1
יצחק גרינברג
מההסתדרות הכללית להסתדרות הכללית החדשה
בבסיס הקמתה של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל ,בדצמבר
,1920עמדה ההשקפה הסוציאליסטית-קונסטרוקטיבית ,אשר הקנתה תפקיד אקטיבי ויוזם
לתנועת הפועלים בבניין הבית הלאומי היהודי בארץ .לעומת תנועות פועלים בחוץ לארץ ,שבהן
המוטיבציה להתארגנות הייתה מקצועית ופעילות האיגודים המקצועיים התרכזה ,לפיכך ,במתן
מענה לשאלות פרופסיונאליות כתנאי העבודה ,שכר וכיוצא באלה ,מייסדי ההסתדרות הכללית
הרחיבו את יעדיה ואת גדרותיה לכדי מערכת רב תפקודית .לצד התפקיד המסורתי של הגנה על
האינטרסים של העובדים חתרה ,אפוא ,ההסתדרות למלא משימות במישור הלאומי ,להרחיב את
יריעת עשייתה ולעסוק בבינוי החברה והמשק :בקליטת עלייה ,בפיתוח כלכלי ,ביצירת מקורות
תעסוקה ,בהיאחזות באזורי הספר ובקידומם ,בעשייה חינוכית ובהספקת שירותי רווחה .בפועל
היא הקימה וטיפחה תאגידים משקיים ,מוסדות תרבות וחינוך ומפעלי רווחה .במרוצת השנים
התפתחה חברת העובדים – הצד המשקי של ההסתדרות הכללית – למערכת כלכלית אדירה,
שכללה שורה של תאגידים וביניהם :בנק הפועלים ,חברת הבנייה 'סולל בונה' ,קונצרן התעשייה
'כור' ,חברת הביטוח 'הסנה' וחברת 'שיכון עובדים' .זאת ועוד ,גם ההתיישבות העובדת וארגוניה
הכלכליים' ,המשביר המרכזי' ו'תנובה' ,וקואופרציה לענפיה – תחבורה ,אשראי ,צרכנות וייצור –
נמצאו בזיקה לחברת העובדים .בשדה החינוך והתרבות טיפחה ההסתדרות את זרם העובדים
בחינוך – רשת של בתי ספר – ומפעלים נוספים כהוצאת הספרים 'עם עובד' ,עיתון 'דבר' ,תיאטרון
'אהל' ,תנועת הנוער העובד והתאגדות הספורט 'הפועל' .עם השירותים ההסתדרותיים בתחום
הרווחה – העזרה ההדדית בלשון ההסתדרות – נמנו קופת החולים הכללית ,קופות גמל וקרנות
פנסיה' ,משען' וכדומה.
בנוסף לתרומה לבניין החברה והמשק ,בהתפשטות של ההסתדרות לעשייה רחבה,
במישורים הכלכלי והחברתי ,היו גלומים יתרונות פוליטיים לתנועת העבודה בכלל ולמפלגה
הדומיננטית בה – למפא"י ולמפלגת העבודה שבאה במקומה – בפרט .בפעילות הזאת ,לענפיה
ולתחומיה ,היה כדי לחשל את החישוקים התנועתיים; לחזק את הזיקה של העובדים חברי
ההסתדרות לארגונם ואת תלותם בו; ולסייע למפלגות תנועת העבודה לגייס תמיכה ולצבור
עוצמה במישור הפוליטי ,ולהגיע להגמוניה ביישוב ובמדינה.
2
בתקופת היישוב הייתה בתנועת הפועלים בארץ תמיכה גורפת בהשקפה שחייבה את
ההסתדרות הכללית כמערכת רב תפקודית וביישומה הלכה למעשה .רק השמאל הרדיקאלי ביקש
למקד את ההסתדרות בפעילות האיגוד המקצועי ולהשיל ממנה את התפקידים האחרים .הגישה
הזאת נבעה מחשש שההתפשטות של ההסתדרות לעשייה חברתית כלכלית רחבה תכרסם במשקל
שניתן בארגון לקידום האינטרסים של העובדים ,תקהה מאבקים מקצועיים ותפגע בשיתוף
הפעולה עם הפועלים הערבים וביכולת לכונן ארגון משותף עמם.
מחוץ לתנועת הפועלים תבעו הרוויזיוניסטים את התפרקות ההסתדרות הכללית משלל
תפקידיה ולהותירה כאיגוד מקצועי בלבד .לאחר הקמת המדינה המשיכו תנועת החרות ואחריה
הליכוד להחזיק בעמדה הזאת ,ואולם לא הייתה לה השפעה על דרכה של ההסתדרות .משנת 1965
התמודדו חרות ,כסיעת 'תכלת לבן' ,ולאחר מכן הליכוד בבחירות להסתדרות במגמה להגיע
לעמדת השפעה מכרעת בארגון ולהפוך אותו לאיגוד מקצועי; ואולם לא עלה בידם לצבור כוח
פולטי כדי להוציא אל הפועל את המהלך הזה .שינוי במהותה של ההסתדרות והסתלקותה
מעיקרון הכלליות עתיד היה ,אפוא ,להתחולל בהובלת גורמים מתוך תנועת העבודה ,לכשיבשילו
התנאים לבך.
הקמת מדינה יהודית ריבונית והשינויים הדמוגראפיים ,הכלכליים והחברתיים
המפליגים בעקבותיה עוררו בתוך תנועת העבודה בארץ שאלות הקשורות בעצם קיומה ,מהותה
ומעמדה של ההסתדרות הכללית .בתנועת העבודה פרץ פולמוס בשאלה :מה הם התפקידים שיש
להותיר בסמכותה של ההסתדרות ,ועל אלו פונקציות לוותר ולהעביר לאחריות המדינה ולניהול
ממשלתי .בוויכוח נדונו סוגיות שהקיפו את תחומי עשייתו המגוונים של הארגון :ביטוח בריאות
ממלכתי – הלאמת קופת חולים; הלאמת תאגידי חברת העובדים ושיתוף עם הממשלה במפעלים
כלכליים; וביטול זרם העובדים בחינוך .כמו כן נדונה שאלת המדיניות המקצועית ,ואולם היא
חורגת מגדרות דיוננו .בפולמוס הזה בלטו שתי אסכולות .הראשונה ,הממלכתית ,תמכה בטיפוח
ערכים כלל לאומיים ,במקום הדגשתם של ערכים מעמדיים ייחודיים ,והעדיפה שיקולים לאומיים
כלליים על פני שיקולים כיתתיים פרטיקולאריים בקביעת המדיניות .על פי אסכולה זו ,מן הדין
שתפקידים ושירותים שונים ,כגון הספקת שירותי בריאות וחינוך ,יעברו לאחריות המדינה
וניהולם יימסר לידי הממשלה .הגישה הממלכתית כרסמה בתודעה המעמדית בתנועת העבודה
והביאה לצמצום הפערים הרעיוניים בין הרוב בה לבין חוגי המרכז והימין .האסכולה השנייה,
התנועתית ,הדגישה את הערכים המעמדיים הייחודיים של תנועת העבודה .היא גרסה שיש
להותיר בידי ההסתדרות את המפעלים שיצרה וטיפחה – כלכליים ,סוציאליים וחינוכיים .יתר על
כן ,אסכולה זו חתרה לחשל ולחזק את ההסתדרות ,שכן דמותה של המדינה ואופייה החברתי
3
הפרוגרסיבי היו מותנים ,לשיטתה ,במשקלה ובמרכזיותה של ההסתדרות וביכולתה להשפיע על
עיצוב החברה והמשק בארץ .באסכולה הראשונה נטו לתמוך חברים ממפא"י בראשות דוד בן-
גוריון ,ובאסכולה השנייה – אנשי מפ"ם ,שבאותם ימים של ראשית המדינה הייתה מיזוג של
מפלגת השומר הצעיר ומפלגת אחדות העבודה – פועלי ציון .אף כי המחלוקת לא צמחה כוויכוח
רעיוני ועקרוני על כלליות ההסתדרות ,ואפילו האסכולה הממלכתית לא התכוונה לכך
מלכתחילה; למעשה ,הפולמוס עסק במידה רבה בהמשך קיומה של ההסתדרות כמערכת רב
תפקודית ,אם לא כעיקרון ,אז ודאי בפועל.
עם שנשמעו קולות בזכות ביטוח בריאות ממלכתי ,לא התפתחה בשנים הראשונות
למדינה מחלוקת חריפה סביב שאלת הלאמתה של קופת החולים הכללית .הרוב בהנהגת
ההסתדרות תמך בהמשך קיומה העצמאי של הקופה במסגרת ההסתדרות והיה בדעה כי הלאמת
שירותי הרפואה תחייב את הממשלה להקצות משאבים רבים להבטחת הספקת השירותים
הקיימים ולפיתוחם בעתיד .אולם לנוכח המקורות המוגבלים שעומדים לרשות הממשלה מצד
אחד והצרכים האחרים – התיישבות ,פיתוח המשק ,יצירת תעסוקה ושיכון – מצד שני ,היא
בוודאי תתקשה להבטיח שירותי בריאות ברמה שמספקת קופת חולים .עם שלא ניתן להתעלם
מהשיקולים הללו ,דומה שהמוטיבאציה להתנגדות להלאמת קופת חולים ,בעיקר במפא"י ,הייתה
בראש ובראשונה התרומה של הקופה להצטרפות חברים להסתדרות .לא יהיה זה מופרז להניח
שאלמלא הזיקה בין החברות בקופה לחברות בהסתדרות ,מקצת המצטרפים ,אם לא רובם ,היו
נמנעים מהצעד הזה .במעברות וביישובים רבים לא היה תחליף לשירותים הרפואיים שסיפקה
קופת חולים ,לפיכך היא שימשה מכשיר מרכזי לגיוס העולים החדשים להסתדרות ולתמיכה
במפא"י .בשליטה במנגנון שירותי הבריאות היה גלום ,אפוא ,פוטנציאל פוליטי ממשי שמפלגת
השלטון התקשתה לוותר עליו.
שאלת מעמדה של חברת העובדים לאחר הקמת המדינה – האם תמשיך בקיום עצמאי או
שמא תולאם? – הוכרעה כבר בימיה הראשונים של המדינה .בהסתדרות הייתה באותם ימים
הסכמה רחבה בנוגע להמשך קיומו העצמאי של משק העובדים .בעיקרו של דבר הנהגת הארגון
המשיכה לדבוק בהשקפה היסודית ,אשר חייבה את ההסתדרות כמסגרת כוללת ,שמצד אחד
מגינה על האינטרסים של העובדים באמצעות האיגוד המקצועי; ומצד שני מפתחת משק ,מספקת
שירותי רווחה ומקיימת שירותי תרבות וחינוך .בקרב בכירי ההסתדרות רווחה הדעה שתפקידה
של חברת העובדים לא תם עם הקמת המדינה .הם ראו בה מכשיר לפיתוח המשק הישראלי,
לקליטת עלייה ולפרישה התיישבותית ,וכן ראו בה מכשיר לחישול יסודותיה הכלכליים-חברתיים
הסוציאליסטיים של המדינה ולהעצמתם ,בייחוד לנוכח האפשרות שהיוזמות של ההון הפרטי
4
והשקעותיו יגדלו ויטביעו חותם על דמות המשק והחברה בישראל .בצד התפקידים הכלכליים
והחברתיים נועד לחברת העובדים גם תפקיד פוליטי :חיזוק מעמדה של ההסתדרות בכלל ושל
מפא"י בפרט במדינה .הפעילות הכלכלית הענפה והספקת תעסוקה ושירותים שונים העצימו את
יוקרתה של ההסתדרות ,סייעו לה לגייס חברים לשורותיה ו ִאפשרו ליצור משרות לפעיליה ולצבור
עוצמה כלכלית גדולה .מפא"י ,שהנהיגה את ההסתדרות ,חישלה באמצעות המשאבים האנושיים
והחומריים של משק העובדים את כוחה בהתמודדות מול המפלגות האחרות ,בתוך תנועת
העבודה ומחוצה לה.
בשונה מקופת חולים וחברת העובדים ,בתחום החינוך הצליחה האסכולה הממלכתית
להותיר את חותמה וזרם העובדים בחינוך חדל להתקיים כמסגרת חינוכית הסתדרותית .בשנת
,1953כחלק ממהלך כולל של ביטול הזרמים בחינוך וכינון מערכת חינוך ממלכתית ,אוחדו זרם
העובדים בחינוך והזרם הכללי .אומנם גם הזרם הדתי נכלל בחינוך הממלכתי ,אבל נשמרה לו
מידה רבה של אוטונומיה .את המהלך של ביטול זרם העובדים בחינוך הוביל בנחרצות בן-גוריון,
שחייב אחידות בנושא החינוך ושלל את חלוקתו על בסיס סקטוריאלי ואת הפקדתו בידי גורמים
פוליטיים .הרוב בהנהגת מפא"י צידד בהשקפה הזאת ואילו מפ"ם דחתה אותה .מפ"ם ראתה
בחינוך מכשיר חשוב ביותר לשמירת יסודותיה החלוציים והחברתיים של תנועת העבודה ותבעה
להמשיך בקיומו העצמאי של זרם העובדים בחינוך .ההחלטה על ביטול הזרמים בחינוך ויישומה
לא היו מנותקים מהתנאים הפוליטיים ששררו באותה עת ומשיקולים מפלגתיים .הצטרפות
מפלגת הציונים הכלליים ,שהייתה שנייה למפא"י בייצוג בכנסת ,לקואליציה הממשלתית הקלה
על בן-גוריון ותומכיו במפא"י להגשים את איחוד הזרמים .ביטול מעמדו האוטונומי של זרם
העובדים בחינוך ִאפשר למפא"י לכרסם בהשפעתה של יריבתה מפ"ם על נפש בני הנוער ילידי
הארץ; ואילו עמדתה התקיפה של מפ"ם נגד ביטול הזרמים הושפעה ממעמדה הפוליטי השניוני –
אופוזיציה לממשלה ושותפה בשלטון בהסתדרות הכללית ,ולפיכך היה לה עניין להותיר בידי
ההסתדרות מגוון רחב ככל האפשר של תפקידים וסמכויות .השיקול הפוליטי תורם להבנת
ההתייחסות השונה של מפא"י להלאמת שירותי הבריאות ולביטול הזרמים בחינוך .המשך קיומה
העצמאי של קופת חולים כגוף הסתדרותי נועד לסייע למפא"י בהתמודדות על השפעה פוליטית
בקרב העולים החדשים מול מפלגות הימין והמפלגות הדתיות; ואילו איחוד הזרמים בחינוך עשוי
היה ,לטעמה ,לצמצם את השפעת מפ"ם על הצעירים בני ותיקים בארץ.
למעט ביטול זרם העובדים בחינוך המשיכה ,אפוא ,ההסתדרות – על שלל תפקידיה,
מפעליה ומוסדותיה – להתנהל לאחר הקמת המדינה כשם שפעלה בתקופת היישוב .במרוצת
עשרות השנים הבאות היא לא התאימה את דפוסי התנהלותה לשינויים החברתיים ,הכלכליים
5
והפוליטיים שהתחוללו בישראל ,ובתוך כך גם המהפך הפוליטי במאי 1977ועליית הליכוד
לשלטון .הליכוד ,כאמור ,שלל את תפיסת הכלליות שעמדה בבסיס המערכת ההסתדרותית ואת
התפשטותה לתחומי משק ורווחה ,וראה בהסתדרות בסיס כוח מרכזי של מפלגת העבודה –
היריבה שלו במאבק על ההגמוניה במדינה .הייתה לכך השפעה על מערכת היחסים בין הממשלה
לבין ההסתדרות .ההידברות ושיתוף הפעולה בין הממשלה וההסתדרות בתחומים שונים –
מדיניות מקצועית ,קופת חולים ,חברת העובדים – אשר אפיינו את התקופה שבה מפא"י ומפלגת
העבודה הנהיגו את המדינה ,התרופפו לאחר עליית הליכוד לשלטון ובמשך הזמן התפתחו ביניהן
יחסים רוויי עוינות ומתח ,בעיקר בשל חתירתם של גורמים בממשלה לפגוע במעמדה של
ההסתדרות ולכרסם בה .כך בשנת 1980ביטל שר האוצר יגאל הורביץ את התכנית הכספית של
חברת העובדים; תכנית שמאז שלהי שנות השישים סיפקה אשראי מסובסד וזול לתאגידי משק
העובדים ,ותרמה רבות לצמיחתו .בד בבד קיצצה הממשלה באופן משמעותי את השתתפותה
בתקציב קופת חולים ופגעה באיתנותה הכלכלית .במישור החברתי התעצמו תהליכים של
אדישות ,ניכור וביקורת בקרב חברי ההסתדרות כלפי ארגונם המסורבל והביורוקראטי וכלפי
מפעליו ומוסדותיו .בתחום הכלכלי ,בשנות השמונים נקלעו תאגידים בחברת העובדים ,בראש
ובראשונה "כור" ו"סולל בונה" ,למשברים חמורים שאיימו על המשך קיומם וחייבו את הפעלתם
של צעדי התייעלות קיצוניים ,ואילו קופת חולים התמודדה עם מצוקה כלכלית חריפה .תכניות
ההבראה ,שהופעלו ב"כור" וב"סולל בונה" ,חוללו מפנה חיובי במצבם הכלכלי של שני הקונצרנים
ו ִאפשרו את הפרטתם כתאגידים בריאים ורווחיים כעבור שנים אחדות.
בשנות השבעים והשמונים ,בעת שנדרשו התאמות ושינויים של ממש בהסתדרות ,אפיינו
אותה דווקא התאבנות רעיונית והיעדר העזה .הנהגת ההסתדרות ,ובראשה המזכ"לים ירוחם
משל וישראל קיסר ,התחמקה מהתמודדות ומהכרעה קשות ,שביישומן כרוכים תסיסה,
מהמורות וקשיים ,והעדיפה את השקט הפוליטי ואת הקפיאה על השמרים .לדוגמא ,במקום
לחולל תמורה יסודית ביעדיה של חברת העובדים היא בחרה בדרך הקלה ,ובצד היעדים
המסורתיים היא אימצה גישה פופוליסטית של חיזוק הממד החלוקתי-צרכני בפעילות המשק
ההסתדרותי .כך הציע משל להנפיק כרטיס הנחה אישי לחברי ההסתדרות ,שיזכה אותם בהנחה
מסוימת ברכישת מוצרים או שירותים מתאגידי חברת העובדים .לנוכח ההתנגדות הנחרצת של
ראשי חברת העובדים נסוג משל מהרעיון ובמקומו הציע למועצת ההסתדרות לערוך מבצעי הנחה
לחברי ההסתדרות.
למפלגת העבודה הייתה תרומה של ממש להתאבנות הרעיונית ולקפיאה על השמרים
בהסתדרות .בעשור וחצי שחלפו מאז המהפך בשנת 1977ועד ראשית שנות התשעים ,המפלגה
6
בראשותו של שמעון פרס ויחד עמו יצחק רבין ורבים אחרים ,התרכזה בתחום המדיני-ביטחוני;
היא לא גילתה עניין של ממש במחשבה הכלכלית-חברתית בכלל ובמחשבה הסוציאל-דמוקרטית
בפרט ,וכן היא לא גילתה עניין במעשה הכלכלי-חברתי הנגזר ממנה .בתוך כך ,גם ההסתדרות לא
עמדה על סדר יומה הרעיוני והמעשי של המפלגה והיא לא עסקה במהותה ובדרכה .מפלגת
העבודה נמנעה מעיסוק בענייני ההסתדרות גם בגלל העוצמה שצבר המנגנון ההסתדרותי
במוסדות המפלגה :בוועידה ,במרכז ,בלשכה ,במועצות ובמזכירויות של הסניפים .אנשי
ההסתדרות היו המגזר האקטיבי בתוכה והתבלטו בפעילות המפלגתית ,הן במישור המקומי הן
במישור הארצי .לסקטור ההסתדרותי הייתה השפעה רבה בהצבעות על דרכה והתנהלותה של
המפלגה וכן על בחירת מועמדים לתפקידים שונים במישור הארצי ובמישור המוניציפאלי .משמע,
תלותם של בכירי המפלגה במנגנון ההסתדרותי הייתה גדולה ועל כן התקשו לצאת נגדו .לכך נוסף
המאבק הממושך והחריף בין פרס לבין רבין על הנהגת המפלגה ,שחיזק עוד יותר את מעמדו של
המגזר ההסתדרותי בה .יתר על כן ,משל וקיסר ,שעמדו לרשותם משאבים חומריים ואנושיים של
המערכת ההסתדרותית ,היו קנאים למעמדם ולמעמדה של ההסתדרות ,וחתרו לחזק את
עצמאותה ולצמצם ככל האפשר את מעורבות המפלגה בה ואת השפעתה עליה .למעשה הם עשו
בהסתדרות כבשלהם ,ללא בירור יסודי ,לא פיקוח וללא הכוונה של מפלגת העבודה ,שהם היו
שליחיה.
רק בשנת ,1988בשעה שההסתדרות בכלל ,קופת חולים ותאגידי חברת העובדים בפרט
היו שרויים במשבר חמור ,החלה הנהגת הסתדרות לנקוט בשורה של רפורמות – "המהלך החדש"
– בתחומי פעילותה השונים; רפורמות שלא נועדו לחולל תמורה יסודית במהותה של ההסתדרות,
אלא ביקשו לשמר אותה כהסתדרות כללית .בהחלטות הוועידה השש-עשרה של ההסתדרות,
שהתכנסה באפריל ,1990ניתן ביטוי פרוגרמאתי לצעדים הללו .בתחום האיגוד המקצועי הוחלט,
בין השאר" ,להרחיב את האוטונומיה של ההסתדרויות והאיגודים המקצועיים" ,ולחזק את
"המערך המקומי של האיגוד המקצועי במועצות הפועלים" .ביחס למשק העובדים נקבע ,שהוא
חייב "להיערך מחדש בדרך חשיבתו ומבחינה אירגונית וניהולית" כלומר ,לנקוט מדיניות של
יעילות כלכלית שתקנה משקל ראוי ,גדול יותר ,לשיקולים של רווחיות; ולאמץ גישה ביזורית
בניהול "שתעתיק את עיקר הסמכות והאחריות לניהול ולביצוע על רמת המפעל" .כמו כן הצהירה
הוועידה ,כי "קופת החולים הכללית היא חלק בלתי נפרד מההסתדרות הכללית .כל חבר
הסתדרות הוא חבר קופת חולים" ,וקראה לממשלה "ליזום חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי,
באמצעות קופות החולים הקיימות" 1.הרפורמות האלה ,כמו גם צעדים אחרים שאינם נזכרים
בשל קוצר היריעה ,לא היו מענה הולם למשבר החריף בהסתדרות ובמוסדותיה ,לביקורת ולניכור
7
בציבור כלפיה ,להתאבנות הרעיונית בה ובמפלגת העבודה ולצורך בחשיבה חדשה בנוגע לעתידה
של ההסתדרות בתנאים החברתיים ,הכלכליים והפוליטיים השוררים.
לחלל הרעיוני שנוצר במפלגת העבודה ובהסתדרות חדרה השקפה חדשה ,שמבטאיה
הבולטים במפלגה היו חיים רמון ,יוסי ביילין ואחרים .הללו חתרו לשנות את ההסתדרות מן
היסוד ולהסתלק מעיקרון הכלליות .לשיטתם ,ההסתדרות צריכה להתמקד בהגנה על
האינטרסים של העובדים ולחזק לשם כך את האיגוד המקצועי מצד אחד ,ומצד שני לוותר על
חברת העובדים כמערכת כלכלית-חברתית תנועתית ,וכן על קופת חולים ,על קרנות הפנסיה ועוד.
למעשה ,רמון ושותפיו לדעה אימצו את הגישה של הליכוד ששללה ,כאמור לעיל ,את כלליות
ההסתדרות וביקשה למקד אותה באיגוד המקצועי .כך גם ראו זאת בליכוד וטענו כי רמון מעתיק
את עקרונות מפלגתם ומניף את דגליה2.
הוועידה החמישית של מפלגת העבודה ,שהתכנסה בנובמבר ,1991שימשה זירת
התגוששות בין רמון ,ביילין ושותפיהם לדעה לבין הממסד ההסתדרותי ותומכיו במפלגה3.
בוועידה טען רמון כי חברת העובדים ,קופת חולים וקרנות הפנסיה הן אבני רחיים על צווארו של
האיגוד המקצועי ומכבידות על פעילותו ,פוגעות בתפקודה האופוזיציוני של מפלגת העבודה
ומכרסמות בסיכוייה האלקטוראליים .במישור ההסתדרותי ,התלות של המערכות הכלכליות-
חברתיות בממשלה פוגעת בהגנה על האינטרסים של כלל העובדים ,מחייבת את ההסתדרות
להתנהלות מתונה במאבקים מקצועיים ומובילה את הנהגתה לפשרה בתביעות צודקות ,כגון
שיעור תוספת היוקר .כלומר ,במישור המפלגתי ,ההזדקקות לתמיכה ממשלתית מונעת מהמפלגה
לפעול כאופוזיציה יעילה ולהציג אלטרנטיבה ראויה לממשלה ,הן בתחום הכלכלי הן בתחום
המדיני .לדוגמה ,ציין רמון ,במשבר המניות הבנקאיות באוקטובר ,1983שפגע קשות במערכת
הבנקאות בפרט ובמשק הישראלי בכלל ,נמנעה מפלגת העבודה מהגשת אי-אמון בממשלה בגלל
בנק הפועלים ,שנזקק גם הוא ,כמו בנקים אחרים ,לסיוע ממשלתי .בתחום המדיני ,למשל ,תמכה
המפלגה בהעברת כספים להתנחלויות ,בשעה שראתה בהן מכשול לשלום ,ובתמורה העמידה
הממשלה בראשות הליכוד סיוע לקופת חולים .רמון הזהיר את חברי ועידת המפלגה כי התנהלות
כזאת תהפוך את מפלגת העבודה למפלגת לוויין של הליכוד ובסופו של דבר הליכוד ישתלט גם על
ההסתדרות .זאת ועוד ,רמון לא האמין שבמבנה הכוללני ,גם אם ישונו יעדיה של ההסתדרות,
סדר העדיפויות שלה ודרכי התנהלותה ,היא תוכל להשתחרר מתלותה בממשלה ,ולפיכך גרס שיש
לחולל תמורה רדיקאלית בתפיסת ההסתדרות :לשים קץ למסגרת ההסתדרותית הכוללנית,
שמקיפה בצד האיגוד המקצועי מערכות כלכליות-חברתיות ,ולהותירה כאיגוד מקצועי בלבד.
הדרך שבה התנהלה ההסתדרות באותו הזמן נראתה ליוסי ביילין אנכרוניסטית .הוא הזהיר מפני
8
הליכה בתלם שפילסו מייסדיה עשרות שנים קודם וביקש לחולל תמורה יסודית בתפיסה
הכוללנית שלה .ביילין גרס שיש להוציא את חברת העובדים משליטתה של ההסתדרות ולהעבירה
לבעלותם הישירה של חבריה באמצעות אופציות ומניות ,וסבר שיש לעגן את שירותי הבריאות
והפנסיה באמצעות חקיקה ונותני השירותים יתחרו על לבם של הצרכנים .עמדתו הייתה שיש
לבטל את הזיקה בין החברות בהסתדרות לבין החברות בארגוניה הכלכליים-חברתיים .משמע,
אין לחייב את חברי ההסתדרות להשתמש בשירותי קופת חולים או בקרן פנסיה הסתדרותית
דווקא ,אלא להותיר את הבחירה בידי החבר עצמו.
בצד הטעמים שלעיל הניעו את רמון ,ביילין ואחרים גם שיקולים פוליטיים פנימיים
במפלגת העבודה .הם ביקשו לשנות את מאזן הכוחות במפלגה ולהחליש ככל האפשר את כוחו של
המנגנון ההסתדרותי בה ,שכאמור צבר עוצמה רבה במוסדותיה .השינויים בהסתדרות נועדו
לגרום לפיחות במעמדו של הממסד ההסתדרותי במפלגה וממילא לאפשר את צמיחתם הפוליטית
של פעילים מקרב דור הביניים ומקרב הדור הצעיר ואת בחירתם כמועמדים לתפקידים שונים,
למשל לכנסת ,ללא תלות באנשי ההסתדרות ואפילו בניגוד לעמדתם .באופן דומה ,הרצון לנטרל
את כוחו של המנגנון ההסתדרותי במפלגה השפיע גם על העלאת ההצעה לבחירות מקדימות בקרב
כלל חברי המפלגה במקום בחירות בוועידה או במרכז .זאת ועוד ,לנוכח הכשלים שהתגלו
בהסתדרות ,התביעה לרפורמות בארגון נשאה בחובה רווחים פוליטיים :היא זכתה לאהדה
בציבור הרחב ובקרב חברי המפלגה.
העמדות שהביעו רמון וביילין בנוגע להסתדרות השתלבו במגמות הניאו-ליברליות,
שחתרו לצמצם את מעורבותם ואת השפעתם של גורמים ציבוריים ורגולטיביים בחברה ובכלכלה
וביקשו להעצים תהליכי הפרטה ,אשר קנו להן אחיזה במשק ,בחברה ובפוליטיקה בישראל .הן גם
תאמו תהליך של פיחות בכוחם ובמעמדם של איגודי עובדים ,שהתחולל בארצות אחרות.
מצדו השני של המתרס ,חיים הברפלד ,יו"ר האגף לאיגוד מקצועי ומי שכעבור חודשים
אחדים התמנה למזכ"ל ההסתדרות ,אומנם הסכים שנחוץ להכניס שיפורים והתאמות
בהסתדרות ,אבל דחה בתקיפות את הכוונה לחולל בה שינוי מהפכני ולהותירה כאיגוד מקצועי
בלבד .המהלך הזה ,לדעתו ,יוביל לכרסום במעמדה של ההסתדרות ולפגיעה ביכולתה לנהל
מאבקים לקידום האינטרסים של העובדים ,והוא תואם את הגישה של הליכוד שחותרת לפורר
את ההסתדרות ולהחליש את האיגודים המקצועיים .בהצעה להפריד את קופת חולים
מההסתדרות ולבטל את הזיקה בין החברות בהסתדרות ובין החברות בקופת חולים ראה הברפלד
חלק מתכנית גדולה לפירוק ההסתדרות ושלל אותה מכול וכול .גדעון בן-ישראל ,מבכירי
ההסתדרות ,גרס כי ברעיונותיהם של רמון ,ביילין וחבריהם לדעה אין כל חידוש וכי הם לקוחים
9
ממחסן הגרוטאות של מצעי הליכוד .הוא הוסיף והזהיר ,כי יישום הרעיונות הללו יחליש את
ההסתדרות ויקשה עליה למלא כראוי את תפקידה כאיגוד מקצועי.
בדומה לרמון וביילין ושותפיהם ,גם הממסד ההסתדרותי הונע משיקולים פוליטיים
פנימיים הקשורים במפלגת העבודה .פירוק ההסתדרות משלל תפקידיה היה מכרסם בכוחו של
המנגנון ההסתדרותי במפלגה ומצמצם את השפעתו בה .בכירי ההסתדרות ודאי היו מודעים לכך
ועל כן היה להם עניין להציב סכר בפני ההתפתחות הזאת ,השלילית מבחינתם.
המעמד וההשפעה של הממסד ההסתדרותי במפלגת העבודה עשו את שלהם ובוועידה
החמישית של המפלגה לא נמצא רוב לעמדות שפרשו רמון וביילין .הוועידה החליטה שהמציאות
החברתית-כלכלית בחברה המערבית ,ובתוך כך כמובן גם בישראל ,מחייבת את ההסתדרות
לשמור על כלליותה ,לחזק את קופת חולים ואת קרנות הפנסיה של העובדים ,ולחתור באמצעות
חברת העובדים "לתפוס מחדש את מקומה במשק הישראלי כדפוס משקי וארגוני ייחודי ,שיש
לעצבו תדיר בתנאי משק משתנים" .בשל כלליותה ,הטעימה הוועידה" ,מהווה ההסתדרות גורם
מרכזי ,אבן-יסוד בדמוקרטיה הכלכלית והחברתית של מדינת ישראל" 4.הוועידה חייבה אומנם
שינויים במשק ההסתדרותי ,כגון חיזוק הניהול המקצועי בתאגידים והפעלת שיקולים עסקיים,
אולם לא גובשה תפיסה חדשה לחברת העובדים כמערכת כלכלית-חברתית תנועתית .כמו כן
החליטה הוועידה שהמפלגה תיזום חוק ביטוח בריאות ממלכתי ,אבל כזה שלא יוביל לביטול
הזיקה בין ההסתדרות הכללית לבין קופת חולים ,כפי שתבעו רמון וביילין .למעשה ,ההחלטות
שקיבלה ועידת מפלגת העבודה היו מנותקות מרבדים רחבים במפלגה ,קל וחומר מהעמדות
שרווחו בקרב הציבור בכללו .במציאות הזאת היה זה רק עניין של זמן שהמפלגה תאבד את
ההגמוניה בהסתדרות ,כפי שחזה רמון.
לאחר ניצחונה של מפלגת העבודה בבחירות לכנסת בשנת 1992הוקמה ממשלה בראשותו
של יצחק רבין .חיים רמון התמנה בה לשר הבריאות .עד מהרה התפתח עימות חריף בינו לבין
הנהגת ההסתדרות הכללית ,בראשות הברפלד ,בשאלת הנהגתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
מצד אחד ,רמון הוביל הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי שבמרכזה ביטול הזיקה בין החברות
בהסתדרות לבין החברות בקופת חולים כללית והעברת הגבייה של דמי ביטוח הבריאות לידי
המדינה באמצעות הביטוח הלאומי; מהצד השני הציעה ההסתדרות נוסח חלופי ,שביקש לעגן
בחוק את הזיקה בין החברות בהסתדרות לבין החברות בקופת חולים ולהותיר את הגבייה בידי
קופות החולים או ארגונים הקשורים בהן ,דוגמת ההסתדרות .בסוף ינואר 1994נדרשה ועידת
מפלגת העבודה להכריע במחלוקת ,ולנוכח כוחו והשפעתו של הממסד ההסתדרותי במפלגה
ביכרה את עמדת ההסתדרות ודחתה את גרסת החוק שהציע רמון 5.ההחלטה בוועידת המפלגה
10
עמדה בסתירה לתמיכה הציבורית הרחבה בהצעה של רמון ,כולל בקרב חברי ההסתדרות; תמיכה
שבאה לכלל ביטוי בבחירות להנהגת ההסתדרות שהתקיימו כעבור חודשים אחדים.
בעקבות כישלונו לקדם את הצעתו לחוק ביטוח בריאות ממלכתי לא ראה רמון טעם
בהמשך כהונתו כשר הבריאות והתפטר מהממשלה .הוא גם הגיע למסקנה שכדי להעביר את
החוק יש לחולל שינוי בעמדת ההסתדרות על ידי כיבוש הנהגתה .מהלך שהיה חסר סיכוי ממשי
לביצוע בתוך מפלגת העבודה .בינואר 1994כשל עמיר פרץ ,שתמך בהצעת החוק של רמון,
בהתמודדות מול הברפלד בבחירות המקדימות למועמד המפלגה לתפקיד מזכ"ל ההסתדרות.
משמע ,היה נחוץ להקים רשימה עצמאית ,נפרדת ממפלגת העבודה ,שתתמודד על הנהגת
ההסתדרות ,תנצח בבחירות ותאפשר את העברת החוק .ואכן לכך נועדה רשימת 'חיים חדשים
בהסתדרות' בראשותו של רמון ,אשר הורכבה מקבוצה שפרשה ממפלגת העבודה ,ממרצ – רשימה
משותפת של מפ"ם ,רץ ושינוי שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת בשנת – 1992ומש"ס 6.
מצע מפלגת העבודה לקראת הבחירות לוועידה ה 17-של ההסתדרות ,דבק בעיקרון
הכלליות והטעים כי תחומי עשייתה של ההסתדרות מקיפים איגוד מקצועי ,שירותים חברתיים,
משק ומערכות ביטחון סוציאלי; עמד על הזיקה בין קופת חולים לבין ההסתדרות; וציין את
ייעודה של חברת העובדים ,כחלק מהמערכת ההסתדרותית ,לקידום עיירות הפיתוח ולקליטת
עלייה ,בד בבד עם שמירה על יעילות כלכלית 7.רשימת חיים חדשים הציבה בראש מצעה לבחירות
את הנהגת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ואת ההפרדה בין החברות בהסתדרות לבין החברות
בקופת חולים ,ועמדה על תפקידה של ההסתדרות בקידום האינטרסים של העובדים .המצע לא
עסק כלל ועיקר בחברת העובדים ולא התייחס לעיקרון הכלליות של ההסתדרות 8.משמע ,במצע
לא ניתן ביטוי לכוונה להסתלק מעיקרון הכלליות ולחסל את חברת העובדים .מן הסתם ,מחשש
שחשיפת מכלול תכניותיו של רמון בנוגע להסתדרות עלולה לגרום נזק במערכת הבחירות ולכרסם
בתמיכה ברשימת חיים חדשים.
בבחירות לוועידה ה 17-של ההסתדרות ,שנערכו במאי ,1994זכתה רשימת חיים חדשים
בניצחון סוחף :תמכו בה 46אחוזים מהמצביעים לעומת 32אחוזים מהקולות שקיבלה מפלגת
העבודה בראשות הברפלד .רמון נבחר למזכ"ל ההסתדרות ואילו מפלגת העבודה הודחה מהנהגת
הארגון .בתוצאות הבחירות התמזגו הצדדים הרעיוני והפוליטי – ההשקפה שראתה בהסתדרות
איגוד מקצועי והשליטה בארגון – ונסללה הדרך להסתלקות מהעיקרון של כלליות ההסתדרות;
לביטול הזיקה בין ההסתדרות לבין קופת חולים ולחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי; לחיסולה
של חברת העובדים כמערכת כלכלית-חברתית תנועתית ולהפרטת תאגידיה .כדי ליצור בסיס
פוליטי מוצק ,שיאפשר יישום רפורמות בהסתדרות ברוח השקפותיו ,ביקש רמון לכונן קואליציה
11
דווקא עם הליכוד ,שכאמור שלל את כלליות ההסתדרות ,ולהותיר את מפלגת העבודה ,שעלולה
הייתה להציב בפניו מכשולים ,באופוזיציה .השותפות הקואליציונית עם מפלגת העבודה ,שנוצרה
בסופו של דבר ,הייתה במידה רבה בלחץ חבריו לרשימה ממרצ.
בניגוד לחששותיו המוקדמים של רמון ,מפלגת העבודה שרק חודשים אחדים קודם לכן,
בבחירות לוועידה ה ,17-הניפה את דגל כלליות ההסתדרות והתנגדה בתקיפות לביטול הזיקה בין
קופת חולים לבין ההסתדרות ,גילתה רפיסות ולא הציבה מכשול של ממש בפניו .הקואליציה עמה
לא מנעה ממנו ליישם את תכניותיו .החשש בסיעת המפלגה שאם לא יימצאו מקורות מימון
לכיסוי גירעונות ההסתדרות וקופת חולים ולתפעולן הן עלולות לקרוס ,והעובדה שמקצת חבריה
היו עובדי ההסתדרות ומוסדותיה ופרנסתם עלולה הייתה להיפגע אם לא יימצאו מקורות מימון
לתפעול הארגון ,אפשרו לרמון להפעיל עליהם לחץ והקלו עליו את מלאכת השכנוע שלא להתנגד
לדרכו ,אם לא לתמוך בה .בחודשים האחרונים של שנת 1994רבו ההתבטאויות על מצבן הכלכלי
הקשה של ההסתדרות ושל קופת חולים ועל המשמעויות החמורות שנגזרו מכך .לא ברור עד כמה
גורלן של ההסתדרות ושל קופת חולים אכן היה מונח על כף המאזניים באותו הזמן ,אולם
ההתבטאויות האלה עשו את שלהן והשפיעו על עמדתה של סיעת העבודה .גם התפקוד הלקוי של
הסיעה בהסתדרות הקל על רמון לקדם את תכניותיו .היא הייתה חלוקה בתוכה בסוגיות השונות,
למשל בשאלת עתידם של תאגידי חברת העובדים ,ולא הצליחה לגבש קווי מדיניות מוסכמים
ולהציג חלופה ממשית לעמדתו .ועדה מפלגתית בראשות משה שחל קבעה שסיעת מפלגת העבודה
אינה מתפקדת מחמת בעיות פרסונאליות ומשום שנעדרה מדיניות מגובשת .עוד ציינה הוועדה
שרשימת חיים חדשים מצליחה לפורר את הסיעה בהסתדרות ולמעשה אין שום שותפות ביניהן9.
גם התנהלותה של מפ"ם ,שהייתה שותפה במרצ ,מעוררת תהיות .כזכור ,בשנים
הראשונות לאחר הקמת המדינה החזיקו ראשי מפ"ם באסכולה התנועתית ונאבקו בתקיפות
בגישה הממלכתית; כעבור ארבעה עשורים ,שבמהלכם דבקה מפ"ם בכלליות ההסתדרות,
ממשיכיהם הפוליטיים ,שהיו מודעים לתכניותיו של רמון ,הצטרפו להקמת רשימת חיים חדשים,
ובהמשך היו שותפים למהלכים שהוביל והותירו את ההסתדרות כאיגוד מקצועי .לא הכול
במפלגה היו שלמים עם ההצטרפות להקמת חיים חדשים; ודאי גם בגלל עמדותיו של רמון.
בחילוקי הדעות שנתגלעו במפ"ם הייתה ידם של התומכים בהקמת רשימה משותפת עם רמון על
העליונה .חלקם הסכימו עמו ,אבל בעיקר הניע אותם החשש לעתידה של מרצ ,שכן רצ ושינוי
תמכו בתכניות של רמון .הרצון להעמיק את השותפות של מפ"ם עם רצ ושינוי ולחשל את
החישוקים של מרצ ,גרם ,לפיכך ,לחברים במפלגה להתפשר ולתמוך בהצטרפותה לרשימת חיים
חדשים10.
12
הוועידה ה 17-של ההסתדרות ,במושבה השני בינואר ,1995נתנה גושפנקה רשמית
להסתלקות ההסתדרות מעיקרון הכלליות ולהפיכתה לארגון עובדים שליבת עשייתו – האיגוד
המקצועי .בהחלטותיה קבעה הוועידה את יעדיה של ההסתדרות :מאבק ציבורי למען חברה
המושתתת על אחריות וסולידאריות חברתית; הגנה על זכויות העובדים ועשייה לקידומם
המקצועי; מעורבות ומאבק במישור הממלכתי ליישומה של מדיניות חברתית וכלכלית שתבטיח
את קידום העובדים ואת חלקם בתוצר הלאומי .כדי להשיג את המטרות האלה ,כך נקבע ,תפעל
ההסתדרות בשלושה מעגלים :האיגוד המקצועי ,השירותים החברתיים והנהגת ההסתדרות,
שתפקידה להנחות את האיגוד המקצועי ואת השירותים החברתיים ולהנהיג את המעורבות ואת
המאבקים במישור הלאומי .כביטוי סמלי לתמורה הזאת שינתה הוועידה את שם הארגון
להסתדרות העובדים הכללית החדשה; 11ששוב לא הייתה כללית במשמעות ההיסטורית שלה ,כפי
שהקנו לה מייסדיה וממשיכיהם במרוצת שבעת העשורים הקודמים.
מעשית החל המהלך לביטול הזיקה בין קופת-חולים לבין ההסתדרות ולהפרטת תאגידי
חברת העובדים עוד לפני המושב השני של הוועידה ה .17-בעקבות תוצאות הבחירות להסתדרות
והפיחות במעמדו של הממסד ההסתדרותי במפלגת העבודה נסללה הדרך להשלמת החקיקה של
חוק ביטוח בריאות ממלכתי .כבר באמצע יוני 1994התקבל החוק בקריאה שנייה ושלישית.
כעבור שלושה שבועות ,בתחילת יולי ,החליטה הוועידה ה 17-של ההסתדרות ,במושבה הראשון,
כי ההסתדרות תפעל ליישומו של החוק ותקיים את אחריותה ואת מחויבותה לקופת חולים; אבל
לא עמדה על הזיקה בין ההסתדרות לבין קופת חולים 12.בדצמבר 1994אישרה ועידת חברת
העובדים שינויים בחוקת חברת העובדים ,שיאפשרו מכירת נכסים של חברת העובדים ואת
העברת התמורה להסתדרות לשם מימון גירעונות ופעילויות שונות – פעולה שמן הנמנע היה לבצע
אותה על פי החוקה הקיימת .בכך הכשירה הוועידה את הקרקע להשתלבות ההסתדרות בתהליך
ההפרטה בכלכלה הישראלית ,שבמסגרתו הועברו נכסים ממשלתיים והסתדרותיים לידי שכבה
דקה של בעלי הון פרטי .מקצת חברי סיעת מפלגת העבודה תמכו בהחלטות ,רובם לא השתתפו
בהצבעה ורק חבר אחד התנגד .החוקה המעודכנת התירה "להעמיד את נכסי חברת העובדים
שנוצרו ע"י השתתפות החברים בהון האגודה ורווחיה המצטברים לרשות ההסתדרות לשם
הגשמת מטרותיה ,ובלבד שהעמדת הנכסים כאמור לא תמנע מן האגודה את היכולת לעמוד בכל
התחייבויותיה בהגיע מועד קיומן" .הכוונה למטרות בתחומי החינוך ,הבריאות ,ההגנה על זכויות
העובדים ועוד .החוקה המעודכנת הקנתה גם סמכות לחברת העובדים ליצור קרן מילואים
ממכירת נכסיה ,שתשמש את ההסתדרות לקידום המטרות האלה 13.בד בבד החל משא ומתן עם
גופים כלכליים בישראל ובחוץ-לארץ למכירת מניות חברת העובדים ב'כור' .בשנת 1995מכרה
13
חברת העובדים את חלקה ב'כור' לחברת 'שמרוק' האמריקנית ,ושנה לאחר מכן ,ב ,1996-היא
מכרה את מניות 'שיכון ובינוי' – חברה שמוזגו בה 'שיכון עובדים' ו'סולל בונה' – שהיו ברשותה
לעובדי 'שיכון ובינוי' ול'אריסון השקעות'.
התמורות שהתחוללו בהסתדרות הכללית לאחר ניצחון רשימת חיים חדשים ובחירת
רמון למזכ"ל הארגון ,בראש ובראשונה ביטול הזיקה בין ההסתדרות לבין קופת חולים ,גרמו
לנטישה המונית של חברי הסתדרות את ארגונם .ערב הבחירות לוועידת ההסתדרות ,שנערכו
במאי ,1994עמד מספר בעלי זכות ההצבעה על 1.6מיליון חברים בקירוב .כעבור ארבע שנים ,ערב
הבחירות לוועידת ההסתדרות שנערכו ביוני ,1998עמד מספר בעלי זכות ההצבעה על כ 630-אלף.
משמע ,הייתה ירידה של כששים אחוזים במספר חברי ההסתדרות.
בחינת משמעויותיו ארוכות הטווח של המעבר מההסתדרות הכללית להסתדרות הכללית
החדשה במישורים החברתי ,הכלכלי והפוליטי מצריכה מחקר וליבון רחבים ומעמיקים; ואולם
לא יהיה זה מופרז להעריך ,כי בניגוד לציפיות של רמון ושותפיו לדעה ולמאבק ,המהלך הזה לא
הוביל להעצמת האיגוד המקצועי ולחיזוק מעמדם של השכירים במאזן הכוחות בין ההון הפרטי
והעובדים .להפך ,כוחו של ארגון העובדים במשק ובמסדרונות השלטון דווקא נחלש וחל כרסום
ביכולתו להיאבק במגמות ניאו-ליברליות בכלכלת ישראל – צמצום מדינת הרווחה ,תהליכי
הפרטה והגמשת שוק העבודה – שהעמיקו את אי-השוויון ואת חוסר הביטחון הכלכלי-חברתי.
לעומת זאת צמחה וגדלה העוצמה הכלכלית והפוליטית של בעלי ההון ,ה'טייקונים' .אפשר לזהות
דמיון בין הפיחות בכוחה של ההסתדרות ובמעמדה במשק לבין הכרסום במעמדם של איגודי
עובדים בארצות אחרות; אולם אין בכך כדי להשמיט את הקרקע מתחת לטענה שלמהלכים של
רמון הייתה תרומה של ממש לשינוי במאזן הכוחות בין העובדים לבין ההון הפרטי ,לרעת
הראשונים .גם לא יהיה זה מוגזם להעריך שהמעבר מההסתדרות הכללית להסתדרות הכללית
החדשה כרסם במעמדן של תנועת העבודה בכלל ושל מפלגת העבודה בפרט במישור הפוליטי .ככל
שחולף הזמן מסתבר שהיה ממש בהערכה ,כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטות ועידת מפלגת העבודה
בשנת ,1991כאמור לעיל ,שההסתדרות הכללית היא אבן יסוד בדמוקרטיה החברתית והכלכלית
בישראל וכי ההסתלקות ממנה טמנה בחובה השלכות שליליות על הדמוקרטיה במדינה .במציאות
בה הייתה שרויה ההסתדרות הכללית בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים אכן נדרשה
רפורמה יסודית בארגון ,כולל ביטול הזיקה בין החברות בה לבין החברות בקופת חולים; עם זאת,
עולה הרושם ש ִנזקו החברתי ,המשקי והפוליטי של המעבר החד והשלם להסתדרות הכללית
החדשה ,שכלל ויתור על חברת העובדים ,היה גדול לאין ערוך מהתועלת שהייתה גלומה בו.
14
הערות
1ג' ברטל (עורך) ,החלטות הועידה השש-עשרה של ההסתדרות 5-3 ,באפריל ,1990ההסתדרות הכללית של
העובדים בארץ-ישראל ,הוועד הפועל ,ארכיון העבודה.
" 2שמאי :רמון העתיק את העקרונות שלנו וחתם עליהם ,אז למה לא לבחור במקור?" הארץ" ;10.5.1994 ,נתניהו :זו
הצבעת מחאה ,כדאי שראש הממשלה ייקח זאת לתשומת לבו" ,שם.11.5.1994 ,
3דברי ח' רמון ,י' ביילין ,ח' הברפלד וג' בן-ישראל ,פרטיכל סטנוגראפי מהוועידה החמישית של מפלגת העבודה19- ,
,21.11.1991ארכיון מפלגת העבודה [להלן :אמ"ע]157 ,ב'.2-21-1991-
" 4החלטות הועידה החמישית של העבודה כפי שהתקבלו במושב א' וב' 1991 ,תשנ"ב" ,אמ"ע183 ,א'.2-21-1991 -
5בהרחבה על המחלוקת בין ח' רמון להנהגת ההסתדרות בשאלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ,ראה :ש' אסיסקוביץ,
לחיים יש מחיר :הכלכלה הפוליטית של רפורמת חוק בריאות ממלכתי בישראל ,הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס,
ירושלים ,2011 ,עמ' .99-91
6בהרחבה על הקמתה של רשימת חיים חדשים ראה :א' ברזילי ,רמון :ביוגרפיה פוליטית ,שוקן ,ירושלים ותל-אביב,
,1996עמ' .381-358 ,342-328
" 7מפלגת העבודה :מצע לבחירות מאי 1994להסתדרות הכללית" ,אמ"ע.
" 8ב 10-במאי מכניסים חיים חדשים בהסתדרות" ,ארכיון העבודה.IV-104-1262-127 ,
9ח' ביאור" ,ועדת שחל :סיעת העבודה בהסתדרות איננה מתפקדת בגלל בעיות פרסונאליות והעדר מדיניות" ,הארץ,
.13.1.1995
10ריאיון עם ויקטור בן-דרור (בליט) 11 ,ביוני ;2019ריאיון עם חנן ארז 13 ,ביוני .2019
" 11הוועידה ה 17-של הסתדרות העובדים הכללית החדשה ,מושב שני – ועידת הרפורמות; החלטות הוועידה
והחלטות ועידת חברת העובדים 30-29 ,בינואר ,"1995מכון לבון.
" 12החלטות הוועידה ה 17-של ההסתדרות הכללית ,מושב ראשון ,ירושלים 5 ,ביולי ,"1994מכון לבון.
13חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ-ישראל בערבון מוגבל" ,חוקת חברת העובדים" ,אפריל ,1997אמ"ע.