​ר ​סיני‬
‫להיות​ ​"נורמלי"‬

‫אפשר לאתר בקרקע מולדתם של רוב העמים הטבעיים שמתו שרידים ארכאולוגיים‪ ,‬מבנים ואף‬
‫כתובות‪ ,‬חומר מוזאוני מעניין‪ .‬נותרו מהם גם שרידי זיכרון בתנך‪ ,‬ואם מוצאים קשר בין פסוקי תנך‬
‫ובין כתובות שעלו ונחשפו מן האדמה‪ ,‬מתעורר בצדק רעש גדול – כך היה כשנתגלתה בעיר דיבון‬
‫שבמואב‪' ,‬כתובת מישע' ​– המלך המואבי שמרד באחאב מלך ישראל‪ ,‬וביתר שאת‪ ,‬כשנתגלתה‬
‫כתובת 'בלעם בר בעור' בבקעת הירדן המזרחית‪ .‬שתיהן כתובות בעברית עתיקה‪ ,‬דומה לעברית‬

‫מקראי ​ת ​עם​ ​כמ ​ה ​השפעות​ ​ארמיות‪.‬‬
‫אב ​ל ​כל​ ​אלה‬

‫הם​ ​שרידים​ ​מתים ​‪​ ,‬קברי​ ​עמים‪​ ​,‬דתו ​ת ​ותרבויות‪.‬‬
‫העמים האלה מתו כשם שנוצרו‪ ,‬לא רק מפני הרוע וההשחתה שאכלו אותם מבפנים‪ ,‬שהרי אלה‬
‫אכלו גם בנו‪ ,‬ואולי אף ביתר שאת )ירמיהו ב(; ולא רק מפני הכיבוש האשורי‪ ,‬הבבלי‪ ,‬הפרסי‪,‬‬
‫ההלניסטי והרומי‪ ,‬כל אלה שהיו חזקים מהם וגם החריבו אותנו‪ ,‬אלא‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬כי הם נוצרו‬

‫כעמים​ ​טבעיים ​‪​ ,‬ומת ​ו ​באופ ​ן ​טבעי ​‪​ ,‬יחד​ ​עם​ ​האלים​ ​הפטרונים​ ​שלה ​ם ​סגדו ​‪​ .‬בכולם​ ​שול ​ט ​המוות‪.‬‬
‫הם לא התגבשו בכור היתוך של גלות‪ ,‬ולא נצרפו ביציאה מגלות‪ .‬הם גם לא ראו את עצמם כנושאי‬
‫שליחות מוסרית לעולם – הם לא שמעו 'עשרת הדיברות'‪ ,‬ולא הנחילו אותם לעמים‪ ,‬לתרבויות‬
‫ולדתות כבסיס של תרבות מוסרית‪ .‬גם הררי הפולחן שלהם‪ ,‬כמו האלים שלהם‪ ,‬שקעו בתהום‬

‫הנשייה‪.‬‬

‫אל​ ​המאמ ​ר ​המלא‬

‫להרגי ​ש ​בבית‬

‫תהלים​ ​פד‬
‫ד​ גַּם ִצפּוֹר ָמ ְצאָה ַביִת וּ ְדרוֹר ֵקן ָלהּ ֲא ֶשׁר ָשׁ ָתה ֶא ְפרֶֹחי ָה ֶאת ִמזְ ְבּחוֹ ֶתי ָך יְהוָה ְצ ָבאוֹת ַמְלִכּי וֵאלָֹהי‪ .‬ה‬

‫אַ ְשֵׁרי יוֹ ְשֵׁבי ֵבי ֶת ָך עוֹד יְַהְללוּ ָך ֶסָּלה‪.‬‬

‫להרפות​ ​ולהתרפק ​‪​ /‬יערה​ ​ענבר‬

‫יותר​ ​מ ​ן ​הגעגו ​ע ​א ​ל ​הא ​ל ​עצמו‪​ ​,‬יותר​ ​מן​ ​הגעגו ​ע ​א ​ל ​החיי ​ם ​בצ ​ל ​השכינה​ ​ואף​ ​יותר​ ​מ ​ן ​הגעגוע​ ​אל‬
‫השלווה מן הטלטלות ואל הרגיעה מן ה ִאיוּמים‪ ,‬נוכח כאן הגעגוע לבית‪ ,‬למקום מבטחים פיסי‪ ,‬בו‬

‫השייכות​ ​עוטפ ​ת ​אותך ​‪​ ,‬מתנחלת​ ​בגופך​ ​ממש​ ​ומאפשרת​ ​לך​ ​להרפו ​ת ​ולהתרפק‪.‬‬
‫כ ​ל ​אדם​ ​ששה ​ה ​במרח ​ק ​מכי ​ר ​א ​ת ​הזיכרון​ ​המוחשי​ ​הזה‪​ ​,‬שמחוב ​ר ​לרי ​ח ​מסוים ​‪​ ,‬למרקם​ ​מסוים‪,‬‬
‫לנוקשות או לרוך מדויקים תחת כפות הרגליים‪ ,‬לפשטות של לפנַי ולפנים ‪ -‬זכירון חי של בית‪.‬‬
‫התחוש ​ה ​הפיסי ​ת ​של​ ​היות​ ​במקו ​ם ​מסוים ​‪​ ,‬נובע ​ת ​כמובן​ ​מכל​ ​הכרו ​ך ​בו ​‪​ ,‬מכ ​ל ​מה​ ​שהוא​ ​מהוו ​ה ​לגבינו‬
‫‪​ ​-‬משפחה ​‪​ ,‬חוויות​ ​נוסטלגיות‪​ ​,‬אינטימיו ​ת ​רוחני ​ת ​וכו'​ ​‪​ ​-‬אב ​ל ​היא​ ​ג ​ם ​קיימ ​ת ​בפנ ​י ​עצמה ​‪​ .‬אפש ​ר ​להיאחז‬
‫בה​ ​גם​ ​כששוכחי ​ם ​לרג ​ע ​את​ ​כל​ ​האצו ​ר ​בה ​‪​ ,‬ואולי​ ​זה​ ​סוד​ ​הקסם​ ​של ​ה ​‪​ ​-‬ההיתר​ ​לשכו ​ח ​בתוכה ​‪​ ,‬לנשום‬

‫בלי​ ​שום​ ​חובה​ ​מרחפת​ ​מעל‪​ ​,‬פשו ​ט ​להיות ​‪​ ,‬ולהרגיש‪.‬‬
‫המעטפת הביתית הזו עולה כמעט מכל פסוק‪ ,‬מתדפקת ומעוררת‪ :‬הידידוּת טמועה ב" ִמ ְשְׁכּנוֹ ֶתי ָך"‪,‬‬
‫הנפש נכספת אל " ַח ְצרוֹת ה'"‪ ,‬העיניים והלב כלים מול ה" ִצפּוֹר ָמ ְצאָה ַביִת וּ ְדרוֹר ֵקן ָלהּ"‪ ,‬שוב ושוב‬

‫מפעמת המנטרה‪":‬אַ ְשֵׁרי יוֹ ְשֵׁבי ֵבי ֶת ָך"‪ ,‬בהיגויים ובהיפוכים שונים‪.‬‬
‫כוחו​ ​של​ ​בי ​ת ​הו ​א ​כוח​ ​הפשט ​‪​ ,‬הלוואי​ ​שפשוט​ ​הי ​ה ​ג ​ם ​למצו ​א ​אותו‪.‬‬

‫קוץ​ ​של​ ​בית‪​ ​/‬חיות ​ה ​דויטש‬

‫כמצופ ​ה ​מפרק​ ​סיכום​ ​)"דבר ​י ​דו ​ד ​האחרונים"(‪​ ​,‬הפר ​ק ​הז ​ה ​כולו​ ​רשימות‪​ ​:‬רשימ ​ת ​הגיבורים ​‪​ ,‬המעשים‬
‫שעשו ​‪​ ,‬מקומות​ ​המוצ ​א ​שלהם ​‪​ .‬נית ​ן ​רק​ ​לדמיין​ ​את​ ​הדם‪​ ​,‬האימה​ ​והגבורה​ ​המסתתרים​ ​מאחורי‬

‫המשפטי ​ם ​הקצרים‪​ ​.‬בניגו ​ד ​לכל​ ​הפוטנציא ​ל ​העסיסי​ ​הזה‪​ ​,‬את​ ​עיני​ ​לוכדו ​ת ​דווק ​א ​שת ​י ​תמונות​ ​טבע‬
‫פשוטות‪​ ​:‬תמונה​ ​של​ ​בית ​‪​ ,‬ותמונה​ ​ש ​ל ​קוץ‪​ ​,‬כז ​ה ​שרוא ​ה ​האד ​ם ​מן​ ​החלון ​‪​ ,‬כשהוא​ ​משקי ​ף ​מביתו‬
‫החוצה ​‪​ .‬שבעזרת ​ן ​מתאר​ ​דוד​ ​ברגע ​י ​הסיכום​ ​שלו​ ​א ​ת ​חוויית​ ​חיי ​ו ​הבסיסית‪:‬‬
‫"ִכּי לֹא ֵכן ֵבּי ִתי ִעם ֵאל‬
‫וּ ְבִליַַּעל‪ְ ,‬כּקוֹץ ֻמנָד"‪.‬‬
‫והאינטואיצי ​ה ​מזה ​ה ​פ ​ה ​מפת ​ח ​להבנת​ ​הסיפור​ ​הגדו ​ל ​של​ ​האיש‪.‬‬

‫א ​ת ​כ ​ל ​חיי​ ​חייתי​ ​בתחוש ​ה ​שיש​ ​ל ​י ​בית ​‪​ ,‬אומ ​ר ​פ ​ה ​דוד‪​ ​,‬אמירה​ ​מעניינת​ ​מפיו​ ​של​ ​אדם​ ​שרוב​ ​חיי ​ו ​נאלץ‬
‫לברוח ​‪​ ,‬להסתת ​ר ​במערו ​ת ​מוק ​ף ​בחבורת​ ​בריונים‪​ ​,‬ולהזיל​ ​ריר​ ​בתחפושת​ ​משוג ​ע ​במדינ ​ת ​אויב‪​ ​.‬בית‬
‫ל ​א ​חייב​ ​להיו ​ת ​בית‪​ ​.‬הוא​ ​יכול​ ​להיות​ ​מערה​ ​במדב ​ר ​א ​ו ​מרתף​ ​משוגעים ​‪​ .‬מ ​ה ​שיוצ ​ר ​אות ​ו ​הו ​א ​תחושת‬
‫הביטחון​ ​ ​‪​ -‬וז ​ו ​קיימת​ ​למרבה​ ​הפרדוקס‪​ ​,‬ג ​ם ​כשהאויבים​ ​קמים​ ​עלי ​ו ​מבית ​‪​ ,‬למש ​ל ​בנו‪:‬‬
‫" ִמְזמוֹר ְל ָדוִד ְבּ ָב ְרחוֹ ִמ ְפּנֵי אַ ְב ָשׁלוֹם ְבּנוֹ‬
‫ה' ָמה ַרבּוּ ָצ ָרי‪ַ ,‬ר ִבּים‪ָ ,‬ק ִמים ָעָלי‬
‫ַר ִבּים אְֹמ ִרים ְלנְַפ ִשׁי ֵאין יְשׁוּ ָע ָתה לּוֹ ֵבאלִֹהים ֶסָלה‬
‫וְאַ ָתּה ה' ָמֵגן ַבּ ֲע ִדי )‪(---‬‬
‫ֲאנִי ָשַׁכ ְב ִתּי וִָאי ָשׁנָה ֱה ִקיצוֹ ִתי ִכּי ה' יְִס ְמֵכנִי"‪.‬‬
‫‪---‬‬
‫את היפוכה של חווית המוּגנוּת מתאר דוד בדמות הקוץ העף ברוח ‪ -‬דוקר‪ ,‬שנוא‪ ,‬נשרף‪ ,‬נטול מקום‬

‫והקשר‪ .‬גם לתמונה הזו רקע בפרק הראשון בתהלים‪" :‬לֹא ֵכן ָה ְר ָשׁ ִעים‪ִ ,‬כּי ִאם ַכּמֹּץ ֲא ֶשׁר ִתּ ְדֶּפנּוּ רוּ ַח"‪.‬‬
‫ה"קוץ ה ֻמנָד" בפרקנו חזק מהמוץ בתהלים‪ ,‬מפני שנוסף עליו הרמז לקין ולעונש הגלות שלו ‪" -‬נָע וָנָד‬

‫ִתּ ְהיֶה ָבאֶָרץ‪ .‬וּ ְבִליַַּעל‪ְ ,‬כּקוֹץ ֻמנָד ֻכָּלּ ַהם… יִ ָמֵּלא ַב ְרֶזל וְֵעץ ֲחנִית וּ ָב ֵאשׁ‪ָ ,‬שׂרוֹף יִ ָשּׂ ְרפוּ"‪ .‬עונשו של‬
‫הרשע ​‪​ ,‬על​ ​פי​ ​דוד‪​ ​,‬מגי ​ע ​באופן​ ​טבעי​ ​מפני​ ​שאין​ ​ל ​ו ​בית ​‪​ .‬ברי ​ת ​ע ​ם ​אל‪.‬‬

‫אבל​ ​דוד ​‪​ ,‬ל ​א ​בי ​ת ​מלוכ ​ה ​בלבד​ ​בנה​ ​ל ​ו ​אלוהים ​‪​ ,‬אל ​א ​בית​ ​במובנו​ ​העמוק‪​ ​:‬מקו ​ם ​יציב ​‪​ ,‬מוגן ​‪​ .‬בסוף​ ​חייו‪,‬‬
‫מרגיש​ ​דוד​ ​כאותו​ ​ב ​ן ​אהו ​ב ​מוג ​ן ​ומטופח ​‪​ ,‬כאילו​ ​ל ​א ​יצא​ ​מהארמו ​ן ​הנוח​ ​והבטוח​ ​אפיל ​ו ​ליום​ ​אחד‪.‬‬

‫ישיבה​ ​בבי ​ת ​‪​ ​-‬סכנה!‬

‫דברים​ ​ח‬

‫יג וּ ְב ָק ְר ָך וְצֹאנְָך יְִר ְבּיֻן וְֶכ ֶסף וְָז ָהב יְִרֶבּה ָלּ ְך וְכֹל ֲא ֶשׁר‬ ‫וְיָ ָשׁ ְב ָתּ‪.‬‬ ‫ֶפּן תֹּאַכל וְ ָשׂ ָב ְע ָתּ וּ ָב ִתּים טוֹ ִבים ִתּ ְבֶנה‬ ‫יב‬
‫ַהמּוֹ ִצי ֲא ָך ֵמ ֶאֶרץ ִמ ְצ ַריִם ִמֵבּית ֲע ָב ִדים‪ .‬טו ַהמּוִֹליֲכ ָך‬ ‫ֱאלֶֹהי ָך‬ ‫יְִרֶבּה‪ .‬יד וְָרם ְל ָבֶב ָך וְ ָשַׁכ ְח ָתּ ֶאת יְהוָה‬ ‫ְל ָך‬
‫ַַבּה ִַמּמְֲּדאָבִּכְלר ָךַהָגָּמןדֹלַבּוְִמַּהְדנּוָֹבָּרראֲאנֶָשָׁחרשׁלָֹשׂא ָריְָדףעוְוַּןע ְקֲאָרבֹבֶתוְיִצָךָמְּלאַוֹמןַעןֲא ֶַעשׁנֹּרְתֵָאךיןוְּלָמַימִ ַעםן ַנהַסּמֹּוֶֹתִציָךאְלְלֵהיָךִטַמְביִָךם‬
‫ִמצּוּר ַה ַחָלּ ִמישׁ‪ .‬טז‬ ‫ִבְּל ָבֶב ָך כִֹּחי וְעֶֹצם יִָדי ָע ָשׂה ִלי ֶאת ַה ַחיִל ַהֶזּה‬
‫ְבּאַ ֲח ִרי ֶת ָך‪ .‬יז וְאָ ַמ ְר ָתּ‬

‫ישבת​ ​נפלת‪​ ​/‬דניא ​ל ​שרשבסקי‬

‫שו ​ב ​ז ​ה ​קורה ​‪​ ,‬שוב​ ​תחושת​ ​הרפיפו ​ת ​הזאת‪​ ​.‬א ​ך ​לפני​ ​רגע​ ​הל ​ב ​התרחב​ ​מו ​ל ​העוצמה ​‪​ ,‬הפאר‪​ ​,‬ההוד‬

‫והיציבו ​ת ​ש ​ל ​ממלכת​ ​שלמה ​‪​ ,‬והנ ​ה ​שו ​ב ​ ​‪​ -‬קריסה‪.‬‬

‫"וַיֶָּקם‬ ‫‪-‬‬ ‫שאחריו‬ ‫וברגע‬ ‫ה(‪,‬‬ ‫)ה‪,‬‬ ‫יְהוּ ָדה וְיִ ְשׂ ָר ֵאל ָלֶב ַטח ִאישׁ ַתּ ַחת גַּ ְפנוֹ וְ ַת ַחת ְתּ ֵאנָתוֹ"‬ ‫רגע אחד "וַיֵּ ֶשׁב‬
‫ֵאת ֲה ַדד ָה ֲאדִֹמי ִמֶזּ ַרע ַה ֶמֶּל ְך הוּא ֶבּ ֱאדוֹם" )יא‪ ,‬יד(‪.‬‬ ‫ה' ָשׂ ָטן ִל ְשׁלֹמֹה‬

‫הקרבה​ ​שבין​ ​ההתבססו ​ת ​וההתיישבות​ ​לבין​ ​הקריסה​ ​שלאחרי ​ה ​אינ ​ה ​מקרי ​ת ​בעינ ​י ​המדרש​ ​ואינה​ ​חד‬

‫פעמית ​‪​ .‬ר ​' ​יוחנ ​ן ​)סנהדרין​ ​קו‪​ ​,‬א ​( ​מזה ​ה ​ריתמוס​ ​שחוזר​ ​על​ ​עצמ ​ו ​במקרא‪:‬‬

‫אמר​ ​רבי​ ​יוחנן‪​ ​:‬כ ​ל ​מקו ​ם ​שנאמ ​ר ​וישב​ ​אינ ​ו ​אלא​ ​לשו ​ן ​צער ​‪​ ,‬שנאמר‪:‬‬

‫וַיֵּ ֶשׁב יִ ְשׂ ָר ֵאל ַבּ ִשּׁ ִטּים ‪ -‬וַיֶָּחל ָה ָעם ִלזְנוֹת ֶאל‪ְ -‬בּנוֹת מוֹאָב )במדבר כה‪ ,‬א(‪.‬‬

‫וַיֵּ ֶשׁב יֲַעקֹב ְבֶּאֶרץ ְמגוּ ֵרי אָ ִביו ְבֶּאֶרץ ְכּנָ ַען )בראשית לז‪ ,‬א( ‪ -‬וַיֵָּבא יוֹ ֵסף ֶאת ִדּ ָבּ ָתם ָר ָעה ֶאל ֲא ִבי ֶהם‪,‬‬

‫ונאמר‪ :‬וַיֵּ ֶשׁב יִ ְשׂ ָר ֵאל‪ְ ...‬בּ ֶאֶרץ גֶֹּשׁן )בראשית מז‪ ,‬כז( ‪ -‬וַיְִּק ְרבוּ יְֵמי יִ ְשׂ ָר ֵאל ָלמוּת )מלכים א ה‪ ,‬ה(‬
‫‪ -‬וַיֶָּקם יְהוָה ָשׂ ָטן‬ ‫וַיֵּ ֶשׁב יְהוּ ָדה וְיִ ְשׂ ָר ֵאל ָל ֶב ַטח ִאישׁ ַתּ ַחת ַגּ ְפנוֹ וְ ַת ַחת ְתּ ֵאנָתוֹ )מלכים א‪ ,‬ה‪ ,‬ה(‬
‫ִל ְשׁלֹמֹה ֵאת ֲה ַדד ָה ֲאדִֹמי ִמֶזּ ַרע ַה ֶמֶּל ְך הוּא ֶבּ ֱאדוֹם )מלכים א יא‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫ר ​' ​יוחנן​ ​פותח​ ​בהצהר ​ה ​מפתיעה‪​ ​:‬המילה​ ​"וישב" ​‪​ ,‬המבטאת​ ​לכאורה​ ​שלווה​ ​ומנוחה ​‪​ ,‬היא​ ​"לשון​ ​צער"‪.‬‬

‫הישיב ​ה ​כבר​ ​טומנ ​ת ​בחובה​ ​א ​ת ​הצר ​ה ​שתיכ ​ף ​תבוא‪​ ​.‬סדר ​ת ​הדוגמאו ​ת ​שמבי ​א ​ר ​' ​יוחנ ​ן ​באה​ ​לאשש‬

‫את​ ​דבריו‪​ ​:‬תיכ ​ף ​לישיבה​ ​ ​‪​ -‬צרה‪.‬‬

‫שוב​ ​ושוב ​‪​ ,‬במקרא​ ​ולאחריו‪​ ​,‬חוז ​ר ​אותו​ ​רעיון ​‪​ :‬השקיד ​ה ​על​ ​השמרים ​‪​ ,‬ההתברגנות ​‪​ ,‬המנוח ​ה ​‪​ ​-‬הן‬

‫סכנה‪​ ​.‬אחר ​י ​שמתיישבי ​ם ​במקום‪​ ​,‬לא ​ט ​לא ​ט ​נעצמו ​ת ​העיניים ​‪​ ,‬הלב​ ​מתכהה ​‪​ ,‬ולהקי ​ץ ​‪​ ​-‬קשה‪.‬‬

‫בי ​ת ​=​ ​זהות‬

‫הבית​ ​הגדול​ ​והבית​ ​הקטן ​‪​ /‬מערכ ​ת ​‪929‬‬

‫נבוא ​ת ​חגי​ ​בפרק​ ​הראשון​ ​לא​ ​מותיר ​ה ​מקום​ ​לספ ​ק ​‪​ ​-‬הנוש ​א ​הו ​א ​הבית‪​ 8​ ​ ​.‬פעמי ​ם ​מוזכרת‬
‫המילה​ ​'בית ​' ​על​ ​הטיותיה​ ​השונות‪​ ​.‬א ​ך ​ל ​א ​בבי ​ת ​אח ​ד ​מדובר​ ​אלא​ ​בשנ ​י ​בתים​ ​‪-‬בית​ ​ה'‬

‫וביתו​ ​ש ​ל ​האדם‪​ ​.‬זה​ ​מול​ ​ז ​ה ​מצי ​ב ​חגי​ ​את​ ​שני​ ​הבתי ​ם ​ ​‪​ -‬הבית​ ​הקט ​ן ​והבי ​ת ​הגדול‪​ ​,‬ומזמין‬
‫אותנ ​ו ​להרה ​ר ​על​ ​מקומ ​ו ​של​ ​הבי ​ת ​בעולמנו‪.‬‬

‫אול ​י ​יות ​ר ​מכ ​ל ​מבטא​ ​הבי ​ת ​את​ ​ה'חיי ​ם ​עצמם' ​‪​ .‬המקום​ ​שב ​ו ​מנה ​ל ​אדם​ ​את​ ​חי ​י ​הקבע‬
‫שלו‪​ ​,‬הו ​א ​הבית‪​ ​.‬על​ ​כ ​ן ​הבית‪​ ​,‬יותר​ ​מכל‪​ ​,‬הו ​א ​המקום​ ​שבו​ ​האד ​ם ​מעצב​ ​את​ ​זהותו‪.‬‬

‫כאשר חגי קורא‪ַ " :‬ה ֵעת ָלֶכם אַ ֶתּם ָל ֶשֶׁבת ְבָּב ֵתּיֶכם ְספוּנִים וְ ַהַבּיִת ַהֶזּה ָח ֵרב?" )פס' ד( ‪-‬‬
‫הוא​ ​מצי ​ב ​תמונה​ ​שב ​ו ​כל​ ​בתי​ ​העי ​ר ​עומדים​ ​לנוכ ​ח ​בית​ ​ה'‪​ ​.‬בית​ ​מול​ ​בית‪​ ​.‬י ​ש ​כאן​ ​תמונה‬

‫שב ​ה ​הבית​ ​הגדול​ ​מתפק ​ד ​כ'אידיאה ​' ​של​ ​הבי ​ת ​הקטנים ​‪​ .‬התמונה​ ​הז ​ו ​קוראת​ ​לאדם‬
‫להנכיח​ ​את​ ​הבי ​ת ​הגדו ​ל ​בתו ​ך ​הבי ​ת ​הקטן‪​ ​.‬מעת ​ה ​חי ​י ​השגר ​ה ​בבית​ ​יעמדו​ ​תמי ​ד ​לנוכח‬

‫ה‪-‬בית‪.‬‬
‫הבחיר ​ה ​להצי ​ב ​את​ ​הרעיון‪​ ​,‬את​ ​האידיאה ​‪​ ,‬לנוכח​ ​הבית​ ​תצו ​ץ ​במרחבי ​ם ​שוני ​ם ​ש ​ל ​הבית‪.‬‬

‫כ ​ך ​הו ​א ​רעיון​ ​המזוז ​ה ​על​ ​הפתח ​‪​ ,‬וכ ​ך ​הוא​ ​מנהג ​ם ​של​ ​יהודים​ ​להותיר​ ​חלל​ ​שאינו​ ​מטויח‬
‫בבית‪​ ​.‬מפני​ ​שכשהבית​ ​הגדו ​ל ​חרב ​‪​ ,‬הבי ​ת ​הקט ​ן ​נות ​ר ​פצוע‪.‬‬