סוד הגן הנעלם- הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן

‫סוד הגן הנעלם‬

‫הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫‪1‬‬





4

‫סוד הגן הנעלם‬

‫הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫סוד הגן הנעלם‬
‫עורכת‪ :‬רוית לצר‬
‫עריכת טקסט‪ :‬קרן גליקליך‬
‫עיצוב גרפי‪ :‬רון שריג‬
‫דפוס‪ :‬ע‪.‬ר‪ .‬הדפסות בע״מ‬

‫מוזיאון נחום גוטמן‬
‫מנהלת‪ :‬מוניקא לביא‬
‫רשמת ועוזרת לאוצרות‪ :‬שיר איסר‬
‫אוצרת התערוכה‪ :‬מוניקה לביא‬

‫סריקות‪ :‬ארטסקאן‬
‫ספרייה וארכיון‪ :‬אסתר בק‬
‫ימי עיון‪ ,‬הרצאות ואירועים מיוחדים‪ :‬שירה סילברסטון‬

‫קשרי חוץ‪ :‬יעל נובק‬
‫עוזרת הפקה‪ :‬נטע לבבי‬

‫משרד‪ :‬ציפי נתיב‬

‫כל המידות בס"מ‬
‫מהדורה ראשונה‪ ,‬יוני ‪0202‬‬

‫©️ כל הזכויות שמורות לאמנים המשתתפים‬

‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לאחסן במאגר אלקטרוני‪ ,‬אופטי‬
‫או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪ .‬שימוש מסחרי‬

‫מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר אסור בהחלט אלא ברשות מפור־‬
‫שת בכתב מהמוזיאון‪.‬‬

‫נדפס בישראל ‪learsI ni detnirP 0202‬‬
‫מסת״ב ‪NBSI 4-611-275-569-879‬‬

‫הספר יצא לאור בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות‬

‫תוכן עניינים‬

‫אודות התערוכה‪04‬‬
‫נחום גוטמן‪06‬‬

‫הפדסים של יפו‪19‬‬
‫יצירות‪25‬‬
‫קרדיטים‪30‬‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫"לסיפור יש חוקים שו‬ ‫‪8‬‬
‫ולכל סיפור חוקים משלו‬
‫יהיה טוב – הוא צריך‬

‫ונים מאשר למציאות‪9 ,‬‬
‫ו‪ .‬המספר רוצה שהסיפור‬
‫ללכת אחר הסיפור"‪.‬‬

‫סוד הגן הנעלם‬
‫‪ //‬מוניקה לביא‬

‫בתערוכה "סוד הגן הנעלם"‪ ,‬הפרדסים של יפו על פי גוטמן‬
‫היא תרכובת מכוונת של בדיון ספרותי ומציאות היסטורית‪.‬‬
‫ביצירותיו השונות נשנים אותם סיפורים‪ ,‬איורים וציורים‪ ,‬ונוצר‬

‫כך מעין מרחב של חלום החוזר על עצמו ומצטט את עצמו‪.‬‬

‫בתערוכה מתגלה גוטמן ה"קרטוגרף"‪ ,‬המשלב בציוריו מראי מקום‪ ,‬ציוני דרך‬ ‫מוזיאון נחום גוטמן לאמנות נפתח‬ ‫‪10‬‬
‫ומפות ובאמצעותם הוא מארגן ומטמיע את זיכרונותיו האישיים במיתוס על‬ ‫בשלושה במאי ‪ 1998‬במעמד נשיא‬
‫אודות הקמת תל‪-‬אביב‪ ,‬שהוא עצמו היה בין יוצריו‪ .‬לצד עבודותיו של גוטמן‬ ‫המדינה עזר וייצמן‪ ,‬על ידי העמותה על‬
‫מוצגים בתערוכה תצלומים תקופתיים ותצלומי אוויר‪ ,‬הממחישים את המרחב‬ ‫שם הצייר נחום גוטמן וקרן תל‪-‬אביב‬
‫שבין יפו לתל‪-‬אביב שהיה מלא בפרדסים ובבתי באר מפוארים‪ ,‬ארמונות‬ ‫לפיתוח‪ .‬אוסף המוזיאון נתרם כולו על‪-‬ידי‬
‫משפחת האמן‪ ,‬במגמה להאיר את דמותו‬
‫מוקפי גנים‪ ,‬ונופים שהיו ואינם‪.‬‬ ‫הרב‪-‬גונית של נחום גוטמן כצייר‪ ,‬מאייר‪,‬‬
‫פסל וסופר‪-‬ילדים ולאפשר לציבור להכיר‬
‫התערוכה מעוצבת ברוח עכשווית ובשפה ויזואלית מעודכנת ומפגישה בין‬ ‫את מכלול יצירתו‪.‬‬
‫עיצוב עכשווי לקלאסיקה של נחום גוטמן‪ .‬לצורך התערוכה שוחזרו תצלומי‬
‫אוויר גרמניים בני מאה שנה‪ ,‬הוצאו ממחסני מרכז מיפוי ישראל מפות‬
‫מנדטוריות‪ ,‬נערכו סרטוני וידאו בהשראת יצירותיו של גוטמן‪ ,‬ורחפנים‬

‫נשלחו לצלם את תל‪-‬אביב ממבט על‪.‬‬

‫כל אלה‪ ,‬בצד גילוי מיקומם הממשי של יצירות גוטמן שעד כה לא היה ידוע‬
‫היכן צוירו‪ ,‬יוצרים חוויית צפייה עשירה מבחינה חזותית ותוכנית‪ ,‬המספקת‬
‫מפגש מחודש ומסעיר עם אחד האמנים האהובים והמסקרנים בתרבות‬
‫הישראלית‪ .‬אנו מזמינים אתכם להצטרף למסע מופלא בנופים שנעלמו‬
‫זה מכבר מן העין‪ ,‬אך נותרו חקוקים במפות ישנות ובעבודות של גוטמן‪,‬‬

‫המשלבות אמת ובדיה‪ ,‬עדות אישית וזיכרון קולקטיבי‪.‬‬

‫בספרו‪ ‬שתי אבנים שהן אחת‪( ‬מערכות‪ ,)1968 ,‬שהוא סיפור הרפתקאות‬
‫מימי מלחמת השחרור‪ ,‬מספר בן דמותו של גוטמן לחיילים על אודות האמת‬
‫והבדיה שמאחורי מעשה הכתיבה‪ ,‬והדברים יפים גם למעשה הציור‪" :‬לסיפור‬
‫יש חוקים שונים מאשר למציאות‪ ,‬ולכל סיפור חוקים משלו‪ .‬המספר רוצה‬

‫שהסיפור יהיה טוב – הוא צריך ללכת אחר הסיפור"‪.‬‬

‫אודות התערוכה‬‫‪11‬‬

‫מרכבה בפרדס‪,‬‬
‫שמן על בד‪,‬‬
‫לא מתוארך‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫‪12‬‬

‫מלון ירושלים‪,‬‬
‫יפו‪ ,‬סוף המאה ה‪19-‬‬

‫אודות התערוכה‬‫‪13‬‬

‫פרדסים ביפו‪,‬‬
‫שמן על בד‪1929 ,‬‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫‪14‬‬

‫מונטיפייורי מבקר בפרדס‬
‫רישום לפסיפס ‪1967 ,‬‬

‫אודות התערוכה‬‫‪15‬‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫"אני צייד ‪ -‬צייד של צלילים‪ ,‬ציי‬ ‫‪16‬‬

‫יד של מראות‪ ,‬צייד של צבעים"‪17 .‬‬

‫‪18‬‬

‫דיוקן עצמי עם כוס מים‪,‬‬
‫שמן על בד‪,‬‬

‫שנות ה‪ 20-‬של המאה ה‪.20-‬‬

‫נחום גוטמן ‪ //‬אהוד בן עזר‬

‫כשהיה נחום גוטמן בן שבע‪ ,‬נסע עם משפחתו לארץ‪-‬ישראל‪ .‬האב‪ ,‬הסופר ש‪.‬‬ ‫‪- 1905‬משפחת גוטמן עולה מאודיסה‬
‫בן‪-‬ציון ‪ ,‬נתמנה למורה בבית הספר בנווה צדק‪ ,‬ליד יפו; היה בדעתו להקים‬ ‫לארץ ישראל‪.‬‬
‫מרכז ספרותי בארץ‪ ,‬ואכן הוא עתיד היה להוציא לאור כתב עת ספרותי‬

‫ראשון בה‪ ,‬״העומר״‪ ,‬ולהיות עורכם של כמה כתבי עת ספרותיים אחרים‪.‬‬

‫זה היה בשנת ‪ .1905‬בדרך מאודיסה לארץ‪-‬ישראל עצרה הספינה‬

‫בקונסטנטינופול‪ .‬בני המשפחה ירדו לרחובותיה הצרים של העיר כדי לקנות‬

‫בגדים‪ .‬פסע הילד נחום כשהוא מחזיק בידי הוריו ברחוב הצפוף‪ ,‬כמהלך‬

‫‪19‬‬ ‫בעולם אגדתי‪ ,‬ופתאום‪ ,‬״שמעתי מעלי חרחור‪ .‬נשאתי עיני למעלה‪-‬ומה אני‬
‫רואה? ראש משונה‪ ,‬ראש של גמל‪ .‬זו היתה הפגישה הראשונה שלי עם חיה‬

‫זו‪ .‬תחילה ראיתי מעלי צוואר ארוך שמסתיים בזקנקן‪ ,‬ומשני צדדיו משקיף‬

‫לעומתי זוג עיניים גדולות‪ ,‬עם עפעפיים ארוכים‪ ,‬והן פקוחות ועצובות מאוד‪.‬‬

‫נחום גוטמן‬ ‫אחר‪-‬כך חרחור עמוק הנובע מתוך לוע פעור‪ .‬אחר‪-‬כך באו שפה תחתונה‬

‫רפוייה‪ ,‬וקול חרחור ממושך‪ .‬ולבסוף העמדת הרגליים שלו‪ ,‬שהיו רכות‪ ,‬כאילו‬

‫הילכו על כרים קטנים‪.‬‬

‫זה היה השער המסתורי ‪,‬המגע הראשון; החזקתי בידי אימי ואבי כשראשי‬ ‫המפגש הראשון הזה‪ ,‬שגוטמן מספר‬
‫מורם ועיני נשואות‪ :‬נפתח בפני המזרח‪ .‬ונדמה לי שהרגע ההוא היה פתח‬ ‫עליו עם יפו ועולם המזרח עליו יתבססו‬
‫לכל מה שניסיתי לבטא בציורי‪ .‬כל שנותי לאחר מכן השתדלתי לתת ביטוי‬ ‫ציוריו בעתיד‪.‬‬
‫לאהבתי ליופי המזרחי המיוחד‪ ,‬המסוגר‪ ,‬הצבעוני‪ ,‬אשר כבש את לבי‬
‫בתסיסתו‪ ,‬פתח לעולם המזרח בטרם הצליחו לקלקל את נופיו‪ .‬והכל התחיל‬

‫מן הגמל ההוא‪ ,‬עם העיניים האגדתיות״‪.‬‬

‫הילד ראה את הגמל בעיני צייר‪ ,‬אך לא היה זה חלום ילדות בלבד‪ .‬הילד‬
‫בן השבע כבר היה מצייר‪ ,‬ומוכר כמצייר בעיני סביבתו‪ .‬״מול חלון ביתנו‬
‫באודיסה״‪ ,‬הוא מספר‪ ,‬״היתה מאפייה רוסית גדולה‪ .‬הייתי מסתכל על‬
‫האיכרים שנושאים לשם שקי קמח‪ ,‬מפרקים ומעמיסים‪ ,‬הכל בידיים‪ ,‬לא‬
‫היו אז מכונות‪ .‬ומחלון חדרו של אבי ‪ ,‬חדר שעמדו בו שולחן כתיבה וכיסא‬
‫עם משענות‪-‬לידיים‪ ,‬הייתי רואה את החצר‪ ,‬שהיתה תמיד מלאה בעגלות‬
‫שהביאו קמח למאפה‪ ,‬ותוססת סבלים שנשאו על גבם שקי קמח‪ ,‬ואופים‬
‫שנשאו לוחות ארוכים עם ככרות לחם עליהם‪ .‬כולם היו לבנים מאבק הקמח‪.‬‬
‫ליד חלון זה הייתי יושב שעות רבות ומסתכל איך פורקים את שקי הקמח והם‬

‫נישאים על גבי הסבלים‪.‬‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫הייתי ילד בן חמש או שש‪ ,‬ואני זוכר את הציור ראשון שלי‪ :‬אדם היוצא‬
‫מתוך בור גדול באדמה ‪ ,‬ונראה ככורה‪-‬פחם‪ ,‬מלוכלך‪ ,‬גדול‪ ,‬כבד ומסורבל״‪.‬‬
‫האב ניהל באודיסה ״חדר מתוקן״‪ ,‬בית ספר ראשון שבו נלמדו כל המקצועות‬
‫בעברית‪ ,‬ואשר היה לדוגמה בכל רוסיה‪ .‬בית הספר היה מייסודם של אחד‬
‫העם ‪,‬מנדלי ודובנוב; ולבית האב ‪ ,‬שהיה בדירה אחת עם כיתות הלימוד‪ ,‬היו‬
‫באים סופרים רבים‪ :‬שלום עליכם‪ ,‬דרויאנוב‪ ,‬רבניצקי‪ ,‬וביאליק הצעיר‪ ,‬שגם‬

‫הוזמן ללמד בבית הספר‪ ,‬והיה שוהה בו הרבה‪.‬‬

‫יחסי ידידות מיוחדת נרקמו בין ביאליק לבין הילד נחום‪ .‬״יום אחד״‪ ,‬מספר‬ ‫תחילתה של מערכת היחסים‬
‫גוטמן‪ ,‬״ישבתי מול החלון וציירתי כמנהגי‪ -‬איכר רוסי בכיפת פרווה עם שק‬ ‫בין גוטמן לביאליק‬
‫על גבו יוצא מתוך בור‪ .‬חשבתי שאני עושה דברים שאין להם שום ערך‪.‬‬
‫פתאום נשלחה יד מאחורי וחטפה את הציור‪ -‬ביאליק‪ .‬הוא ניגש אלי על קצות‬
‫אצבעותיו‪ ,‬ושמעתיו מאחורי קורא בקול עז‪ ,‬וכדרכו בצעקות התלהבות‪ :‬״ בן‪-‬‬
‫ציון! בן‪-‬ציון! בוא וראה מה צייר הבן!״ באותו רגע הרגשתי שכמו תקתק לי‬
‫איזה שעון‪ .‬אך לא עלה בדעתי שכעבור שנים רבות ביאליק עצמו יפנה אלי‪,‬‬

‫שאעשה ציורים לספריו‪.‬‬

‫מאותו יום החל אבא שומר על הציורים שלי לבל ילכו לאיבוד‪ ,‬וגם ביאליק‬ ‫‪20‬‬
‫היה מבקש מפעם לפעם לראותם‪ .‬כך התחלתי לצייר כמעט מאז אני זוכר את‬
‫עצמי״‪ .‬יום אחד ישב נחום הילד על ברכיו של ביאליק‪ ,‬וזה פנה אליו ושאל‪:‬‬
‫״מה אתה רוצה להיות?״ ‪ -‬״חודוז׳ניק אילי א ֹוח ֹו ְט ִניק!״‪ -‬ענה הילד‪ ,‬כלומר‪-‬‬
‫צייר או צייד‪ .‬אמנם צייד לא נעשה‪ ,‬אבל חיות שבו את לבו תמיד‪ ,‬כאותו גמל‬

‫ראשון שפגש על מפתן כניסתו אל ארץ המזרח‪.‬‬

‫בהגיע המשפחה לחוף יפו הכה הים גלים גדולים וקצף הגלים כמעט שהגיע‬ ‫חווית יומו הראשון בארץ ישראל ‪,‬‬
‫לסיפון האונייה‪ .‬האונייה עמדה רחוק מן הנמל‪ .‬הילד נחום ראה סירות עולות‬ ‫הרגע בו נפתח בפניו עולם חדש‬
‫ויורדות בים‪ ,‬עולות ונעלמות בין הגלים‪ ,‬עד שהתקרבו ובאו למדרגות האונייה‪,‬‬
‫שהורדו במים לקראתן‪ .‬שיירות של ספנים לבושי צבעונים עם תרבושים‬
‫אדומים לראשיהם צרחו מכל צד מתוך הסירות שנאספו סביב לאונייה‪ .‬לא‬
‫עבר זמן רב והם עלו לסיפון‪ ,‬לקחו את המזוודות והעיפו אותן לסירות‪ .‬אחר‬
‫כך ניתן הצו לנוסעים לרדת במדרגות אל קצף הגלים‪ .‬על חרטומה של הסירה‪,‬‬
‫ומעליו על מדרגות האונייה‪ -‬עמדו זה כנגד זה שני ספרים ערבים‪ ,‬עם חגורות‬
‫צהובות הדוקות למותניים‪ ,‬רחבי מכנסיים כמו כנפיים‪ ,‬ובחיוך טוב‪-‬לב וצעקני‬

‫קראו כלפי הנוסעים לרדת ולהתנפל מיד לתוך זרועותיהם הפרושות‪.‬‬

‫״כל זה התרחש על רקע חומת יפו העשוייה אבני‪-‬חול נקבוביות ומחוספסות‪,‬‬
‫שנתבלטו בתוך מסגרות מלבניות של טיח בהיר‪ .‬יפו לא עשתה עלי רושם של‬
‫עיר‪ ,‬אלא התנשאה כמבצר אגדתי בספר‪ ,‬כפי שראיתי באילוסטראציות של‬
‫דורה‪ .‬חסר‪-‬ממשות ואין בו תועלת לבני אדם‪ .‬אבא קידם אותי אל מול אחד‬
‫ספנים‪ ,‬ובלב קל הפלתי עצמי לזרועות הספן שנפשטו למולי‪ ,‬ואותה שעה‬
‫נפער לעומתי פה רחב עם שיניים לבנות ושפם דוקר לו מעל לשפתו העליונה‪,‬‬
‫והיתה לי הרגשה שקפצתי לראשונה אל תוך עולם קסום‪ ,‬משונה וזר מאוד‬

‫מכל אשר ידעתי מעודי‪.‬‬

‫נחום גוטמן‬‫כמה קשה להיות סופר‪21 ,‬‬
‫אני אף פעם לא אהיה‬
‫סופר‪ ,‬אהיה צייר‬
‫או צייד‬
‫או מגלה ארצות אולי‬

‫״ בזה אחר זה נפרשים בפני הילד המראות אשר עתידים ללוותו ולשמש נושא‬
‫ליצירתו בשנותיו הבאות‪ :‬נמל יפו‪ ,‬הספנים‪ ,‬הסירות‪ ,‬האוניות‪ ,‬הדייגים‪ ,‬הים;‬

‫שכונותיה של יפו‪ ,‬פרדסיה‪ .‬השנה היא עדיין ‪ ,1905‬בחודש אוקטובר‪.‬‬
‫המשפחה עוברת לגור בבית הספר לבנות בקצה שכונת ״נווה שלום״‪ ,‬על גבול‬
‫יפו‪ ,‬שם משמש האב בתור מורה; ועוד ַּפן אחד‪ ,‬נפלא‪ ,‬רחב ידיים‪ ,‬צהוב‪ ,‬נפרש‬

‫בפני הילד ועתיד לפרנס את ציוריו וסיפוריו ולעצב את עולמו האמנותי‪.‬‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫‪22‬‬

‫יפו והפרדסים‪,‬‬
‫סקיצה למוזאיקה‬

‫נחום גוטמן‬‫‪23‬‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫״בניין בית הספר לבנות היה אחד מאחרוני הבתים של העיר יפו‪ .‬ממנו‬
‫והלאה התפשטו גבעות החול‪ .‬כאשר עליתי בפעם הראשונה ללמוד בכיתה‬
‫אשר בקומה העליונה‪ ,‬התיישבתי במקום פנוי על ספסל‪ ,‬ליד אחת הבנות‪.‬‬
‫הבטתי מבעד לחלון‪ ,‬ומשם נגלו לי בבת‪-‬אחת‪ ,‬כמו על‪-‬פני מסך‪ ,‬פלאי עולם‬
‫חדש וזר‪ ,‬עולם שלא קראתי ולא ידעתי עליו דבר‪ ,‬ואשר מעתה כבש את‬
‫ליבי לתמיד‪ :‬גבעות חול צהוב‪ ,‬גבעות רכות‪ ,‬שמסתלסלות אחת בשכנתה‬
‫ומשתטחות‪ ,‬מפתח בית הספר לבנות‪ ,‬מרחק עצום עד לאופק ‪ -‬ולשמאלן‬
‫הן מתחברות אל גלים רכים של ים שקט‪ .‬כאן ‪ -‬הכל היה אחרת‪ .‬העולם היה‬
‫גדול ורחב‪ .‬מלא אור‪ .‬בעיני כולם היתה זו שממה‪ -‬אבל לי נראתה כעולם חי‬

‫ומרתק הרבה יותר מרחובות אודיסה שבהם הילכו מרכבות וכרכרות‪.‬״‬

‫כך נתוודע לראשונה אל גבעות החול‪ ,‬והן היו בעיניו פרק חדש לגמרי‪ ,‬מפני‬
‫שידע שאין להן כל קשר עם האב וסיפוריו‪ ,‬עם ביאליק‪ ,‬ובכלל עם העבר‪,‬‬

‫אשר אותו לא אהב‪.‬‬

‫״שם ‪ ,‬באודיסה‪ ,‬הרגשתי כלוא ליד החלון‪ .‬ופה מצאתי לי חלון אחר ממנו‬ ‫‪24‬‬
‫השקפתי על הגבעות‪ ,‬שהיו תמיד חלקות ממשב הרוח‪ ,‬והחול היה עמוק‪,‬‬
‫והרוח שנשבה כיסתה בעדינות את עקבות האדם שהלך תוך הנפת חול‬
‫דקיק‪ ,‬ולאט‪-‬לאט הלכו העקבות ונתמלאו חול‪ ,‬עד שהחול קיבל את צורתו‬
‫הקודמת‪ .‬מגג הבית הייתי רואה גבעות חול נוספות המתמשכות והולכות עד‬
‫קצה האופק‪ .‬ואם ראיתי אדם צועד בהן‪ ,‬נכון יותר‪ -‬גבו של אדם‪ ,‬החותר‬
‫והולך בגבעות החול האלה‪ ,‬צועד וצועד עד שנעלם בתוכן‪-‬חשבתי ‪ :‬ודאי הלך‬

‫האדם לעולם אחר‪ .‬במקומו של העולם האחר עומדת כיום תל‪-‬אביב‪.‬״‬

‫הווי המזרח בשכונות הערביות של יפו הילך עליו קסם רב‪ ,‬לא רק במראה‬
‫העין אלא גם בקצב החיים‪ .‬הוא אהב להתבונן באורח חייהם של הערבים‬
‫שהיו יושבים על כסאות קטנים ליד בתי הקפה; בנימוסי הישיבה והשיחה‬
‫הנוחה‪ ,‬תוך שאיבת עשן הטבק מתוך הנרגילות‪ -‬מנהגים שעברו בירושה‬
‫במשך דורות ולא ניטשטשו‪ .‬ערבי‪ ,‬שרצה להתיישב על כסאו‪ ,‬היה מרים‬
‫את יותרת המכנסיים הרחבה שבין רגליו‪ ,‬מסדר אותה יפה תחתיו‪ ,‬ואחר‪-‬כך‬
‫משכל רגל על רגל‪ .‬בכל תנועותיו היה יופי פאטריארכאלי‪ .‬והנער שם לב‬

‫להרמוניה שבין תנועותיהם לדיבורם‪.‬‬

‫״בהווי המזרחי שהיה סביבנו הרגשתי תסיסה חזקה של חפץ‪-‬חיים‪ ,‬של‬ ‫גוטמן בעתיד ישלב ביצירותיו את ההווי‬
‫אינסטינקטים בריאים‪ .‬קשר טבעי לגוף ופוזריות פאתטית‪ ,‬שמשתדלת‬ ‫המזרחי האוריינטלי‪ -‬יתמקד בנשים‪,‬‬
‫להשפיע על הרואים ובאה במקום אותה תחושה שמתבטאת אצלנו ברצון‬ ‫בפועלים ובמרקם החיים היפואי‪.‬‬
‫לשאת נאום‪ .‬בקיצור‪ ,‬ראיתי במוכרי הגלידה הערביים‪ ,‬בעגלונים הערביים‪,‬‬
‫בסבלים‪ ,‬בתימנים שלנו שהיו מכבי‪-‬סיד‪ ,‬בקמטים הצנועים של בגדי התימנים‬
‫שעלו אז מתימן‪ ,‬באצילות שלהם‪-‬בכל אלה ראיתי קו ישיר של התבטאות‪,‬‬
‫של מראה עיניים‪ ,‬אשר לימים השתדלתי לתת להם ביטוי בציורים שעשיתי‬
‫לסיפורי המקרא‪ .‬הערבים‪ ,‬שביניהם חיינו ביפו‪ ,‬זכורים לי כאנשים בעלי‬
‫אופי‪ ,‬סימפאטיים‪ .‬הציביליזאציה קלקלה אותם מאז‪ .‬הם איבדו את מהותם‬
‫הטבעית מתוך רצון להיות ל ’בני‪-‬תרבות‘ ‪ ,‬ועדיין לא הגיעו לידי שיווי‪-‬‬

‫משקל‪ .‬אהבתי את הערבים יותר מאשר את הטיפוסים של שלום עליכם‪.‬‬
‫אהבתי את ההומור הערבי‪ .‬הציוריות‪ .‬חוסר‪-‬המסכנות‪ .‬אלה דברים שלא‬
‫ראיתי באופיים של היהודים שבאו מעיירות קטנות והיו בהם הרבה טיפוסים‬
‫שלום עלייכמים‪.‬״ גוטמן מספר כי בדרך כלל‪ ,‬בבתים בארץ באותה תקופה‪,‬‬
‫הקירות היו ריקים‪ .‬לא ידעו מהי תמונה תלוייה בבית לנוי‪ .‬ואילו בבית אביו‪,‬‬
‫שהיה כבר בית מודרני‪ ,‬מתקדם‪ ,‬חילוני‪ ,‬היתה תלוייה רפרודוקציה מתמונת‬
‫״אי‪-‬המתים״ של בקלין‪ -‬צייר גרמני ידוע‪ ,‬שהיה מצייר ציורים מיסטיים‬
‫ומלאי אווירה‪ ,‬בצבעים כהים‪ .‬ב‪ 7091-‬בא עגנון הצעיר לארץ‪-‬ישראל‪ .‬הוא‬

‫הועסק כמזכירו של ש‪ .‬בן‪-‬ציון בעריכת מאסף ״העומר״‪.‬‬

‫עגנון שם לב לכך שהנער בן התשע נוהג לצייר‪ ,‬וכן שהוא יושב ומסתכל‬

‫ׁ ְשמּו ֵאל יֹו ֵסף עַגְנֹון‪ ,‬מוכר גם בשם ארוכות ברפרודוקציה של בקלין‪ .‬יום אחד ניגש אליו עגנון‪ ,‬הניח יד על כתפו‬

‫ושאל‪ :‬״ראית עוד תמונות?״ ענה הנער‪ -‬״לא‪.‬״ אמר לו‪ -‬״אינך יודע שיש‬ ‫המקוצר ׁ ַש"י עַגְנֹון‪ ,‬מגדולי הסופרים‬
‫אלבומי תמונות של אמנים עתיקים וידועים?״ לא ידעתי‪ .‬לא ראיתי‪ .‬מעיד‬ ‫העבריים בעת החדשה‪ .‬חתן פרס נובל‬
‫גוטמן‪ .‬איפה היה אפשר אז‪ ,‬בנווה‪-‬צדק‪ ,‬לראות אלבומים כאלה? מעודי לא‬ ‫לספרות לשנת ‪ 1966‬וחתן פרס ישראל‬
‫לספרות‪ .‬עגנון נולד בעיירה בוצ'אץ'‬

‫שבגליציה המזרחית‪ .‬בשנת ‪ 1908‬עלה ראיתי‪ .‬אמר לו עגנון‪ :‬״תבוא לחדרי‪ .‬שכ ִני לחדר הוא אדריכל גרמני‪ ,‬העובד‬

‫לארץ ישראל‪ ,‬כשהוא כבר סופר צעיר‪ ,‬בקונסוליה של ארצו ביפו‪ ,‬ואצלו יש אלבומי תמונות של הציירים הגדולים‪.‬״ ‪25‬‬
‫והמשיך בכתיבה בארץ‪.‬‬

‫נחום גוטמן‬ ‫״מאותו יום הייתי מבקר לעיתים קרובות בחדרו של עגנון‪ ,‬״מספר גוטמן‪.‬‬
‫״יושב ליד הכוננית שעות ארוכות‪ ,‬ושם‪ ,‬אצלו‪ ,‬ראיתי לראשונה בחיי‬
‫אלבומים של רמבראנדט‪ ,‬רפאל‪ ,‬רובנס‪ ,‬טיציאן‪ ,‬ואפילו מן המודרניים‪ :‬מקס‬
‫ליברמן‪ .‬וזה עשה עלי רושם‪ .‬האלבומים היו מודפסים על נייר נוצץ‪ ,‬כבדים‪,‬‬
‫ומכורכים בכריכות יפות‪ .‬נתפעלתי מתמונת העצים‪ ,‬הנהרות וגופות האנשים‬
‫שבתמונות‪ .‬גוף‪-‬אדם‪ ,‬שמכיוון שנכנס לתוך שטח התמונה חדל להתנועע‬
‫ונעשה אדיר וקפוא כפסל‪ ,‬וקיבל על עצמו את כל האור‪ ,‬יותר מן העצים‪.‬‬
‫בתמונות היה אור רך‪ ,‬אור שאינו מצוייך כחפץ‪ ,‬אך הוא ישנו‪ ,‬הוא קיים ממש‬
‫כמו חפץ‪ .‬וכך נפתח לפני חלון לעולם האמנות‪ ,‬בין גבעות החול השוממות‪,‬‬

‫הודות לעגנון ולתשומת ליבו‪.‬״‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫‪26‬‬

‫ביאליק בפרדס‪,‬‬
‫צבעי מים‪1962 ,‬‬

‫נחום גוטמן‬‫‪27‬‬

‫דקלים בפרדס‪,‬‬
‫שמן על בד‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫נחום גוטמן ‪//‬רגעים משמעותיים‬

‫‪1905‬‬ ‫‪1898‬‬ ‫‪28‬‬

‫האב קיבל משרת מורה בבית הספר‬ ‫נחום גוטמן נולד בכפר טלנשט‪ ,‬בסרביה‬
‫לבנות בנווה צדק‪ .‬המשפחה התגוררה‬ ‫שהיתה אז בשליטת רוסיה‪ .‬בן רביעי‬
‫בתחילה בבניין בית הספר ונחום ואחיו‬
‫למדו בו‪ .‬מאוחר יותר עברה המשפחה‬ ‫להוריו אלטר ורבקה גוטמן‪ .‬היו לו אחות‬
‫ושני אחים מבוגרים ממנו ואח צעיר‪.‬‬
‫לגור ברחוב בוסתנאי‪ ,‬בנווה צדק‪.‬‬
‫נחום עבר ללמוד בבית הספר “עזרה”‪.‬‬ ‫אמו הייתה עקרת בית ואביו היה סופר‬
‫ומחנך עברי שפרסם סיפורים תחת שם‬

‫העט ש‪ .‬בן ציון‪.‬‬

‫‪1926‬‬ ‫‪1903‬‬

‫נחום גוטמן חזר לארץ ישראל והיה‬ ‫עבר עם הוריו ואחיו לעיר אודיסה לשם‬
‫חלק מקבוצת אמנים שהתמקדה‬ ‫נקרא אביו כדי ללמד ב”חדר המתוקן”‬
‫בציורי נופים ויצרה את הסגנון‬ ‫– בית‪-‬ספר ששפת הלימוד בו הייתה‬
‫עברית‪ .‬המשורר חיים נחמן ביאליק‬
‫הארץ‪-‬ישראלי‪ .‬כאמן מרכזי בקבוצה‬ ‫נהג לבקר בבית הספר ולהשתעשע עם‬
‫זו השתתף גוטמן בכל התערוכות‬ ‫הילדים‪ .‬את בנו של המורה – נחום –‬
‫החשובות שהיו אז בארץ‪.‬‬ ‫אהב ביאליק במיוחד‪ ,‬זיהה את כשרון‬
‫הציור שלו והיה לו כאבא שני‪.‬‬

‫‪1905‬‬ ‫‪1905‬‬

‫נחום גוטמן נפטר בתל‪-‬אביב ב‪82-‬‬ ‫גוטמן קיבל על עצמו את תפקיד‬
‫המאייר הקבוע של העיתון “דבר‬
‫לנובמבר ‪ 0891‬והוא בן ‪ .28‬זמן קצר‬ ‫לילדים”‪ .‬בהתחלה היה זה מוסף לילדים‬
‫של עיתון הפועלים “דבר” ומאוחר יותר‬
‫‪29‬‬ ‫לפני מותו הספיק הסופר והחוקר אהוד‬ ‫הפך המוסף לשבועון לילדים בו היה‬
‫בן עזר‪ ,‬לרשום מפיו את סיפור חייו‪.‬‬ ‫נחום גוטמן חבר מערכת ומאייר במשך‬
‫‪ 53‬שנים‪ .‬הוא צייר בעיתון אלפי איורים‬
‫לסיפורים‪ ,‬שירים וכתבות שונות וגם‬

‫כתב סיפורים וכתבות משלו‪.‬‬

‫בן‪-‬עזר עיבד את הסיפור ופרסמו תחת‬

‫הכותרת “בין חולות וכחול שמיים”‪.‬‬

‫נחום גוטמן‬

‫‪1926‬‬

‫לרגל שנת היובל לעיר תל‪-‬אביב (יום‬
‫הולדתה ה‪ ,)50-‬כתב נחום גוטמן את‬
‫הספר “עיר קטנה ואנשים בה מעט”‬

‫בו אסף את סיפורי זיכרונותיו על‬
‫לידתה של העיר ועל דמויות אזרחיה‬

‫הראשונים‪ .‬הוא צייר את הציור‬
‫“ימים ראשונים” לתערוכת היובל‬
‫שהתקיימה בגני התערוכה‪ .‬אורכו של‬
‫ציור זה היה למעלה מעשרים מטרים‪.‬‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫“ הפרדס הזה‪ ,‬שהיה ג‬ ‫‪30‬‬
‫מול השכונה החדשה ש‬

‫מאחורי הגדר השתרע‬
‫ודקלים זקופים וגבוהים‬
‫רקע השמיים כזנב‬

‫גדור גדר גבוהה‪ ,‬עמד‬
‫שלנו שהלכה ונבנתה‪31 .‬‬

‫עו פרדסים רחבי ידיים‪,‬‬
‫ם שפרשו צמרותיהם על‬

‫בות של טווסים ״‪.‬‬

‫הפרדסים של יפו‬
‫‪ //‬נעם טופלברג‬

‫הפרדס מילא תפקיד מרכזי בציוריו שלגוטמן‪ ‬במחצית השנייה‬
‫של שנות העשרים של המאה ה‪ .20-‬מעבר להיותו חלק‬
‫משמעותי בנוף המקומי‪ ,‬היווה הפרדס מקום של סוד ותעלומה‪.‬‬

‫כמקובל בציוריו של‪ ‬גוטמן‪ ,‬האור ביצירה מושגי‪ ,‬ונדמה כי הוא נובע מתוך‬ ‫‪32‬‬
‫הדמויות והנוף ולא ממקור חיצוני‪ .‬אך ביצירה זו‪ ,‬בניגוד ליצירות המתארות‬
‫עובדי אדמה‪ ,‬האור אינו ביטוי לשלמות הפנימית של הדמויות העובדות אלא‬
‫לשלווה ומסתורין המחברים בין הדמויות ובין הפרדס‪ .‬המסתורין והאגדה‬
‫המגולמים בפרדסים של‪ ‬גוטמן‪ ‬הם התרגום הארץ‪-‬ישראלי שלו למסתורין‬
‫ולאגדה של היערות האירופאים‪ .‬הצמחייה מסתירה את סודותיה מפני‬

‫הצופה‪ ,‬ממש כשם שהנשים הערביות מסתירות ממנו את פניהן ואת גופן‪  .‬‬

‫סודו של הפרדס של‪ ‬גוטמן‪ ‬קשור בארוטיקה מקומית‪ .‬הדמויות של הנערות‬ ‫ציוריו של גוטמן מושפעים מרוסו‬
‫הערביות היו בעיניו מודל לקסם המזרח‪ ,‬כפי שמתואר ביצירות רבות‪ .‬בציורי‬ ‫ומהציור הנאיבי‪ .‬הוא רואה את המציאות‬
‫פרדס אחרים הוא תיאר ערביות עירומות מסתתרות בין הצמחים‪ .‬גם ביצירה‬ ‫בעיני ילד משתומם‪ ,‬המלא התפעלות‬
‫זו‪ ,‬שאין בה כלל עירום‪ ,‬יש רמיזות מיניות בדמות הכלה העומדת לאבד את‬ ‫מהקסם הציוני המתרחש לנגד עיניו‪.‬‬
‫בתוליה‪ .‬הרכבת היא הרכבת המגיעה מירושלים ועוברת בסוף רחוב אלנבי‬ ‫האור ביצירות הוא אור מושגי‪ ,‬הנובע‬
‫בתל‪-‬אביב‪ .‬על‪-‬פי תיאורו של‪ ‬גוטמן‪ ‬בספרו "עיר קטנה ואנשים בה מעט"‬ ‫מתוך הדמויות ומבטא את האור הפנימי‬
‫ניתן לדעת במדויק את מיקומו של הפרדס‪ .‬עם זאת‪ ,‬התיאור הוא סכמתי‬ ‫ושמחת היצירה‪ .‬הצבעים הם לוקליים‬
‫ומסתורי‪ .‬קיימת סברה כי הרכבת מייצגת את הגבריות ואולי נושאת איתה‬ ‫וחזקים‪ ,‬ומעניקים ליצירות אווירה‬
‫את חתנה של הכלה‪ .‬כך ניתן לפרש את נפנוף היד של הדמות השחורה שליד‬ ‫אגדתית‪ ,‬איכות "סיפורית"‪ ‬נאיבית‪,‬‬
‫וילדותית‪ ,‬והן מלאות הומור‪.‬‬
‫הכלה כנפנוף שלום לרכבת ולחתן‪.‬‬

‫המשותף לכל הפרשנויות הוא תחושת האגדה והחלום שביצירה‪ .‬גוטמן‪ ‬הביט‬
‫בפרדס בעיניים ילדותיות ונאיביות‪ .‬הפרדס שלו הוא דימוי למסתורין‪ ,‬לקסם‬
‫ולארוטיקה של המזרח‪ .‬כאמור‪ ,‬השפעתו של‪ ‬רוסו‪ ‬ניכרת גם בתיאור הצמחייה‪,‬‬
‫אך גם בהשטחה‪ ,‬בצבעוניות הלוקאלית ובתפיסת החלל השטוחה‪ ,‬הבאה לידי‬
‫ביטוי בהרמה של משטח היצירה כלפי מעלה‪ .‬אך בעוד‪ ‬רוסו‪ ‬תיאר ביצירותיו‬
‫עולם פנטזיה ודמיון פרטיים‪ ,‬שבהם המציאות תופסת מקום משני‪ ,‬גוטמן‪ ‬יצא‬

‫מן המציאות החלוצית והארץ‪-‬ישראלית ותיעל את הפנטזיה שלו על‪-‬פיה‪.‬‬

‫הפרדסים של יפו‬‫‪33‬‬

‫יום חג בפרדס יפו‪,‬‬
‫שמן על בד‪1926 ,‬‬

‫"הפרדס הזה היה בעינינו כמין פרק שהוצא מאחת האגדות‬
‫של אלף לילה ולילה‪ .‬וכמו כל אגדה המתנכרת לחיי יומיום‬
‫הסובבים אותה ‪ -‬היה גם הוא מכונס בתוך עצמו‪ .‬הפרדס היה‬
‫היפוכו הגמור של הלך החיים בשכונה החדשה‪ ,‬שהייתה‬
‫פתוחה ברחובותיה לכל ארבע הרוחות ומיושבת אנשים שונים‬

‫מארצות שונות"‪.‬‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫‪34‬‬

‫עוגנים בנמל יפו‪,‬‬
‫צילום‪,‬‬

‫המאה ה‪19-‬‬

‫הפרדסים של יפו‬‫‪35‬‬

‫יפו‪,‬‬
‫שמן על בד‪,‬‬
‫סוף המאה ה‪20-‬‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫‪36‬‬

‫אשה בבריכה‬
‫שמן על בד‪1930 ,‬‬

‫הפרדסים של יפו‬‫‪37‬‬

‫נשים רוחצות בפרדס‪,‬‬
‫שמן על בד‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

38

39

‫‪40‬‬

‫ליד הברז‪,‬‬
‫צבעי מים‪1929 ,‬‬

‫הפרדסים של יפו‬‫‪41‬‬

‫ליד הגדר‬
‫שמן על בד‪1931 ,‬‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫‪42‬‬

‫צריפים בנווה שאנן‪,‬‬
‫שמן על בד‪1930 ,‬‬

‫הפרדסים של יפו‬‫‪43‬‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫‪44‬‬

‫פסיפס תולדות תל אביב‬
‫פסיפס ‪,1976‬‬

‫כיכר ביאליק‪ ,‬תל אביב‬

‫נחום גוטמן‬‫‪45‬‬

‫עולים מגיעים לנמל יפו‬
‫פסיפס ‪,1976‬‬

‫כיכר ביאליק‪ ,‬תל אביב‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

46

‫״המשכתי לכתוב ספרים‪ ,‬ובעיקר לצייר‪ .‬והצער הוא בכך שלפעמים‬
‫אני מצייר נופים‪ ,‬שכבר אינם קיימים‪ .‬טוב‪ ,‬לפחות הם מכניסים יום־‬
‫טוב ללבבות‪ .‬אני משתדל למסור את תחושת ההתפעלות‪ ,‬שנשארה‬
‫לי מאותם הימים שהגעתי ליפו‪ ,‬והאוניות היו מקושטות בתרנים כה‬

‫יפים‪ ,‬עד שנראו כאילו הן מביאות מתנות‪.‬‬

‫אני משתדל למסור את ההתפעלות מהצבעים החריפים‪ ,‬מהצורות‬
‫הברורות והחדות‪ ,‬מהאור והצל החזקים‪ .‬אני רואה בכך את קסם‬
‫המזרח‪ .‬אני רואה בכך את התוצאות של המבט הראשון‪ ,‬שבו פגשתי‬
‫את הגמל הראשון בקונסטנטינופול‪ .‬ומאותו רגע אני‪ ,‬כאילו‪ ,‬משתדל‬
‫לספר את האגדה המיוחדת שיש בארצות הים התיכון‪ :‬שבהן לכל‬

‫חפץ תחושה פלאסטית כל־כך‪ ,‬נוהרת‪".‬‬

‫אינדקס יצירות‬

‫פרדסים ביפו‪,‬‬ ‫מרכבה בפרדס‪,‬‬ ‫יום חג בפרדס יפו‪,‬‬
‫שמן על בד‪1929 ,‬‬ ‫שמן על בד‪ ,‬לא מתוארך‬ ‫שמן על בד‪1926 ,‬‬

‫עמודים ‪30-31 ,13‬‬ ‫עמוד ‪11‬‬ ‫עמודים ‪33 ,9-8‬‬

‫‪48‬‬

‫דיוקן עצמי עם כוס מים‪,‬‬ ‫פרש ערבי על סוס לבן‬ ‫מונטיפייורי מבקר בפרדס‬
‫שמן על בד‪,‬‬ ‫שמן על בד‬ ‫רישום לפסיפס ‪1967 ,‬‬

‫שנות ה‪ 20-‬של המאה ה‪.20-‬‬ ‫עמודים ‪17-16‬‬ ‫עמודים ‪14-15‬‬

‫עמוד ‪18‬‬

‫דקלים בפרדס‪,‬‬ ‫ביאליק בפרדס‪,‬‬ ‫יפו והפרדסים‪,‬‬
‫שמן על בד‬ ‫צבעי מים‪1962 ,‬‬ ‫סקיצה למוזאיקה‬

‫עמוד ‪27‬‬ ‫עמוד ‪26‬‬ ‫עמודים ‪22-23‬‬

‫נשים רוחצות בפרדס‪,‬‬ ‫אשה בבריכה‬ ‫יפו‪,‬‬
‫שמן על בד‬ ‫שמן על בד‪1930 ,‬‬ ‫שמן על בד‪,‬‬
‫סוף המאה ה‪20-‬‬
‫עמוד ‪37‬‬ ‫עמוד ‪36‬‬
‫עמוד ‪35‬‬
‫‪49‬‬

‫נחום גוטמן‬

‫ליד הגדר‬ ‫ליד הברז‪,‬‬ ‫קטיף תפוזים בנווה צדק‪,‬‬
‫שמן על בד‪1931 ,‬‬ ‫צבעי מים‪1929 ,‬‬ ‫שמן על בד‪1967 ,‬‬

‫עמוד ‪41‬‬ ‫עמוד ‪40‬‬ ‫עמודים ‪38-39‬‬

‫עולים מגיעים לנמל יפו‬ ‫פסיפס תולדות תל אביב‬ ‫צריפים בנווה שאנן‪,‬‬
‫פסיפס ‪,1976‬‬ ‫פסיפס ‪,1976‬‬ ‫שמן על בד‪1930 ,‬‬

‫כיכר ביאליק‪ ,‬תל אביב‬ ‫כיכר ביאליק‪ ,‬תל אביב‬ ‫עמודים ‪42-43‬‬

‫עמוד ‪45‬‬ ‫עמוד ‪44‬‬

‫סוד הגן הנעלם‪ :‬הפרדסים של יפו על פי נחום גוטמן‬

‫‪50‬‬

‫"הפרדס הזה היה בעינינו כמין פרק שהוצא מאחת‬
‫האגדות של אלף לילה ולילה‪ .‬וכמו כל אגדה המתנכרת‬
‫לחיי יומיום הסובבים אותה ‪ -‬היה גם הוא מכונס‬
‫בתוך עצמו‪ .‬הפרדס היה היפוכו הגמור של הלך החיים‬
‫בשכונה החדשה‪ ,‬שהייתה פתוחה ברחובותיה לכל‬
‫ארבע הרוחות ומיושבת אנשים שונים מארצות שונות"‪.‬‬