בראשית משפט וחצי

‫בראשית א ‪ -‬לתומו חשב הקורא‪ ,‬כי התוהו שהיה‬
‫נסתלק והלך לו‪ ,‬ורק כשבספר המשיך הוא לקרוא‬

‫גילה כי התוהו היה ועודנו‪.‬‬

‫בראשית ב ‪ -‬כשנוצר האדם עפר מן האדמה‪ ,‬היה‬
‫מוטל זמן מה אבוד במרחבי אינסוף‪ ,‬חרד‪ .‬או אז‬

‫נטלו האל והניחו בתוך הגן‪ ,‬הניחו במקומו‪ .‬אך‬
‫אותם הרגעים שבהם נוצר‪ ,‬אותה האימה של מי‬
‫שאין לו מקום‪ ,‬נצרבו בו עמוק‪ ,‬ובכל פעם שהאדם‬
‫מתרחק ממקומו‪ ,‬אותה חרדה קמאית שבה ועולה‪.‬‬

‫בראשית ג ‪ -‬בתמונות מופיעים אדם וחווה יוצאים‬
‫מהגן‪ ,‬כפופים‪ ,‬בוכים‪ .‬אך בשל מגבלות‬

‫הטכנולוגיה‪ ,‬הצופים לא שמעו את דברי האדם‬
‫לאשתו‪ .‬כך הוא לחש לה‪" :‬הנה חוול'ה‪ ,‬הפרנו את‬

‫הצו‪ ,‬ויצאנו מזה בשלום"‪ .‬הם המשיכו ללכת‬
‫כפופים והגניבו זה לזו חיוך של מנצחים‪.‬‬

‫בראשית ד ‪ -‬קומדיה זו לא‪ ,‬זו הרי טרגדיה‪ ,‬אך‬
‫סאטירה יש גם יש‪ .‬אך לפני רגע תואר האדם‬

‫בפאתוס גדול 'צלם אלוהים' והנה הצלם קם על‬
‫צלמו‪ ,‬ובלי שהסיפור מכביר מילים‪ ,‬הורג והולך‪.‬‬
‫וברקע נשמע צחוק של לעג‪ ,‬ואיננו מעזים לשאול ‪-‬‬

‫לעג למי?‬

‫בראשית ה ‪ -‬שתי מילים מלוות את הפרק ‪" -‬וַיּוֶֹלד"‬
‫ו"וַיָּמֹת"‪ .‬האדם שצלמו צלם אלוהים מוליד אדם‬

‫בדמותו כצלמו‪ ,‬ובכך הוא מתגלה בדמות אל‪ .‬אך‬
‫האדם מת ואלוהים לא‪ .‬והלידה והמיתה הנתונות‬

‫בו בגוף מספרות את סיפורו של האיש‪ ,‬הנולד‬
‫בדמות אל ומת בדמות אדם‪.‬‬

‫בראשית ו ‪ -‬כשיצא האדם מהגן אל המרחבים‬
‫הגדולים‪ ,‬החל אט אט לאבד את דרכו‪ .‬או אז‬
‫נקרא האדם לשוב ולהתכנס‪ .‬הוא בנה תיבה‪ ,‬הוא‬
‫בנה את הבית‪ .‬ומאז במחזוריות של התכנסות‬
‫והתפזרות‪ ,‬שאיפה ונשיפה‪ ,‬בנייה וחורבן‪ ,‬האדם‬

‫בא אל הבית ומאבד אותו שוב ושוב‪.‬‬

‫בראשית ז ‪" -‬נח צדיק" מעידים הפסוקים‪ ,‬אך‬
‫החכמים סבורים שלא ממש‪ .‬הם סבורים שהעולם‬
‫הישן‪ ,‬העולם המושלם שדמיין אלוהים‪ ,‬הוא חסר‬
‫תוחלת‪ ,‬אין באמת צדיקים‪ ,‬יש רק צדיקים יחסית‪.‬‬
‫כעת במקום העולם שחרב יקום עולם חדש‪ ,‬סלחני‬
‫יותר‪ .‬נח‪ ,‬כך נראה‪ ,‬הוא האדם הראשון של העולם‬

‫השני‪.‬‬

‫בראשית ח ‪" -‬וַיִּ ְשַׁלח יָדוֹ וַיִָּקּ ֶח ָה וַיֵָּבא אָֹתהּ ֵאָליו ֶאל‬
‫ַה ֵתּ ָבה"‪ .‬היונה התעופפה ולא מצאה מנוח‪ ,‬ונח‬
‫אוסף אותה באהבה אליו‪ ,‬אל תיבתו‪ .‬הוא פותח‬

‫את היד ברכּוּת‪ ,‬היונה משתהה ומנתרת אל הקן‪.‬‬
‫והקרקע מתגלה‪ ,‬הארץ מתייבשת‪ ,‬והאל שזעם‬
‫שולח כעת את ידו ואוסף את נח באהבה‪ ,‬ומניחו‬
‫ברכּוּת בעולם החדש‪.‬‬

‫בראשית ט ‪ -‬נח‪ ,‬שהקרקע נשמטה מתחת רגליו‪,‬‬
‫ביקש לשווא להשיב לעצמו אחיזה‪ .‬הוא נטע כרם‪,‬‬
‫נאחז באדמה‪ ,‬אך היין תסס בדמו והוא נותר מוטל‬

‫באהל‪ ,‬עירום‪ .‬וכשבנו גילה את ערוותו‪ ,‬והותיר‬
‫אותו חלש וחשוף‪ ,‬ביקש נח לחוש שוב את‬

‫העוצמה שבשליטה והכריז "אָרוּר ְכָּנ ַען‪ֶ ,‬עֶבד‬
‫ֲע ָבִדים יְִהיֶה ְל ֶא ָחיו"‪ .‬כעת סוף סוף חש עצמו אדון‪.‬‬

‫בראשית י ‪ -‬כשמנה בראשית את התולדות מאדם‬

‫עד נח‪ ,‬יכול היה הקורא לחוש בחיים שעל קו הקץ‪.‬‬
‫המבול באופק‪ ,‬המוות נוכח ‪ -‬וַיּוֶֹלד וַיָּמֹת‪ ,‬וַיּוֶֹלד‬
‫וַיָּמֹת‪ .‬כעת‪ ,‬בעולם שאחר המבול שוב נמנות‬

‫התולדות‪ ,‬אך כעת אין מוות‪ ,‬רק לידה ‪ְ -‬כַּנ ַען יַָלד‬
‫וְאְַר ַפְּכ ַשׁד יַָלד וְ ֶשַׁלח יַָלד‪ .‬כעת בעולם החדש‬

‫שאחר המבול האפשרויות נפתחות‪ ,‬הכל נולד‪,‬‬

‫דבר לא מת‪.‬‬