RE-RIGHT BETWEEN MEMORY AND FUTURE מגישה: ערין עלי-סאלח מנחות: פרופ אדריכלית תאה קיסלוב, אדריכלית ליאורה קיסלוב קיי 1
תקציר .......................................................................... 3 שכונת מנשיה-היסטוריה ................................................13-4 הטראומות במנשיה ......................................................15-14 מקרה בוחן ..................................................................17-16 מיפוי שכונת מנשיה לפני 1948..................................... 21-18 מיפוי שכונת מנשיה היום ...............................................29-22 30-31............................................................................. חזון מהלך תכנוני- התערבות ..............................................97-32 ביבליוגרפיה ................................................................98 2 תוכן עניינים
"הנה הים לפנינו" "הנה חזרנו אל יפו, אל האדמה שלנו, זאת שכונת מנשייה" שכונת אלמנשיה היא אחת השכונות הפלסטיניות הגדולות ביפו שנכבשה על ידי האצ"ל בשנת 1948 ותושביה גורשו דרך הים, לעזה, מצריים ולמחנות פליטים בלבנון, ירדן, ובגדה. השכונה ברובה נהרסה, יחד עם החיים והחלומות של תושביה שזהותם נמחקה הטראומות והחוויות הקשות של האנשים שקולם נאלם כוסו בדשא ירוק אחיד . הפרויקט מבקש להחיות מחדש את ההשתייכות הפלסטינית של האזור הידוע כיום כפארק צ'ארלס קלור, דרך התמקדות באנשים עצמם ובצרכיהם של משפחות פלסטיניות מהגדה המערבית, מיפו ומירושלים שחוזרות לבקר במנשיה, ובני נוער פלסטינים השוהים במקום. הפרויקט מעניק להם מרחב לחשיפה של זיכרון של הטראומה הקולקטיבית שחוו, ומשיב את זכותם באדמה. תכנון המרחב נעשה תוך מתן מענה לצרכיהן , תחושותיהן, וחוויית הארעי של המשפחות המבקרות באתר, בשאיפה להקנות להן תחושה של בית, חופש, שייכות שליטה ושורשיות . מרכז נוער שמתוכנן בעבור כלל הנערים הפלסטינים מיפו ותל אביב, יאחדם סביב זהותם הפלסטינית באמצעות מגוון פעילויות חברתיות, חינוכיות, פנאי והעשרה , ויהווה פלטפורמה לביטוי עצמי, שיתוף בחוויות ההווה והיזכרות במורשת העבר של ההורים והסבים. המפגש בין המשפחות הפלסטיניות המבקרות לבני הנוער המקומיים , הוא מפגש אופטימי המסרב להעלים עבר של הרס ואובדן, מתרכז בהווה ומיישיר מבט אל העתיד. 3 תקציר
4
שכונת אלמנשיה נבנתה בסוף שנות השבעים של המאה התשע עשרה, בצד הצפוני לעיר העתיקה של יפו, על שטח של 100 דונם,על שפת הים, והפכה לאחת השכונות הפלסטיניות הגדולות ביפו. השכונה נבנתה כמו שכונה מודרנית ומתוכננת, בתי מגורים של שתי קומות, רחובות מסחריים ומתקני פנאי על שפת הים. השכונה הצליחה להפוך לשכונת מגורים גדולה עם כלכלה מסחרית משגשגת. 5
6
ב 1944 -חיו במנשייה כ 000,12 -פלסטינים וכ 000,1- יהודים. רוב תושבי מנשה חיו ממסחר. השכונה הכילה 12 מאפיות, 20 בתי קפה, 14 נגריות, 3 חנויות לתיקון אופניים, 5 רופאים, 7 מפעלים, 7 חנויות תכשיטים וצורפות, 6 בתי מלון, 10 מכבסות, 3 בתי מרקחת, 3 בתי דפוס, 6 מסעדות, 2 מסגדים, 4 בתי ספר, 2 תנועות נוער, תחנת כוח והרבה בתי מלאכה וחנויות. דו"ח זה מהווה עדות למגוון הפעילויות והחיות העירונית שצמחה בשכונה. רוב הפעילות המסחרית התרכזה לאורך הרחובות התחנה, שוק היהודים,רחוב אלעלם ורחוב חסן ביק. 7
8
תל אביב התרחבה במהירות ראתה וה 40- בשנות ה 30- האוכלוסייה היהודית בשכונת מנשייה את מקור הדאגה הביטחונית הגדולה ביותר לתל אביב והשכונות היהודיות שסביבה, כמו אחוזת בית, נווה שלום, נווה צדק, יפי נוף ועוד, וכרצועה ארוכה המפרידה בין תל אביב לים. ל עד שהמלחמה הגיעה כתוצאה התחילו תקיפות האצ" ל בסוף לשיאה במערכה לכיבוש מנשייה בידי האצ" אפריל 1948 והתושבים גורשו דרך הים, לעזה ומצריים ולמחנות פליטים בלבנון, ירדן, והגדה, והרסו את בתיהם. כמו רוב היישובים הפלסטינים באזור, השכונה הפכה לטחנות של הרס, חורים פתוחים בקירות, שברי ושקט של המוות. הכל נעלם ונשאר מסגד אחד רהיטים, חסן בייק(. ( 9
10
עד שלהי שנות העשרים של המאה הקודמת, מנשיה תוארה על ידי חוקרים וכותבים רבים כאזור חיץ שהתקיים בין תל אביב ליפו ואשר הוקפה מכל עבריה בשכונות יהודיות שמנעו מהן להגיע אל הים, בעוד היישובים היהודיים מנעו את התפשטותן של מנשייה ויפו צפונה. הדבר הביא את מנשיה להיות מוקד לחיכוך לאומי בלתי פוסק בין ערבים ליהודים. במקביל, כותבים אחרים טענו שמנשייה הייתה מוכרת כשכונה שחיו בה יהודים וערבים זה אקונומיים לצד זה, וההבחנה ביניהם התבססה בעיקרה על הבדלים סוציו– שלגביהם הייתה לזהות הלאומית והדתית של התושבים חשיבות שולית .) אלכסנדרוב, 2013א ( החל משנת 1921 התחילו להישמע בקרב תושבי תל אביב קולות שקראו להיפרדות מעיריית יפו עם כוונה לכלול בתחומי תל אביב את מנשייה כדי להגיע לים. אך היה קשה ליצור גבול פיזי ברור וחלוקה זו לא קיבלה מעולם גבול של נייר" אשר מסומן כדי להשפיע ביטוי קבוע בשטח. גבול זה נקרא " על עיצוב המרחב הפיזי ועל השימוש בו, גם אם אינו מקבל ביטוי פיזי כלשהו. הוא נחשב ככלי לקריאה ולהבנה של המציאות הפיזית ומשמש את התושבים המקומיים לארגון תפיסתם המרחבית. גבול זה אפשר ליהודים ערבי" ולבסס אותה על קו עברי" לשטח " לאמץ את ההבחנה בין שטח " הגבול בין יפו לתל אביב, גם כשהמציאות הפיזית והדמוגרפית בשטח לא השתנתה באופן מהותי ולא שיקפה את החלוקה הברורה לכאורה שנרמזה גבול של נייר" גרם לכך שכל מעצם שרטוטו של קו הגבול. כתוצאה מזה, " ההיסטוריה של מנשייה לפני קביעת הגבול הזה נמחק ונעלם מעיני הרוב המכריע של החוקרים שעסקו בהיסטוריה העירונית של האזור, והוביל למסקנה מוטעית, המאשרת את נקודת המבט הציונית, שמנשייה מראשיתה הייתה מקום לתחרות בין ערבים ליהודים. זאת הסיבה, שמנשייה נחשבת היום במחקר כשכונה ששטחה לא חרג מעולם מגבולות תל אביב .) אלכסנדרוב, 2013א (. 11
1946 1959 1967 1980 12
שכונת מנשיה, לטענת אלכסנדרוביץ' )2013ב( עברה מספר נסיונות של הריסה מאס שנכבשה על ידי האצ"ל בשנת 1948 .חלק מהנסיונות היו בעקבות ההרס שגרמה המלחמה וחלקן בשל ההריסות היזומות כמו למשל הניסיון של ראש עיריית תל אביב ישראל רוקח והמהנדס העירוני יעקב בן סירה דאז, אשר ניצלו את כיבושה של השכונה בידי האצ"ל וגירוש תושביה כדי ליזום תכנון חדש ברוח מודרנית של השכונה. רוקח ובן סירה, סברו כי יעדה הראשי של תל אביב להיות העיר הכי מודרנית בארץ ישראל וכי צורת הבנייה שהייתה היוותה מכשול לביצוע תוכניותיו בעיקר בשל הבנייה הלא מתוכננת והצפיפות של הבניינים בתוך האזור. הם רצו להגשים את ה"מודרניזציה" של תל אביב ברוח המדע המתפתח של תכנון הערים באותה תקופה. עיריית תל אביב בזמנו, דרך המהנדס שלה וראש העיר, הציגו את השכונות מסביב כמו שכונת מנשיה כשכונות עוני, וטענו שמטרת ההריסות העיקרית הייתה לחולל שינוי אורבני בתל אביב גופא לא פחות משבאה לפתור בעיה של אותן שכונות עוני הסמוכות לגבולותיה, למרות שבאותה תקופה מנשיה לא הייתה תחת סמכויותיה של עיריית תל אביב, ובכל זאת, היעדר סמכות חוקית לא הפריעו לעירייה לצאת למבצע ההריסה במנשייה. העירייה הספיקה להשלים הריסה של כ-450 בתים בשטח כולל של 85 דונם, ולמחוק מעל פני האדמה קטע עיר שלם בשטח כולל של כ–60 דונם, מתוכם כ–25 דונם בתחומי שכונת קרטון, עד שגורמים משפטיים בממשלה ועוד כמה אדריכלים כמו האדריכל אליעזר ברוצקוס שהתריעו על האיוולת שבמבצע ההריסה, וגרמו לכך שהמשך ההריסות יופסק, ומבצע ההריסות לא הושלם בסופו של דבר. בסופו של דבר את מקום בתיה של מנשייה תפסו בעיקר שטחים פתוחים 13 מסוגים שונים: טיילת, גנים ציבוריים, כבישים ומגרשי חניה.
14
הטראומות במנשייה המשיכו ולא הופסקו גם אחרי שנת 1948 . המשך לעשות בה" אחרי 1964 . הצעת כל התכניות ההרסניות הקונפליקט על מה " כדי להפוך אותה מאזור תפר בין תל אביב ליפו, למרכז העיר. טראומה מוגדרת בפסיכולוגיה כחוויה שאדם חווה ואינו מסוגל להבין אותה, אשר גורמת לו לחוש חרדה קיומית, ומכניסה את הנפש והגוף למצב של הלם וציפייה מתמשכת בכדי להתמודד עם מצב מחריד זה. לאחר סיום החוויה הטראומטית, ולאחר שהסכנה חלפה, הפרט נרגע ומנסה להבין האירוע/ את מה שקרה לו דרך ניסוח הטראומה מחדש במלים שלו או דרך סיפור מה שקרה באמצעות סיפור או יצירת אומנות, או בניית אנדרטה שמזכירה טראומה קולקטיבית. לטענת קארן מרודה, הדוגלת בפסיכואנליזה ההפמיניסטית ההתייחסותית, כי קיים קשר חזק בין מתן מרחב לשליפה ורישום של זיכרונות מהנכבה, ובין התמודדות עם המציאות והקלה על הסימפטומים הפסיכולוגיים הקשורים לנכבה. צריך לדבר על הטראומה של הפלסטינים שגירשו אותם דרך הים, לעזה ומצריים ולמחנות פליטים בלבנון, ירדן, והגדה, והרסו את בתיהם. הטראומה שדחקו אותה איתם לים, ובמקומה שמים ירוק, שהפך להיות צבע של התעלמות והכחשה, ובסיס להקמת מגדלים על זכרונותיהם וסיפוריהם של הפלסטינים. ההדחקה גרמה לטראומות במנשייה להמשיך גם אחרי שנת 1948 , השכונה עברה עוד כמה גלי הרס והאזור לא הפסיק לחוות טראומה אחרי טראומה. לעומת זאת המקום היום מלא בתיירים מכל הגילאים, שבאים מכל מקום, נהנים מהים, הולכים בטיילת, ומעטים מהם על מכירים את הסיפור. מצד אחר, פלסטינים עדיין חוזרים לאדמתם, יושבים " , נזכרים בכל הסיפורים, מרגישים את הגעגוע לים, את הדשא" השייכות מצד אחד, ואת הפחד והזרות מצד אחר. 15
16
Franklin Court פרנקלין קורט הוא מתחם של מוזיאונים, מבנים ואתרים היסטוריים בתוך הפארק פרנקלין קורט הלאומי ההיסטורי של העצמאות בפילדלפיה, פנסילבניה. הוא ממוקם באתר בו גר המדפיס, המדען, הדיפלומט והמדינאי האמריקאי בנג'מין פרנקלין בפילדלפיה משנת 1763 ועד מותו בשנת 1790 לפני שביתו נהרס. המתחם תוכנן על ידי משרד האדריכלים של ונטורי, ראוך וסקוט בראון, והוא מורכב משרידים המשחזרים בקנה מידה "ghosts"ארכאולוגיים של ביתו של בנג'מין פרנקלין ומבנים סמוכים, שני מבנים מלא את ביתו של פרנקלין וחנות הדפוס הסמוכה לו, מוזיאון תת קרקעי המתמקד בפרנקלין, ומבנים היסטוריים הפונים לרחוב מרקט, כולל מה שהם כיום משרד וחנות דפוס. פרויקט זה הוא עיצוב פרשני ייחודי של ונטורי וסקוט בראון, אשר מחזיר את המרחב העירוני והופך אותו הם שני הבולטים במתחם , נבנו לאחר 1948, כאשר הוקם הפארק הלאומי " "ghostsלכיכר ציבורית. מבני ההיסטורי של העצמאות, החלו חוקרים לחקור את האתר וגילו את קווי המתאר של יסודות הבית וכמה שרידים אדריכליים. ב 1972 , -בשנת המאתיים של המדינה, היו הצעות לבנות העתק מדויק של הבית, אבל לא היו מספיק ראיות היסטוריות כדי להצדיק את המאמץ הזה. במקום זאת, אדריכלי פילדלפיה דניס סקוט בראון, ויליאם ראוך ורוברט ונטורי רקחו את קווי המתאר של מסגרת הפלדה (יצרו מסגרות פלדה צינורית מרובעת, מרמזות על קווי המתאר של המבנים שנהרסו זמן רב בתוך החצר). המיצג הזה תיעד את ההיסטוריה של המקום, שימר את חשיבותו של האתר בתוך הקירות הדמיוניים של שני המבנים. 17 מקרה בוחן
18
מיפוי מנשיה לפני 1948 עקרונות תכנון : גריד השכונה,טיפולוגיות בנייה, קו החוף, חלוקת הדרכים לאורך ולרוחב, ונגישות. 19 מיפוי
20
21
22
אזור מנשיה היום )אזור צ'ארלס קלור( הוא אזור מלא סיטואציות מוזרות, דלת המסגד האחורית שמולה יש אתר בניה במקום חצר המסגד, מסגד בודד שלא קשור לרקמה האורבנית , באמצע חניון. התמונות שתלויות בתוך המסגד שעדיין מזכירות עד היום את טרגדיית העם הפלסטיני, הטראומה שחווה, אנשים עושים יוגה באמצע הפארק מול בניין כבד בצבע חום שעומד באמצע, חומות אתרי בנייה שבילים זמניים ותחושת "המקום עדיין בתהליך בנייה", מגדלים ליד מגרשי חניה ומשפחות עושות פיקניקים על הדשא. הטיילת- אנשים מכל הגילאים, עושים ספורט הולכים על אופניים וקורקינטים ויש מלא תיירים. הדשא- יותר קרוב לרחוב, הוא אזור שמסתיר תחתיו את כל ההרס של השכונה, והטראומה של העם הפלסטיני. הפלסטינים עדיין חוזרים למקום הזה, עם כל המשפחה, יושבים, עושים פיקניקים ונזכרים בסיפוריהם. הם שבים למנשיה כדי לספר לנכדים ולילדים שלהם את הסיפורים והזכרונות שלהם במקום. משפחות אלה מרגישים את הגבול שנוצר סביב נקודת הגעת האוטובוס שמביא אותם בקבוצות גדולות. נשארים שם כל היום עד תחילת החושך והם חוזרים לאוטובוסים. לעומת כל השמחה,השייכות, והחופש הזמני, הם עדיין מרגישים פחד, דאגה, זרות ומוגבלות. 23 מיפוי
24 מיפוי
25 מיפוי
26 מיפוי
16:53 27 מיפוי
17:19 28 מיפוי
18:25 29 מיפוי
30
הפרויקט מבקש להחיות מחדש את ההשתייכות הפלסטינית של האזור הידוע כיום כפארק צ'ארלס קלור, דרך התמקדות באנשים עצמם ובצרכיהם של משפחות פלסטיניות מהגדה המערבית, מיפו ומירושלים שחוזרות לבקר במנשיה. הפרויקט מעניק להם מרחב לחשיפה של זיכרון של הטראומה הקולקטיבית שחוו, ומשיב את זכותם באדמה. 31 חזון
32
33
34 תכנית סביבה
הפרויקט מחולק לשלושה אזורים המתוכננים סביב נקודה אחת מרכזית והיא תחנת האוטובוס שאוסף את המשפחות. האזור הראשון הוא אזור "הפקניקים" והוא האזור המשמש את המשפחות הפלסטיניות. התכנון מציע להם מטבחים, חדרים לשהות כל היום לאכול לנוח, והוא נעשה תוך מתן מענה לצרכיהן , תחושותיהן, וחוויית הארעי של המשפחות המבקרות באתר, בשאיפה להקנות להן תחושה של בית, חופש, שייכות שליטה ושורשיות . 35 מהלך תכנוני
36
37
38
39
40
41
42
43
44
45
46
47
48
49
50