מדו-קיום לחברה משותפת :שינוי פרדיגמה בבניית שלום בין-קהילתי בין יהודים וערבים בישראל
ד"ר רן קוטנר1
תקציר:
השיח הנוגע לתהליכי בניית שלום בין-קהילתי בין יהודים וערבים עובר שינויים משמעותיים בשנים
האחרונות .מהתוצאה הרצויה של "דו-קיום" ( ,)co-existenceניתן לראות שינוי הדרגתי לעבר בניית "חברה
משותפת" ( .)shared societyמאמר זה מציע כי מעבר זה מייצג שינוי פרדיגמה ,שיש להכיר ולהביאו בחשבון,
בייחוד על ידי פעילים בתחום בניית השלום ויישוב הסכסוכים .החלק הראשון מתאר מספר הסברים כלליים
לשינוי מגמה זה בהקשר של יחסים בין יהודים וערבים בישראל .החלק השני יציע בסיס תיאורטי לשינוי
הפרדיגמה ,מתפיסה אינדיבידואליסטית לתפיסה התייחסותית ( )relationalשל העצמי .חלק זה יטען כי שינוי
הפרדיגמה מאינדיבידואליזם להתייחסותיות ( )relationalityמצוי בהלימה עם המעבר ל"חברה משותפת"
ועם הציפיה לפיתוח מסגרת מבוססת-דיאלוג לחיים משותפים .החלק השלישי יציג את העבודה הנעשית על
ידי גבעת חביבה כמקרה בוחן ,תוך שימת דגש על ההנחות ההתייחסותיות אותן ניתן למצוא במתודולוגיה
המוצגת ,מתודולוגיה שנועדה לטפח חברה משותפת בין יהודים וערבים בישראל.
.Iמעברים :מדו-קיום לחברה משותפת במאמצי בניית שלום בישראל
מבוא
השיח הנוגע לתהליכי בניית שלום בין-קהילתי בין יהודים וערבים עובר שינויים משמעותיים בשנים
האחרונות .מהתוצאה הרצויה של "דו-קיום" ,ישנו כעת שינוי הדרגתי לעבר "חברה משותפת" .שינוי זה נובע
מאכזבה מחזון הדו-קיום ומההבנה כי מדובר בחזון צר ולא-מספק של חברה לכידה (סלומון ועיסאווי.)2009 ,
לטענתי ,שינוי זה מבקש לטפח תפיסה דיאלוגית של אינטראקציה בין אנשים וקבוצות ,במסגרתה קבוצות
ופרטים משתתפים בתהליך מתמשך של הבנייה בצוותא של מציאותם המשותפת ,עתידם המשותף ואף זהותם
המשותפת .במאמר זה אציע הבהרה קונספטואלית לשינוי זה ,תוך טענה כי השינוי מצוי בהלימה עם שינוי
פרדיגמה מגישות מסורתיות יותר ,לתפיסה התייחסותית ( )relationalבכל הנוגע לאינטראקציה אנושית
ולהתמרת קונפליקטים .בעוד הגישות המסורתיות הן אינדיבידואליסטיות ביסודן ,ורואות בצדדים ישויות
נפרדות לחלוטין בעיקרם ,שיש למלא אחר האינטרסים שלהן ,התפיסה ההתייחסותית אוחזת בהנחות יסוד
שונות בנוגע לתלות-הגומלין וההוויה-המשותפת של בני אדם ,ממנה גם נובעות גישות שונות להתמרת
קונפליקטים .חוקרים בולטים בתחום יישוב הסכסוכים כבר מקדמים במשך מעל לשני עשורים גישות
התייחסותיות ליישוב סכסוכים (ר' למשל ,)Bush & Folger, 1994, 2005 Winslade & Monk, 2000, 2008
אולם היסודות ההתייחסותיים שיוצגו במאמר זה שונים .מאמר זה מציע מודל דיאלוגי-התייחסותי
1מרצה בכיר ,התכנית ללימודי שלום ויישוב סכסוכים ,אונ' חיפה; יועץ אקדמי ,גבעת חביבה .מאמר זה הנו תרגום של
המאמר Kuttner, R. (2017). From Co-existence to Shared Society: A Paradigm Shift in Intercommunity
Peacebuilding Among Jews and Arabs in Israel. Negotiation and Conflict Management Research 10(3): 179-198.
1
לאינטראקציות אנושיות ,כמו גם הבנה דיאלוגית-התייחסותית של מושג החברה המשותפת ,ממנה נגזרות
אסטרטגיות התערבות שונות המיועדות לסייע בהבניית חברה משותפת בפועל.
טיפולוגיות שונות קיימות בספרות הישראלית בנוגע לחברה משותפת ,כפי שיוצגו בהמשך .עם זאת ,הבסיס
התיאורטי של הרעיון עוד לא נחקר למטרות שיפור ההבנה של שינוי הפרדיגמה הנדרש במעבר מדו-קיום
לחברה משותפת .מאמר זה יציג יסודות תיאורטיים אלו ,ולצדם מקרה בוחן במסגרתו נעשים מאמצים לפתח
פרקטיקות הלכה למעשה ,המצויות בהלימה עם היסודות הללו .ההנחה העומדת בבסיס מאמר זה היא
שהבהרה של הבסיס התיאורטי חשובה לביסוס פרקטיקות אלה ולפיתוח עתידי שיטתי של דרכי פעולה,
שיקדמו בניית חברה משותפת.
רקע
באופן היסטורי ,השיח העוסק ביחסי יהודים-ערבים בישראל סבב סביב דו-קיום .דרכי פעולה התמקדו
במאמצים לקידום דו-קיום בפועל ונועדו לסייע ליהודים ולערבים למצוא דרכים נעימות יותר לחיות זה לצד
זה בישראל (כהנוב .)2010 ,המונח דו-קיום היה בשימוש בעיקר ע"י יהודים ששאפו להיות בדיאלוג עם
הערבים ,להכיר לקהילות היהודיות את התרבות והמנהגים של הקהילות הערביות השכנות ,ולהפחית את
העוינות והסטריאוטיפיזציה בין שתי הקבוצות .הרעיון היה קרוב ברוחו לתפיסה האמריקנית של "נפרדים אך
שווים" ,ונוסד על בסיס תיאוריית המגע ( ,)Contact Theoryשטענה כי ניתן להפחית מתחים בין-קבוצתיים
על ידי יצירת תנאים למגע חיובי בין משתתפים משתי הקבוצות .לפי גישה זו ,בכך שיצרו סביבה שוות-מעמד
העובדת על בניית יחסים של קרבה ואינטימיות ,המשתתפים מתקרבים זה לזה ומפחיתים את העוינות
ביניהם (.)Amir, 1969, 1976; Pettigrew, 1998
בשנות ה 90-החלה להימתח ביקורת על מאמצים לדו-קיום שהתבססו על תיאוריית המגע .הביקורת טענה כי
במודל זו נמנעים משאלות פוליטיות קשות וחוששים מהיחלשות הזהויות הנפרדות של הקבוצות ,וכי בפועל
ישנו צורך להעלות ולהתעמת עם שאלות פוליטיות מהותיות של חוסר-שוויון מבני בחברה (חלבי Abu- ;2000
.)Nimer, 1999, 2001, 2004מפגשים שהתבססו על תיאוריית המגע נתפסו על ידי מותחי הביקורת
כמניפולטיביים ,שמטרתם לשמר את מבנה הכוח הקיים ללא התבוננות ביקורתית או נכונות לשקול מחדש
יחסי כוח של מיעוט-רוב ונושאים של חוסר שוויון .מניפולציה זו נתפסה כמצפוניות מזויפת של השמאל
היהודי ,שסירב לראות את הדיכוי המושרש המתקיים בחברה הישראלית כלפי המיעוט הערבי .הדיכוי וחוסר
השוויון המבני הוליד טרמינולוגיה חדשה ומודלים חדשים להנחיית קבוצות יהודיות-ערביות ,שהדגישו כי
לפני השאיפה ל"דו-קיום" ,צריך להתמקד ב"קיום" הערבי ,בשיפור תנאי המחיה והענקת זכויות אזרחיות.
לדוגמה ,בשלהי שנות ה 90-ותחילת שנות האלפיים ,מודל העימות ( )confrontation modelהפך פופולרי .לפי
מודל זה להבאת יהודים וערבים יחדיו ,הדינמיקה הבין-קבוצתית במפגשים מייצגת את היחסים בין שתי
הקבוצות במרחב הישראלי הבלתי-שוויוני והלא-צודק .הפגישה לכן מדמה מפגש בין שתי זהויות הסבוכות
ביחסי כוח ,בעלות גישה לא-שוויונית למשאבים ובמעמד לא-שווה (חלבי .)2000 ,המשתתפים מועצמים לבטא
את הזהות התוך-קבוצתית שלהם ,והמתחים או העימותים שנוצרים במפגשים מעין אלו בין יהודים וערבים
2
משמשים לסייע למשתתפים להבין את הדינמיקה החברתית ,בכדי שיוכלו לפתח כלפיה עמדה ביקורתית.
חוסר השוויון מובא לתשומת לב המשתתפים והספירה הפוליטית נותרת במוקד השיחות ,במקום לשים דגש
על ביסוס יחסים ברמה הבין-אישית ,האינטימית ,כפי שעושה תיאוריית המגע .לפי מודל העימות ,הזהויות
הלאומיות של המשתתפים מקבלות חיזוק והסכסוך בין שתי ישויות מוגדרות-היטב אלו נמצא במוקד העניין.
מצב זה מעניק כוח לערבים להביע את זהותם ומעודד יהודים לבחון את חוסר השוויון החברתי או האלימות
בה הם נוטלים חלק.
כיום בישראל קיימות הגדרות מגוונות של מטרות מפגשי יהודים-ערבים; הרצף נע בין עימות של זהויות
קולקטיביות פוליטיות-חברתיות נתונות המדגישות את הפילוג והפיצול ,לתהליכים מבוססי-יחסים
המדגישים את המכנה האנושי המשותף ושואפים לדו-קיום ( .)Kahanoff, 2016עם זאת ,כחלק מהמרד כנגד
מפגשים מבוססי תיאוריית המגע ,ועל בסיס הביקורת שנמתחה הן על מודל תיאוריית המגע והן על מודל
העימות ,סינתזה חדשה הפכה פופולרית יותר בשנים האחרונות ,הקוראת לטיפוח תפיסות של "אזרחות
משותפת" ( )shared citizenshipו"חיים משותפים" ( .)shared livingתפיסות אלו טומנות בחובן הן תגובה
לתהליכי הדחיה והניכור של ערבים מהמרחב החברתי ,נושא שזכה לתשומת לב מסוימת במודל תיאוריית
המגע ,והן שאיפה לקיום דיאלוג המבוסס על מאמצים קולקטיביים ליצירת אחדות ומציאת דרך חיים
מוסכמת בחברה הישראלית .מאמצים מסוג זה כוללים טיפוח הגדרה חברתית למושג האזרחות הישראלית,
במקום הגדרות אתניות או דתיות .לדוגמה ,בדו"ח חשוב שנכתב בעקבות האירועים הטרגיים שהובילו להרג
13אזרחים ערבים-ישראליים על ידי משטרת ישראל בהפגנה הגדולה שהתרחשה בגליל בשנת ,2000הוועדה
שהוקמה הביאה בפני משרד החינוך המלצות ,שהתמקדו בחינוך לחיים משותפים .הוועדה הגדירה שותפות
( )partnershipכך" :מושג השותפות כפי שהוגדר ע"י הוועדה כולל משמעויות משלימות אחדות :שוויון בין
השותפים ,כבוד ולגיטימציה הדדיים ,הכרה בזכות הקיום הלאומי והתרבותי של כל צד ,קיומם של יחסים
חיוביים והוגנים תוך דיאלוג אמפתי ורגיש ,תחושת אחריות משותפת וחתירה משותפת לשלום" (סלומון
ועיסאווי ,2009עמ' .)5נקודת מבט זו מתייחסת להדרה החברתית של ערבים בצורה שונה ממודל העימות או
מודל תיאוריית המגע .השינוי מדו-קיום לחיים-משותפים יוצר שינוי מתפיסה מבחינה ומפרידה של אזרחות,
לתפיסה אינטגרטיבית תוך בניית יחסי קירבה לצד הצגת חזון של שינוי מהותי ,מבני ויסודי ביחסי הכוח בין
הרוב היהודי והמיעוט הערבי.
נקודת המבט של חברה-משותפת ,כפי שצוין ,תופסת אחיזה בהדרגה והופכת לפופולרית יותר ויותר .בעמודים
הבאים אטען כי השינוי בתפיסה טומן בחובו שינוי שהוא יותר פרדיגמטי בנוגע לשותפות ולחיים משותפים
בישראל .כמו כן ,בכדי לטפח את הלך הרוח ודרכי הפעולה שמבנות חברה משותפת יש צורך בהבנה כי אכן
מדובר בשינוי פרדיגמה .ללא חזון ברור של הבסיס הפילוסופי ,יהיה קשה להבטחה הטמונה ברעיון החברה
המשותפת להתממש.
3
.IIהפרדיגמה ההתייחסותית והיסודות הדיאלוגיים של חברה משותפת
יסודות פילוסופיים
במאה העשרים ואל תוך המאה העשרים ואחת ישנה נטייה גוברת והולכת להטיל ספק במושג ה"עצמי" ()self
כפי שנתפס במסורת בת 2500השנים של הפילוסופיה המערבית .עומדת לשאלה המסגרת המחשבתית
האריסטוטלית ,שהיא הבסיס להגות וללוגיקה המערבית ,שהינה מערכת פילוסופית המבוססת על קטגוריית
ה"עצם" ( .)substanceלפי תפיסה זו ,לכל אובייקט ישנה ליבה או מהות פנימית – ישות אונטולוגית המבטאת
את תכונותיו המהותיות .הכרת מהות האובייקט ,לפי המחשבה האריסטוטלית ,מצריכה את חשיפת זהותו
העצמית ,ואת תכונותיו הפנימיות הבלתי-משתנות .תכונות אלו אינן מושפעות – ומכאן בלתי-תלויות –
במשתנים חיצוניים ,כגון תכונותיהם של אובייקטים אחרים .ידיעת האובייקט ,לפי תפיסה זו הרווחת כאמור
במערב ,משמעותה לדעת מהן התכונות המהותיות ,הבלתי-תלויות ,הבלתי-מופרות והבלתי-משתנות שלו.
מנקודת מבט זו נגזרת תפיסת העצמי האנושי במונחים אינדיבידואליסטים ,כלומר – באופן השואף לקבע את
עצמאות הפרט דרך ההיכרות עם הליבה הפנימית שלו ,הבלתי-תלויה והבלתי-משתנה .עמנואל קאנט,
לדוגמה ,פותח את מאמרו המכונן "תשובה לשאלה :נאורות מהי" עם ההגדרה הבאה" :נאורות היא יציאת
האדם מחוסר בגרותו ,שהוא עצמו אשם בה .חוסר בגרות הוא אי-יכולתו של האדם להשתמש בשכלו בלי
הדרכת הזולת .אשמה בחוסר-בגרות קיימת ,אם סיבתו איננה חוסר שכל ,אלא חוסר החלטה ואומץ להשתמש
בו בלי הדרכת הזולת – !Sapere aude .אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך! – היא איפוא סיסמת הנאורות"
(קאנט ,1794 ,עמ' .)45זוהי תפיסה של טבע האדם המדגישה נבדלות ,אוטונומיה ,אינדיבידואליזם
ואינטרסים-עצמיים.
ההגות במאה העשרים באופן כללי מאופיינת בנטייה מתמדת להטיל ספק ביסודות אלו ,וממנה עולות תהיות
אונטולוגיות בנוגע למטאפיזיקה האריסטוטלית והפילוסופיה של תקופת הנאורות ,בנוגע לגורם האנושי,
הסובייקט ,או העצמי .מראשית המאה העשרים מוצעות הבנות חלופיות לעצמי ,כישות הממוקמת ומוגדרת
בנפרד ובנבדל מאוסף היחסים וההקשרים שבתוכו היא מתפקדת 2.בסכמם באופן ביקורתי את תפיסת העולם
והערכים האינדיבידואליסטים על החברה האמריקאית ,בלה ואח' טוענים כי:
בזמנים של שגשוג כלכלי ...אמריקאים דמיינו אינדיבידואליזם כמדריך פוליטי ומוסרי העומד בפני-
עצמו .בזמנים של קשיים חברתיים כגון בזמננו אנו ,הם מתפתים לומר כי על הפרט לדאוג
לאינטרסים של עצמו .עם זאת ,רבים מאתנו חשו כי הן בזמני שגשוג והן בזמני קושי ,עדיין חסר
דבר מה באוסף הערכים האינדיבידואליסטי ,שכן אינדיבידואליזם לבדו אינו מאפשר לאדם להבין
מציאויות בסיסיות מסוימות בחייו ,בייחוד התלות-ההדדית שלו באחרים .מציאויות אלו הופכות
בולטות יותר ויותר כאשר מאמציו של אדם אחד לבדו אינם מספיקים בכדי לעמוד בדרישות החיים
(.)Bella at al., 1996, p.9
2ניטשה ( ,)Nietzscheהיידגר ( ,)Heideggerויטגנשטיין ( ,)Wittgensteinפוקו ( )Foucaultודרידה ( )Derridaהם הוגים חשובים
שהעבירו ביקורת על ההבנה המקובלת של העצמי .פנומנולוגיה ( ,)Phenomenologyהרמנויטיקה ( )Hermeneuticsופוסט-
סטרוקטואליזם ( )Post-structualismהם זרמים מרכזיים ביצירת השינוי בגישה האינטלקטואלית ,כל אחד מהם עם ביקורתו
הייחודית על היסודות המערביים השולטים והמונח המקובל של "עצמי".
4
נטייה זו להטיל ספק ולחפש חלופות למטאפיזיקה האריסטוטלית ולנקודת המבט האינדיבידואליסטית
חודרת גם לתיאוריה ולפרקטיקה של יישוב סכסוכים ובניית שלום .בהתבסס על חלופות אלו ,כפי שיתואר
בהמשך ,הוקמו מודלים חדשים להתמרת סכסוכים שעל מומחי קונפליקטים ()conflict specialists
והעוסקים בבניית שלום להביא בחשבון כבעלי ערך על רקע השינויים ברוח התקופה.
התייחסות התייחסותית
התפיסה ההתייחסותית של העצמי המובאת כאן כאלטרנטיבה לתפיסה האינדיבידואליסטית ,מעבירה את
המיקוד מהאינדיבידואל לתחום היחס וההתייחסותיות ( ;)relatednessהעצמי נתפס כתוצר מתגבש ,משתנה-
תדיר ,של האינטראקציה של הפרט עם סביבתו .העצמי מובנה ( )constructedבתוך אינטראקציות ומתוכן,
בתהליך הבניה מתמשך ,בתוך זרם המגע של הפרט עם עולמו ,במסגרתו הוא לא רק נותן ביטוי אלא גם מקבל
ביטוי לערכיו ולחזונו ,בתואם ומתוך ההקשר ,וזאת בניגוד לאוסף ערכים ותפיסות שהן קבועות אותן הפרט
כופה על העולם שסביבו .המציאויות שלנו מעוצבות על ידי החוויות שלנו והאינטראקציות שלנו עם אחרים.
הבניה חברתית ( )social constructionismהיא גישה המטילה ספק בהנחה הנלקחת כמובנת-מאליה שהאדם
האינדיבידואלי ,הפעולה האינדיבידואלית ,או המחשבה האינדיבידואלית ,מהווים יחידה מתבקשת לניתוח
עבור אלו המעוניינים להבין את העולם החברתי .במקום זאת ,תפיסת ההבניה החברתית מדגישה דפוסי
אינטראקציה ,ותהליכים התייחסותיים אשר מתוכם אנו בונים את האינדיבידואליות שלנו .גרגן טוען כנגד
החשיבה הדומיננטית בעולם המערבי ,המבוססת על תפיסת האדם כישות תחומה .יחסים ,לפי האלטרנטיבה
אותה הוא מציג ,אינם נתפסים כתופעה רגעית שיכולה להתרחש כאשר שני פרטים אוטונומיים מתכנסים;
במקום זאת ,יחסים קודמים לתפיסת העצמי ,שכן מתוכם ובתוכם העצמי מגיח ..." :כל פעולה מובנת נולדת,
מתקיימת ו/או נכחדת בתוך התהליך המתמשך של יחסים .מנקודת מבט זו אין עצמי מבודד או חוויה פרטית
לחלוטין .במקום זאת ,אנו מתקיימים בעולם של הבניה-במשותף ( .)co-constitutionאנו תמיד מתכוננים
מתוך יחסים" (.)Gergen, 2009, p. 15
הדוגלים בהבניה חברתית שואפים להסיר את המשמעות מתוך ראשו של הפרט ,ולהעבירה במקום זאת אל
המרחב בו אנשים "מתנהלים יחדיו" או פועלים-הדדית ( .)Gergen, 1999הבנה חברתית ,הוא מסביר ,אינה
עניין של חדירה לפרטיות הסובייקטיבית של האחר ,אלא הישג התייחסותי התלוי בתיאום ,קו-אורדנציה של
פעולות .ישנו צורך לתאם משמעות ,תוך הבנה שהמשמעות נובעת רק דרך אינטראקציה ,מתוך ובתוך
התייחסותיות .משמעות איננה רכוש של הפרט ,או של אנשים נפרדים ,אלא "רכוש מתכונן מתוך פעולה
מתואמת" ( .)Gergen, 1999, p. 145ישנו צורך לעבור מדיבור וחשיבה על העולם אל מה ששוטר מכנה
"חשיבה מתוך ויחד" ( :)withness thinkingלהיות מודעים למשמעות כפי שזו מתגלית ונפתחת ,ולהשפיע על
זרימת תהליכים מתוך המעורבות החיה שלנו בהם (.)Shotter, 2006
5
התייחסותיות בספרות יישוב הסכסוכים
את הגישה המטילה ספק בעצמי כישות קבועה ,עצמאית ונבדלת ,ניתן למצוא גם בספרות עכשווית בתחום
יישוב הסכסוכים בדרכים אלטרנטיביות ( .)Alternative Dispute Resolution, ADRהגישה
הטרנספורמטיבית ( )Transformative Approachלגישור הייתה הראשונה לערער על הפרדיגמה השלטת בנוגע
להבנת העצמי האנושי ומטרות תהליך הגישור ,לטובת גישה התייחסותית .בוש ופולג'ר טענו כי החזון של
המגשר לתהליך הגישור לא צריך להיות הסיפוק של האינטרסים והצרכים המובדלים של הפרטים והקבוצות
בדיון ,אלא בהתמרה (טרנספורמציה) של אינטראקציית הקונפליקט של בעלי העניין .התמרה זו מתרחשת הן
דרך חווית הנפרדות ( )separatenessשלהם ,בעזרת העצמת העצמי ,והן דרך המחוברות ()connectedness
שלהם ,בעזרת ההכרה באחר .לפי תפיסת העולם ההתייחסותית אותה מציעים בוש ופולג'ר ,אינדיבידואלים
"נראים הן כנפרדים והן כמחוברים ,הן כמובחנים והן כדומים ...במידה מסוימת אוטונומיים ,מודעים-לעצמם
ובעלי אינטרס-עצמי ,אבל גם במידה מסוימת מקושרים ,רגישים ומגיבים לאחרים" ( Bush & Folger, 1994,
.)p. 242מודעות לסוכנות ( )agencyולחיבור היא המהות של המודעות האנושית ושל זהותנו כבני אדם ,כך
לטענתם; סכסוך "מנכר [את בעלי העניין] מתחושת הכוח שלהם והחיבור לאחרים ,ובכך מפריע וחותר תחת
האינטראקציה ביניהם כבני אדם" ( .)Bush & Folger, 2005, p. 46יכולתם של בעלי העניין להפעיל את טבעם
ההתייחסותי דורשת שיחוו הן נבדלות והן מחוברות ,הן חוזק של העצמי והן התייחסותיות לאחרים.
גישת הגישור הנרטיבי ( ,)narrative approachכפי שהוצגה בידי קוב ( )Cobb, 1994ובידי ווינסלייד ומונק
( ,)2000,2008מציעה מסגרת המערערת אף היא על הנחות היסוד שבבסיס הפילוסופיה המערבית .גישה זו
מציעה הן למגשרים והן לבעלי העניין לטפח נקודת מבט שונה מהמקובל לגבי הגדרת העצמי .ווינסלייד ומונק
גם מדגישים את העובדה שהאופן לפיו המגשר מבין את מושג העצמי הוא בעל השפעה מכרעת על האופן בו
הוא מבין את תהליך הגישור ,ועל פעולותיו הלכה למעשה .בהלימה עם פילוסופיה פוסט-מודרניסטית ,הם
מבקרים את הרעיון לפיו העצמי מכיל ליבה קבועה ונבדלת; הם מדגישים כי נחוץ מעבר מנקודת המבט
הקשיחה ,הקבועה והבנויה-היטב של כל אחד מהצדדים ,אל חזון של העצמי כנבנה בתוך דפוסים חברתיים
ופרקטיקות של שיח .ווינסלייד ומונק מבקרים את המודלים המסורתיים ,מכווני-האינדיבידואל ,לניתוח
אינטראקציית סכסוכים ולגישור .הם טוענים כי "פתרון-בעיות וגישות מבוססות-אינטרסים מדגישות את
הפרט כזהות עצמאית ,יציבה ,אחת ,בעלת ביקורת-עצמית ומוטיבציה-עצמית[ ...בעוד ש ]-דרך עדשה פוסט-
מודרניסטית ,זהות איננה קבועה ,ואף איננה נותרת ללא שינוי בחייו של הפרט בעוברו מהקשר אחד למשנהו"
( .)Winslade & Monk, 2000, p. 44-45הגישה הנרטיבית גורסת כי אנשים חיים את חייהם לא על פי דחפים
ואינטרסים פנימיים ,אלא על-פי נרטיבים (סיפרים) ,המובנים באופן התייחסותי בתוך השיח החברתי בו הם
משתתפים .אנשים מבססים קוהרנטיות בנוגע לעצמם דרך הנרטיבים אותם הם מבנים ,ובמהלך סכסוך
נרטיבים אלו הופכים מקוטבים ומפלגים ("אנחנו""/הם"" ,טוב""/רע"" ,קורבנות""/מקרבנים") .כדי לגרום
להתמרה באינטראקציית הסכסוך ,לפי הגישה הנרטיבית ,יש צורך לערער ולפרק את ההבניה של סיפורי
הקונפליקט ,כך שסיפור אלטרנטיבי ,משותף ,יוכל להיבנות.
6
הן הגישה הטרנספורמטיבית והן הגישה הנרטיבית מציעות חזון להתמרה השונה מעקרונות ההתייחסותיות
המוצעות במאמר זה .בעוד הגישה הטרנספורמטיבית מעצימה את יכולת הפעולה של המשתתפים ומחזקת את
תחושת העצמי שלהם ,מובן זה של העצמה אינו מצוי בהלימה עם הבניית הזהות המשותפת דרך ומתוך
אינטראקציה בין-אנושית .הגישה הטרנספורמטיבית לפיכך גם לא תוכננה לטפח מודעות התייחסותית כפי
שמתוארת במאמר זה 3.נוסף על כך ,הגישה הנרטיבית ,עם נקודת המבט שלה לגבי זהות חברתית כמבנה
מוגדר עמו נכנסים הצדדים לדיון ,מתמקדת באינטראקציות בין אנשים באופן שונה מאשר הגישה
ההתייחסותית המוצגת כאן ,המדגישה יצירת-משמעות משותפת ,מבוססת-דיאלוג ,במקומה המקורי.
דיאלוג כפרקטיקה התייחסותית
חשוב לציין בנקודה זו כי אינטראקציה שהיא דיאלוגית תואמת את היסודות ההתייחסותיים הנדרשים
לטיפוח חברה משותפת ,וכי רעיון הדיאלוג הנו התייחסותי בהנחות היסוד שלו .חוקרים בולטים בתחום
הדיאלוג במגוון דיסציפלינות אינטלקטואליות מציגים את תפיסת הדיאלוג כפרקטיקה התייחסותית,
ומציעים פירוש לחוויה הדיאלוגית התואם את הטלת הספק האונטולוגית בתפיסת העצמי כישות בעלת מהות
המוחזקת-בנפרד.
מרטין בובר ,לדוגמה ,מציע אלטרנטיבה לתפיסה הרווחת לפיה אינדיבידואלים הם ישויות עצמאיות ונפרדות
הנפגשות זו עם זו .בעוד שלפי הפילוסופיה הקאנטינית ערכו האמיתי של דבר מתקבל רק כאשר מנתקים אותו
מכל שאר קשריו ,כשלעצמו ,מטאפיזיקה בוברינית טוענת את ההיפך ,ומתחילה מהרעיון לפיו רק היחס
( )relationמעניק לדברים את קיומם העצמאי האמיתי .הוא מציע כי תלות הדדית זו באה לידי מימוש ונחווית
רק דרך ובתוך דיאלוג .בובר טוען טענה רדיקאלית ,לפיה בדיאלוג מהדהד היחס כחוויה ראשונית ומכוננת,
מתוכה ניתן להבין את טבע האדם והעולם .הוא מבחין בין שני מצבי שיחה ,בין שתי איכויות שונות של
אינטראקציה אנושית" :אני-אתה" (” )“I-Thouו"אני-לז" (” ,)“I-Itכאשר הראשון הוא יחס דיאלוגי .בעוד
היחס "אני-לז" מאופיין בראיית ה"לז" כמוגדר ע"י אחרים ,כאובייקט שנתפס באדישות קרה ,יחסי "אני-
אתה" הינם דיאלוגיים ,ומכירים בכך ש"דרך ה'אתה' אדם הופך להיות 'אני'" ( .)Buber, 1923, p. 28כלומר,
רק דרך קיום היחס הראשוני "אני-אתה" ניתן להבין את העצמי במלואו .בדיאלוג אנשים מבינים כי רק דרך
יחס זה ה"אני" הופך להיות אדם במלוא המובן ,ובכך מגשים את אנושיותו .תודעת ה"אתה" ביחסי "אני-
אתה" מתגברת על הניתוק המובנה ביחסים עם חפץ ,ומתמקדת בדבר אחר ,באדם החי ההולך ומתהווה לפניו
בתוך ההקשר 4.מה שעקרוני עבור בובר אינם הדברים המתרחשים במוחם של שותפים במערך יחסים ,אלא
מה שמתרחש ביניהם; הוא מתנגד נחרצות לרצון להתמקד בנפש הנפרד של המשתתפים (.)Buber, 2002
3למידע נוסף לגבי מגבלות הגישה הטרנספורמטיבית בהקשר לפיתוח תפיסה התייחסותית של העצמי ,ראו ( )Seul, 1999וכן
(.)Kuttner, 2006
4האני המיוחס והאתה אליו הוא פונה ,החושף את עצמו ,יכולים להיפגש ו"התייחסות" ( )‘relation’, Bezeinhungמשותפת זו
הינה "מפגש" ( .)‘encounter’, Begegnungבובר מדגיש כי במרחב ה"בין לבין" ( )‘in between’, zwischenכגורם המאנש
( )humanizing factorבחברה האנושית ,מוסדות הם יותר מדי לכיוון החוץ בעוד רגשות הן יותר מדי לכיוון פנים ( Meir, 2006,
.)121
7
בדומה לגישתו של בובר ,דייויד בוהם מציג תפיסת דיאלוג השונה מהתפיסה הרווחת של חילופין בין אנשים
דעתניים ותחומים .לפי בוהם ,האטימולוגיה של דיאלוג הינה "נהר של משמעות הזורם בתוכנו בקרבנו
ובינינו" ( .)Bohm, 1996, p. 6בוהם מבחין בין המצב הדיאלוגי ,לבין מצב של החלפת מידע בין בני אדם בו כל
צד שומר על ההנחות היסודיות עמן הגיע" :אלו יותר מזכירים דיונים ,או אולי סחר-חליפין או משא ומתן,
מאשר דיאלוג .האנשים המשתתפים בהם אינם באמת פתוחים להטיל ספק בהנחות היסוד שלהם .הם
מחליפים ביניהם נקודות פעוטות ...אבל כל השאלה של שתי מערכות נפרדות אינה עומדת ברצינות לדיון .לא
ניתן לדבר על זה – דבר לעולם לא ישנה זאת" ( .)Bohm, 1996, p. 7המצב של חילופי מידע שקול למודל משא
ומתן מבוסס-אינטרסים ,שבו פרטים תחומים משתפים זה עם זה את האינטרסים שלהם ומחליפים רעיונות
כיצד ניתן ליצור ערך .בעוד מאמצי הדו-קיום יכולים להסתפק באינטראקציה מעין זו ,מאמצים לבניית חברה
משותפת וחיים-משותפים מכוונים לשנותה .הגישה מבוססת-האינטרסים ליישוב סכסוכים לוקחת כנקודת
מוצא את העצמי האוטונומי ,העצמאי ,וממקדת את תשומת הלב באינטרסים של כל גורם בנפרד .גישה זו
פועלת לפי מסורת המניחה כי ה"אחר" הוא עצמי תחום-חיצונית עמו ניתן לתקשר על ידי הצבת הפרט בנפרד,
מתוך הבנה של הדינמיקה האנושית כדינמיקה בין אינדיבידואלים מופרדים ,שתי מערכות נפרדות,
המתקשרים על ידי החלפת רעיונות.
גישה מבוססת-אינטרס למשא ומתן ,היא הגישה הרווחת בספרות ובפרקטיקה של משא-ומתן וגישור ,מעודדת
את היציאה מחוץ לעמדה של הפרט כדי להבין את האינטרסים והצרכים של האחר; אחד מיסודותיה היא
ההנחה כי מתוך בחינת אינטרסים וחששות ,כל צד יכול לפתח הבנה טובה יותר של נקודת המבט שלו עצמו
ושל הצד האחר ( .)Fisher, Ury & Patton, 1991; Moore, 1986; Susskind & Field, 1996הנחה בסיסית
נוספת היא כי דרך יצירת החילופין ( ,)exchangeשבו בעלי העניין מנסים לענות על כמה שיותר מהאינטרסים
והחששות של כל הצדדים המעורבים ,יגיעו לבסוף להסכמה על פתרונות המקובלים על כולם ( Lewicki,
)Saunders & Minton, 1985ויצרו ערך ( .)Mnookin, Peppet & Tulumello, 2000עם זאת ,אפילו כאשר
ספרי הוראה לגישור טוענים לאימוץ דגש התייחסותי ,גרינהל ולוויקי מדגישים כי לימוד נושא המשא ומתן
"היה פישוט נוח ,מאחר וההתייחסות ל'בעל העניין' כשחקן גנרי יחידי אפשרה לחוקרים ליישם את כל
התיאוריה מבוססת-האינדיבידואליות שלהם לרמות תוך-קבוצתיות ,בין-קבוצתיות ,תוך-ארגוניות
ובינלאומיות" (.)Greenhalgh & Lewicki, 2003, p. 27
בניגוד להחלפת-מידע או מצב של משא-ומתן ,המצב הדיאלוגי ,לפי בוהם ,דורש אפיסטמולוגיה (תורת הכרה)
שונה :דיאלוג מחייב לדבר-על ולשנות-את "זה" ,כלומר – בחינה מחודשת של ההנחות והתפיסות שעמן מגיע
כל משתתף .נדרשת בחינה מחדש החותרת תחת הנחות היסוד הללו ,לא רק בהקשר לתוכן שלהן ,אלא גם
בהקשר לתפיסה עצמה של הצדדים כ"שתי מערכות נפרדות" .בשלבים המתקדמים של מאמצי החברה
המשותפת ,בחינה-מחדש שכזו צריכה להתרחש.
צ'רלס טיילור ,בהצגתו את תפיסתו הדיאלוגית בנוגע להבנה וחשיבה אנושית ,מבחין בין "פעולות מונולוגיות"
(פעולות של סוכן יחיד) ל"פעולות דיאלוגיות"; "פעולות דיאלוגיות" אינן נובעות ,כך הוא מסביר ,מהמסורת
האפיסטמולוגית המקובלת .בתוך "פעולה דיאלוגית" ניתן לתפוס כי "העצמי איננו מתקיים לפני השיחה ,כפי
8
שבתפיסה המונולוגית הישנה; ואף אינו נבנה מתוך הפנמה של בן-השיח; אלא היא נובעת בתוך השיחה,
מכיוון שפעולה דיאלוגית שכזו מעצם טבעה מסמנת מקום לתיחום החדש אשר מצורף לתוכו" ( Taylor, 1991,
.)p. 312פעם נוספת ,ישנה הדגשה של המצב הדיאלוגי כמטיל ספק בתחושת העצמי האריסטוטלית
המקובלת .הטלת ספק זו נדרשת לא רק ברמה הבין-אישית אלא גם ברמת החברה כולה ובקרב קבוצות
חברתיות לצורך טיפוח חברה משותפת.
טיילור מבטא את מה שניתן לראות כחזון התייחסותי להתמרה של התנצחות ופילוג חברתי לדיאלוג :חזון של
מעבר מהרעיון של ה"אני" שהופנם ושעליו למצוא את קולו שלו ,למודעות הולכת ונבנית לתהליך בו הוא
מופיע בתוך ומתוך השיח ,בתהליך של "מציאה הדרגתית של הקול של עצמו כמשתתף בדיאלוג" ( Taylor,
.5)1991, p. 313תהליך זה – על פי הגדרה – לא יכול להתבצע בידי אינדיבידואלים ,שכן מדובר בתהליך
חברתי משותף ,שיעניק משמעות חדשה לרעיון של חברה משותפת ,ולאסטרטגיות והכישורים הנדרשים
לטיפוחה ההדרגתי .תפיסה זו של טיילור תואמת את חיבורו המוקדם ,המרכזי ,)1989( "Source of Self" ,בו
תיאר את הפילוסופיה ואת האופן שבו אנו תופסים את העולם ואת עצמנו:
...באופן טבעי אנו למדים לחשוב על עצמנו כבעלי ראשים וזרועות ,ובמעמקי גופינו לבבות וכבדים,
ולראות בהם עובדות קשיחות ,שאינן-ניתנות-לפרשנות .הבחנות של מיקום לוקאלי ,דוגמת פנים
וחוץ ,נדמה שמתגלות בדומה לעובדות לגבי עצמנו ושאינן תלויות בדרך המסוימת ,בין דרכים רבות
אפשריות ,בה אנו בוחרים לפרש את עצמנו ...דבר מה באופן בו אנו חווים את עצמנו נדמה כהופך
את הלוקליזציה העכשווית לכזו שלא ניתן לעמוד בפניה ,לבלתי-ניתנת לערעור (שם ,עמ' .)122
הגישה ההתייחסותית מונחית-הדיאלוג לאינטראקציה אנושיות המוצגת במאמר זה מערערת על צורת חשיבה
כמעט-טבעית זו ,והופכת את הלוקליזציה אודותיה כותב טיילור לכזו שכן ניתן לעמוד בפניה .גישה מונחית-
דיאלוג זו גם מציבה אתגרים חדשים לתאורטיקנים ואנשי מקצוע ,שמטרתם להתמיר מצב של פירוק חברתי
למצב של חברה משותפת.
גישות אלו הן רק דוגמאות לכתיבה בנושא הדיאלוג ,המציגה יסודות לחזון התייחסותי של אינטראקציה
והוויה אנושית 6.הן מובילות לחזון אחר להתמרה מהתנצחות מפלגת לדיאלוג ,ושל טיפוח מודעות חדשה
למרחב המשותף .מדובר בתפיסה שונה מהגישה מבוססת-האינטרסים ,כמו גם מהמוקד של הגישות
הטרנספורמטיבית והנרטיבית לגישור :חזון של מעבר מהרעיון של ה"אני" שהופנם ,שעליו למצוא את קולו,
למודעות הדרגתית אל התהליך המתרחש במרחב המשותף ,שמתוכו ובתוכו תחושת העצמי נמצאת ומתפתחת.
חזון זה של התייחסותיות ודיאלוג לוקח כנקודת ההתחלה את הפעולה המשותפת המתרחשת במצב קונקרטי,
בזמן הווה ,במקום להתמקד במעשים ובזהויות של הפרט כפי שנתפסים בנבדל מהיווצרות זו ,או בנפרד
5ניתן למצוא את היסודות הפילוסופיים לתפיסה זו בחקר התקשורת ,בו מחקרים בניתוח שיחות ()conversation analysis, CA
עוסקים בדיבור-בתוך-אינטראקציה ,מסורת מחקרים שההתחייבויות הפילוסופיות שבבסיסה דומות מאוד לתפיסת העולם
הדיאלוגית ולהנחות היסוד ההתייחסותיות ,בראייתם את התנהגויות התקשורת כפעולות חברתיות היוצרות משמעות ,ולא כאמצעי
להעברת מידע .באופן דומה לתפיסת העולם של בובר ,ובהתבסס על הנחה מרכזית ויטגנשטניאנית ,חקר CAמתמקד באינטראקציה
בין אנשים ולא במחשבותיהם .למידע נוסף לגבי האופן שבו אתנו-מתודולוגיות של CAמסוגלות לנתח דרכי דיבור בעזרת
אינטראקציות התייחסותיות כפי שמוצגות במאמר זה ,ר' .Glenn and Kuttner, 2013
6לקריאה נוספת לגבי הדיאלוג כפרקטיקה התייחסותית ,ר' .Kuttner, 2012
9
מהמציאות שהובנתה-במשותף .מדובר בהבנייה-במשותף ( )co-constructionשל המציאות במרחב הדיאלוג
במקומו המקורי ,שמתוכה ובתוכה גורמי הפעולה הפרטיים עולים ומופיעים באופן התייחסותי ,במקום
נקודת-התחלה המתמקדת במעשים ובזהויות של הפרט.
בהסתמך על דגשים תיאורטיים אלו ,ניתן כעת לדון ברעיון החברה המשותפת כמרחב התייחסותי ,ולהבהיר
את שינוי הפרדיגמה מדו-קיום לחברה משותפת.
גישה התייחסותית ,מונחית-דיאלוג ,לחברה משותפת
לאור ההבהרה שלעיל לגבי רעיון הדיאלוג כהלך-רוח ופרקטיקה התייחסותית ,ניתן להבין כי על מאמצי
בניית-שלום והתמרת סכסוך ,המוכוונים לטיפוח דיאלוג ,גם לסייע לקבוצות ולפרטים להתמיר את הלך-הרוח
שלהם בהתאם :מהימנעות מכניסה לפרקטיקה של הבנייה-במשותף של המציאות ,אל תפיסה ודינמיקה בהן
הפרט והקבוצה מבנים-הדדית את מציאות חייהם .התמרה זו שואפת לטפח מודעות למרחב המשותף ,במקום
המצב בו יחידים או קבוצות מצויים בדו-קיום תוך שהם מבצרים עצמם בזהות הפנימית ,הקוהרנטית
והמתקבעת שלהם .בפרקטיקה הצדדים זוכים מהמגשר או מלווה התהליך לתמיכה בכדי להיפתח לגישה
מערכתית וכוללת ( )inclusiveיותר ,בה מכלול האיכויות של מציאות הקבוצה (יהא זה האזור המשותף,
המדינה ,אולי העיר המשותפת) מעורב בתהליך דיאלוגי של הבנייה-במשותף של המאפיינים שלה ,יחדיו
במקום בנפרד .במילים אחרות ,גישה זו מצריכה טיפוח הדרגתי של הלך-מחשבה של חברה משותפת ,שהוא
שונה מגישה שמטרתה לזהות ולספק את הצרכים והאינטרסים של כל צד או קבוצה ,כפי שעושות כאמור
גישות מבוססות-אינטרסים .גישה התייחסותית מונחית-דיאלוג לחברה משותפת מצריכה הלך-רוח לפיו
קבוצות נפרדות-לכאורה משתתפות בתהליך המתמשך של הבנייה-במשותף של מציאותם יחד .במקביל
מטופחת היכולת להכיר בתלות-ההדדית ולעשות זאת יחדיו ובאופן רפלקטיבי המבנה-מחדש באופן מתמשך
את תודעת הזהות .בכך הקבוצות מפתחות מודעות לאופן ההתייחסותי בו הן מגדירות באופן רציף ,אך
משתנה תדיר ,את המרחב אותו הן חולקות ,כשותפות.
בעקבות תיאור היסודות ההתייחסותיים ,חלק זה שואף לנתח את המעבר מדו-קיום לחברה משותפת כתהליך
התואם את רוח הזמן ומושפע ממנה ,שבמסגרתו ומתוכו עולה ומבוטא חוסר שביעות רצון מתוצאות מאמצי
דו-הקיום .רעיון הדו-קיום לקח כנקודת התחלה את הרצון לכבד את הקיום של כל צד בנפרד ,כאשר כל צד
הגדיר את עצמו מתוך עצמו ועבור עצמו ובכך עשה מאמץ לאבטח את זהותו ,האתוס או הנרטיב שלו .המצב בו
כל צד השיג לעצמו תחושת זהות מאוחדת ,ומציאת הדרך בה הצדדים הללו חיים יחדיו ,נמצא בראש התפיסה
האינדיבידואליסטית-ביסודה בנוגע לבניית-שלום בין-קבוצתית ולהתמרת סכסוכים .דו הקיום מתחיל
מהאמונה לפיה לכל קבוצה יש את היכולת והזכות להגדיר את מהותה במבודד ובנפרד מה"אחר" (כאשר
ה"אחר" מהווה קבוצה מוגדרת נפרדת ,תחומה ,המסוגלת להגדיר את אופייה והסביבה החברתית שלה).
האכזבה מחזון זה ,לטענתי ,היא ההבנה כי מדובר בחזון צר ולא-מספק של לכידות חברתית ,מאחר והוא
מעצים את הפירוק והניכור החברתיים ונותן לגיטימציה לסגת מן המאמצים להבנות יחד את הזהות
המשותפת והייחודית כאחד .במקום זאת ,בחברה משותפת ,המטרה היא להבנות חזון במסגרתו קבוצות
10
ופרטים נוטלים חלק בתהליך דיאלוגי מתמשך של הבנייה בצוותא של מציאותם המשותפת ,עתידם המשותף
ואף אישיותם המשותפת ,לצד חשיפה של ומגע עם ייחודיותם.
לטענתי ,רעיון החברה המשותפת מציע שינוי פרדיגמה ופורש בפני מומחי קונפליקטים והעוסקים בבניית-
שלום אתגר שאין להתעלם ממנו :בכדי לסייע לקבוצות ,לפרטים ואפילו למדינות (למשל ,במבנה של האיחוד
האירופי) לפתח תחושת חברה משותפת ,ישנו צורך לטפח הלך-רוח התייחסותי ,לפתח את היכולת לשחרר את
התפיסה מהאחיזה החזקה בזהויות קבועות ומוגדרות בנפרד ,ולטפח במקומן תחושה מורכבת יותר של תלות
הדדית .בהתאם לרציונל זה ,מרחב משותף נתפס כמרחב בו הצדדים חולקים אחריות שווה לרווחתם הגופנית,
הנפשית והחברתית .במרחב זה מתקיימת גישה מערכתית ,הרואה את הכלל בשלמותו ובתוכו מוצאים פרטים
את חירותם ,לפני שהועבר קו-מפריד וכל צד מבצר דימויים של חירות ועצמאות .במקום תפיסת אחריות
חלקית לאיכות החיים של הטריטוריה התחומה של אותה קבוצה בלבד ,מצב החיים המשותפים כולל הבנייה
ואחריות משותפים למרחב; ביצירה-המשותפת של תנאים חברתיים שישרתו את כל חבריה ,יחד עם ההבנה
לפיה לאדם אין את המותרות שבשיפור איכות חייו בנפרד ובהתעלם מאיכות חייהם של ה"אחרים" -לכאורה,
הקבוצה הנבדלת-לכאורה שאינה באחריותו ( .)McNamee & Gregen, 1998הלך-רוח התייחסותי ,כמו גם
הלך-רוח של חברה משותפת ,מטמיעים את ההכרה בתלות-הדדית .במקביל ,מתרחשת התמרה של תפיסת
התלות-השלילית ,שהינה הלך רוח שונה לגמרי .תלות-הדדית כוללת את המודעות לאופן שבו דימוי האחר
נוצר ביחס לדימוי העצמי של הפרט ,ובהתאמה – כיצד זהותו או תחושת העצמי של הפרט נוצרים תמיד ביחס
לדימויים של האחר בעיניו .הלך-רוח התייחסותי והתפיסה של חברה משותפת דורשים למידה מתמשכת
ומשותפת הכוללת מודעות להבנייה-המשותפת ,ההדדית והמתמשכת ,הן של ה"עצמי" והן של ה"אחר"
במקומו המקורי .השקפה זו של דינמיקה התייחסותית דורשת חוויה שונה של הקשבה ושל קשב :קשב
ומודעות לאופנים בהם הפרט קורא את האחר ,מסנן מידע ומייצר הנחות ותבניות לגבי זהותו ,והאופן בו
הנחות ותבניות אלה מפריעות לתהליך ההתייחסותיות וההתפתחות ההדדית.
הבנה התייחסותית של חברה משותפת מאפשרת הבנה חדשה ומעמיקה של עקרונות כמו כוללות ()inclusivity
ולכידות חברתית .הבנה זו דורשת ,כאמור ,טיפוח מודעות התייחסותית ,וכן מודעות לתהליך המתמשך של
הופעה והתפתחות במשותף של תחושת העצמי ,רגשותיו ומחשבותיו של הפרט ברגע ההווה ,ביחס למתרחש
במרחב המשותף .טיפוח זה מצריך את בניית המסוגלות להביא פגיעות ,ענווה ואף חוסר ביטחון (בעיני העצמי
המסוגר והשמור המבטח-עצמו) אל המרחב המשותף ,ההדדי; הוא דורש נכונות כנה לגלות ולחקור מצב
מורכב בעיניים חדשות ,ורצון להשקפה-מחדש על הנסיבות במקומן המקורי .מודעות התייחסותית מתבטאת
באיכויות כגון הבנייה-משותפת ( ,)co-constructionאבולוציה-משותפת ( ,)co-evolutionפעולה משותפת
( ,)joint-actionייצור-משמעות משותף ( ,)joint meaning-makingמשמעות מתואמת ( coordinated
,)meaningשינוי אדפטיבי ( )adaptive changeוהעלאת רעיונות חדשים ,ובכך להביא להתמרה של הלך הרוח
האינדיבידואליסטי.
11
לקראת הגדרה התייחסותית של חברה משותפת
"חברה משותפת" הוא מושג שפותח בהרחבה בשנים האחרונות גם בהקשרים פוליטיים בעולם .לדוגמה,
קלאב דה מדריד ,הקבוצה העצמאית הגדולה בעולם של מנהיגים פוליטיים 7,פיתחה חזון ומטרה לבנות חברות
משותפות ברבי העולם" ,על בסיס הקידום וההגנה על כל זכויות האדם ,וכן על היעדר-אפליה ,טולרנטיות,
כבוד למגוון ,שוויון הזדמנויות ,סולידריות ,ביטחון והשתתפות של כל אדם כולל קבוצות מקופחות ופגיעות
ושל כל פרט בתוכן" ( .)Club De Madrid, 2006, p. 6כדוגמה נוספת ,ראש ממשלת בריטניה ,תרזה מיי
( ,)Theresa Mayמתייחסת לחזון החברה המשותפת במונחים של "עובד עבור כולם" או "מטפל בכמה מן
העוולות המשוועות שחותרות תחת סולידריות החברה שלנו" ( .)May, 2007עם זאת ,תיאורים אלו חסרים
את הבסיס התיאורטי של רעיון החברה המשותפת ,ויכולים באותה המידה להתייחס לחלוקת משאבים,
שוויון הזדמנויות וטיפול באינטרסים ובצרכים של כל קבוצה בנפרד; חשוב ככל שיהיה ,מיקוד כזה אינו
מצריך את שינוי הפרדיגמה המתואר לעיל ,לכיוון דיאלוג וחזון התייחסותי של חברה משותפת .בעזרת הבנה
ברורה של הלך הרוח ההתייחסותי שבבסיס הרעיון של חיים אנושיים משותפים ,נהיה קל יותר לסמן את
היעדים של שינוי הפרדיגמה וההתמרה החברתית .בהמשך ניתן להיעזר בכך בכדי לפתח אסטרטגיות והליכים
שיסייעו לטפח ,בין השאר ,את הערכים שתוארו בידי קלאב דה מדריד ,ומעבר לכך – להתמודד עם קרע ,ניכור
ופירוק חברתיים .כפי שמדגימה העבודה שנעשית על ידי גבעת חביבה ,שתתואר בחלק הבא ,ניתן להתקדם
ביישום בסיס התייחסותי בכדי לסייע להפוך חיים נפרדים לחזון של חברה משותפת.
.IIIבניית חברה משותפת בישראל :המקרה של גבעת חביבה
בחלק זה ,אשתמש בתכניות שונות שפותחו בגבעת חביבה בשנים האחרונות כדי לתאר כיצד הנחות
התייחסותיות ניתנות ליישום בפיתוח תכניות התערבות לבניית חברה משותפת .כמו כן אדגים כיצד תכניות
אלה מתנהלות בפועל ,ואת המאמצים לבנות יסודות חדשים לחברה משותפת בישראל.
גבעת חביבה :רקע
גבעת חביבה הינה ארגון ללא כוונת רווח שנוסד בשנת 1949כמרכז הארצי לחינוך של הקיבוץ הארצי .הארגון
מתמקד בקידומן של ערבות הדדית ,שוויון אזרחי ושיתוף פעולה בין קבוצות במחלוקת ,כבסיס לבניית עתיד
משותף וחברה משותפת – מרכיבים חיוניים לדמוקרטיה ישראלית בת-קיימא ופורחת .למטרה זו ,המרכז
לחברה משותפת בגבעת חביבה מעודד קהילות מפולגות לפעול יחד להשגת יעדיהן המשותפים ,תוך תהליך של
אינטראקציה ,תמיכה והעצמה הדדית .הדבר נעשה על-ידי הובלה של מיזמים בין-קהילתיים; הדרכות מונחות
ופעילויות בונות יכולת; כינוס ימי עיון ,סדנאות וכנסים לפיתוח רעיונות מעשיים תומכי שינוי; ותרגומם של
רעיונות אלה לכדי ממש .גבעת חביבה ,כמובילה בתחומה ,זכתה בפרס אונסק"ו לחינוך לשלום עבור פעילותה
רבת השנים לקידום דיאלוג יהודי-ערבי ופיוס8.
7ר' www.clubmadrid.org
8ר' http://www.givathaviva.org/index.php?dir=site&page=content&cs=3000
12
המרכז לחברה משותפת בגבעת חביבה "שואף לבנות בישראל חברה מכילה ומלוכדת מבחינה חברתית ,על-ידי
שיתופן של קהילות מפולגות בפעילות קולקטיבית למען קידומה של דמוקרטיה ישראלית משגשגת ובת קיימא
המבוססת על ערבות הדדית ,שוויון אזרחי וחזון משותף לעתיד 9".מנקודת מבט התייחסותית ,הדגשים
העיקריים בחזון זה הינם פעילות קולקטיבית ,ערבות הדדית ו-חזון משותף .אלו מציבים אתגר משמעותי
המכוון לבניית היכולת לעבוד יחד – לא רק לשם הגעה למטרות או אינטרסים שהוגדרו בנפרד – אלא
להשתתפות בדיאלוג לגבי המבנים המרכזיים ,העקרוניים של זהות ותחושת העצמי .השאיפה למבנה של חברה
משותפת נעשית דרך תהליך מתמשך של פעולות קולקטיביות משותפות ,תוך חלוקה בנטל האחריות למען
טובת הכלל ושיפור איכות החיים עבור כולם .במקום מצב בו כל צד דואג לעצמו ולאינטרסים העצמיים שלו,
או אפילו המצב בו כל צד דואג לאיכות חייו של "האחר" ,יהודים וערבים בונים בצוותא את רעיון הטוב
המשותף ,ועושים מאמצים משותפים מתמשכים כדי לממשו בפועל.
"מנטיקתנא" :תכנית חינוכית באוריינטציה התייחסותיות
דוגמת פתיחה טובה לתכניות לחברה המשותפת של גבעת חביבה שהן בעלות אוריינטציה התייחסותיות ניתן
למצוא בתכנית החינוכית החדשה הנקראת "מנטיקתנא" (منطقتنا) ,שהיא המילה הערבית ל"האזור שלנו".
על ידי פיתוח חשיבה אזורית והלך-רוח של אזור משותף" ,התכנית שואפת לאמץ ,בתוך קהילות אלו ,זיקה
משותפת לאזור ,בכדי ליצור אקלים/סביבה אלטרנטיבית של שוויון ושל סולידריות" (מעיין ועתאמנה,2015 ,
עמ' .)1מטרת התכנית להכשיר מורים ללמד את תלמידיהם על האזור המעורב שלהם (במקרה זה – ואדי ערה,
המורכב מאוכלוסיות יהודיות וערביות) ולסייע להם להכיר את הנוף התרבותי ,הגיאוגרפי והאנושי שסביבם.
דרך פיתוח חשיבה אזורית הרואה את האזור כ"חצר משותפת" ,ותוך התחבטות בשאלות של אזרחות פעילה,
המעודדת אותם להיות שותפים פעילים בעיצוב של סביבתם ,שאיפת התכנית היא שמורים ותלמידים ייקחו
חלק פעיל וישפיעו על תהליכים באזור .המשתתפים לומדים לפתח תחושה משותפת של שייכות ,לבנות זהות
אזורית ,ולהיות אזרחים פעילים יחדיו .בסיוע זהות אזורית חזקה זו ,הם לומדים להתמודד עם שאלות קשות
של חוסר שוויון ,אוכלוסיות חזקות וחלשות וגישה למשאבים .כמו כן ,כאשר המשתתפים נוטלים חלק
בפרויקטים אזרחיים משותפים המנצלים את משאבי האזור ,הם מסייעים לבנות עתיד שוויוני וצודק יותר.
דרך מחשבה אזורית משותפת ,המתבצעת במשותף על ידי מורים – ובהמשך גם תלמידים – יהודים וערבים,
ניתנת האפשרות לחקור ולהבין סביבה רבגונית ומורכבת באופן שאינו מייצר ניכור אלא באופן כולל ומכיל.
בעוד התמקדות במדינה בכללותה הינה רחבה מדי בכדי להביא לאזרחות פעילה ,והיקף התמקדות בכפר או
יישוב צר מדי בכדי להבין את הנוף הרב-תרבותי ,חשיבה אזורית זו מאפשרת להם להתמודד עם נושאים
סביבתיים בראייה מערכתית מורכבת .התכנית גם מעצימה את המורים ודרכם את התלמידים לטפל בנושאים
אלו ,כך שהם חשים כי ביכולתם להביא לשינוי .נושאים סביבתיים אזוריים הדורשים טיפול הופכים למוקד
ההתעניינות עבור התלמידים ,והם חשים אינטרס משותף לפעול כדי לשפר את מחייתם .בתוך זהות אזורית זו
שהולכת ונבנית ,ויחד עם הריגוש המשותף של אזרחות פעילה ,קל יותר להעלות ,לנהל ואף לפתור עניינים
מסובכים הנוגעים לחוסר שוויון ומאזני כוח בין יהודים וערבים .יתרה מכך -ניתן לעשות זאת באופן דיאלוגי
9ר' המרכז לחברה משותפת בגבעת חביבה ,בכתובת www.givathaviva.org
13
ומבלי לסגת בחזרה אל מרחבים נפרדים ואל קיטוב ושבר ,בהם הזהויות היהודיות והערביות נמצאות
בעימות.
בשלב האחרון ,התכנית שמה דגש על ביטוי מוחשי של הבניית המרחב הציבורי המשותף :דרך למידה
התנסותית ,האזרחות הפעילה המשותפת מתממשת לכדי פעולה יהודית-ערבית לשיפור החיים באזור ,על ידי
השתתפות בפרויקט המחזק את תחושת המרחב הציבורי האזורי המשותף.
הערכה כמותית ואיכותנית (אברהמי-מרום )2017a ,בוצעה לאחר תכנית הדרכה משותפת למורי גיאוגרפיה
יהודים וערבים ממועצות מקומיות שכנות .התכנית התמקדה בגיאוגרפיה אזורית ובעיות סביבתיות
וחברתיות ,תוך הענקת כישורים ללמידה יהודית-ערבית משותפת בנוגע לנושאים אלו .על פי הערכה זו,
המשתתפים בתכנית דיווחו על עלייה משמעותית בתחושת המרחב המשותף שלהם ,וכן במסוגלותם לסייע
לתלמידים לטפח הלך-רוח דומה ולרכוש כישורים דומים .פותח כלי הערכה למדידת השינוי בתחושת
האזוריות המשותפת ,ונעשה בו שימוש לבחינת גישת המשתתפים לפני ואחרי הקורס .כלי הערכה זה מתייחס
ל(:א) קשר רגשי לאזור ,שכולל בתוכו תחושת שייכות והמידה בה האזור מהווה חלק מזהותם ,והאם זהותם
תושפע כתוצאה משינויים בו; (ב) ידע לגבי האזור ותושביו (בדגש על האוכלוסייה השונה מזו שלהם); (ג) גישה
למשאבים אזוריים ,הכוללת את תפיסתו של המשתתף לגבי הגישה המוענקת לכל קבוצה ואת מידת
ההשתתפות שיש ושצריכה להיות לכל קבוצה בתהליכי תכנון אזוריים; ו( -ד) ההזדמנות והיכולת להשתתף
בתהליכים משותפים הנוגעים לאזור ,וכן המידה בה המשתתף מאמין כי יש באמתחתו את הכלים להשפיע על
התהליך האזורי (לדוגמה החלטות הנוגעות להרחבה של כפר ,פיתוח מתקני ספורט חדשים ,שבילי טבע וכד').
עלייה ,לעתים גבוהה ,נמדדה בכל המשתנים הנ"ל לאחר תכנית ההכשרה .המורים דיווחו על עלייה גבוהה
ברמת השכנוע כי תכנית שכזו יכולה להביא להגברת תחושת השייכות ,לתחושת ההיכרות עם פסיפס האזור,
ולשינויים בנושאים חשובים .דווח גם על עליה באמונה כי יש להם את הכלים לעשות כן תוך שיתוף פעולה
ופיתוח תחושת שותפות עם הקהילות השכנות 10.דיווחים אלו של המורים משקפים שינוי שהם חוו בעצמם
ביכולם לא רק לשתף פעולה אלא גם להבנות-במשותף את המציאות שלהם ולפתח תחושת שותפות מוגברת
ואחריות משותפת ביחס למרחב החברתי שלהם.
קהילות משותפות :מודל התייחסותי לקידום חברה משותפת
תכנית הדגל של גבעת חביבה" ,קהילות משותפות" ,היא דוגמה נוספת לתכנית לבניית חברה משותפת
באוריינטציה התייחסותיות .תכנית קהילות-משותפות מתמקדת בקהילות יהודיות וערביות שכנות,
המקוטבות בשל מתחים גוברים וניכור הדדי המאיימים על המרקם הדמוקרטי של ישראל כיום .מדובר
בתכנית התערבות ארבע-שנתית בין זוגות של קהילות שכנות שכאלו ,המבנה שיתוף פעולה מונחה ,מוגדר
ומועיל-הדדית ביניהן .יוזמה זו מבוססת על האמונה לפיה קהילות משותפות הן אבני הבניין לפרויקט ארצי
ליצירת חברה משותפת.
10בעקבות תכנית ההכשרה" ,מנטיקתנא" יושמה בקרב תלמידיהם של המורים המשתתפים ,עם תלמידים משתי מועצות מקומיות
שלמדו יחד .לאחר שלמדו להכיר אלו את אלו ,וקיבלו מבוא קצר אלה לתרבותם של אלה ,התלמידים המשיכו לעבוד יחדיו בקבוצות
קטנות (ארבעה בקבוצה :שני יהודים ושני ערבים) ,כשהם ממפים ומצלמים מקומות אותם הם אוהבים באזור ,ומכינים תוצר
משותף שמשווק את האזור ואת עושרו ואת המגוון שבו ,תוך הדגשת ייחודיותו.
14
מודל ההתערבות בתכנית זו ,שפותח בגבעת חביבה ,מבוסס על טיפולוגיה בת שלושה שלבים ומסמן מסלול בן
ארבע שנים שבו גבעת חביבה משמשת כמתכללת ( )integratorומספקת מרחב ( )facilitatorליוזמות משותפות
שונות בין קהילות ,ושואפת לטפח את רוח השותפות ביניהן .טיפולוגיות רבות ושונות קיימות בספרות
הישראלית העוסקת בבניית חברה משותפת :לארגון שתיל טיפולוגיה בת ארבעה שלבים ,כאשר המתקדם
ביותר נקרא "שותפות אסטרטגית" או "שותפות ליבה" (רובל-ליפשיץ .)2006 ,עמותת סיכוי מבחינה במודל
העבודה שלה בין "שיתוף פעולה" ובין השלב המתקדם יותר של "שותפות" (סבג ואח' .)2014 ,עם זאת ,אף
אחת מן הטיפולוגיות הללו אינה מתייחסת לבסיס התיאורטי ,או מציעה מודל התייחסותי ,כפי שמתואר כאן.
הטיפולוגיה של גבעת חביבה מורכבת מהשלבים הבאים" :השתתפות" (" ,)participationשיתוף פעולה"
( )collaborationו"שותפות" (:)partnership
שותפות שיתוף פעולה השתתפות
שלוש הרמות – השתתפות ,שיתוף פעולה ושותפות – מייצגות שלושה שלבים התפתחותיים מנקודת מבט
התייחסותית .יהיה זה בלתי אפשרי במסגרת מאמר זה לתאר את כל המאפיינים והמשתנים של שלושת
השלבים ולהציג ניתוח מעמיק של ההבדלים ביניהם מנקודת מבט התייחסותית .עם זאת ,חשוב לציין כי
המעבר לכיוון שותפות מבטא את ההתמרה של הלך הרוח הבלתי-התייחסותי ,המאופיין על ידי ביטויים
אינדיבידואליסטים.
השלבים המוקדמים
גבעת חביבה מגדירה השתתפות כדלהלן" :השתתפות בשותפות שאחר מוביל ,כך שהעבודה המשותפת בדרך
כלל אקראית ,נקודתית או מוגבלת בזמן לפתרון בעיות אד-הוק .המשתתפים מגיעים להסכמות על יעדים
שהוגדרו מראש בעזרת פורומים לדיאלוג עליהם הוחלט מראש ,הכוללים שיתוף חלקי בידע ,מידע ומשאבים,
עבודה בשיתוף לקבלת פרספקטיבה על בעיה ופתרונה ,ויצירת מרחב ציבורי המוביל למערכות יחסים טובות
יותר והמאפשר התכנסות חוזרת בעת הצורך" .מנקודת מבט התייחסותית ,פלטפורמה זו מדגימה תחושת
נפרדות של כל אחת מן הקבוצות ,השומרות על סדר-העדיפויות שלהן ,האינטרסים שלהן ,והפרספקטיבה
שלהן לגבי הבעיות שיש לפתור .ההתמקדות בשלב זה היא בסיפוק אינטרסים מוגדרים-היטב ,ופחות על
רפלקציה והתפתחות משותפות.
שיתוף פעולה מוגדר כדלהלן" :השותפים ,או למעשה 'משתפי הפעולה' ,מובילים יחד פרויקט משותף או מספר
יוזמות במקביל ,תוך איתור ומימוש דגשים ואינטרסים נפרדים ומשותפים שסדרי העדיפויות לגביהם
משתלבים .ההחלטות על מסגרת העבודה ,מטרותיה ומאפייניה מתקבלות יחד ,תוך דחיפת הגבולות המובנים
של הארגונים ויצירת תחושה משמעותית יותר של תלות הדדית למימוש אינטרסים .תלות זו מובילה לחיזוק
הקשרים וליצירת פלטפורמה לשיתוף פעולה מתמשך ,וקיימים יכולת ועניין חלקיים בפיתוח שותפויות
חדשות ,בלמידה חדשה ,ובשינוי בפרקטיקות ופרספקטיבות" .מנקודת מבט התייחסותית ,ישנה התקדמות
15
לכיוון קבלת החלטות משותפת ובחינה של גבולות העצמי :ישנו מקום לתלות הדדית ,אולם עדיין במטרה לתת
מענה לאינטרסים מוגדרים-בנפרד .ישנה גם התקדמות לעבר למידה משותפת ,שהיא שלב בדרך להתפתחות
משותפת ויצירת משמעות משותפת.
בשלב הכניסה לשותפות חדשה ,חלק מההערכה והניתוח המקדימים שעורכת גבעת חביבה הנו זיהוי של
הבשלות של המשתתפים להיות עם השותפים לתהליך ברמות שונות של מעורבות (לדיון נוסף לגבי בשלות ,ר'
.)Zartman, 2001; Schiff, 2014על גבעת חביבה לגלות ולהדגים אמפתיה כנה וכבוד למיקומם הנוכחי על
הרצף המתואר של המשתתפים בעת הכניסה לתהליך11.
מודל ההתערבות בגבעת חביבה מתחיל בזיהוי ומיפוי האינטרסים המוגדרים-בנפרד ,כחלק מכניסה לתהליך
שבו כל צד מביא את הצרכים והאינטרסים שלו אל השולחן .הכרה בצרכים ובאינטרסים אלו ,והשקעת
מאמצים במתן מענה להם ,היא בעלת חשיבות עליונה בכדי לבנות אמון ושכנוע בערך המוסף של השותפות,
ורוב מאמציה של גבעת חביבה בשלב מוקדם זה מרוכזים בכך .הדברים נעשים בהתאם לגישה מבוססת-
האינטרסים .יחד עם זאת ,מעבר למציאת אינטרסים משותפים ,המצויים גם בבסיס הגישה מבוססת-
האינטרסים ,המשתתפים מפתחים את היכולת לבנות אינטרסים חדשים ,משולבים – אינטרסים של השותפות
כשותפות ,ישות העומדת בפני עצמה ,שיש לשמרה ולקיימה ,מערכת שבה ,ודרכה ,הצרכים ,האינטרסים
והחששות של כל צד מוגדרים ומוגדרים-מחדש.
אכן ,בשלב זה ,העבודה עם המשתתפים מוצאת קווי דמיון רבים לפרויקטים של דו-קיום .עם זאת ,כאשר
צוותים משותפים פועלים יחד לאורך זמן בכדי להשפיע בעתיד על המציאות שלהם ,רוח של פעולה קולקטיבית
מתפתחת בהדרגה ,ונעשית התקדמות מעבר למודלים הישנים של מפגשי דו-קיום .בשלביה המוקדמים
לתכנית יש מאפיינים רבים המשותפים למודלים של תיאוריית המגע :אנשים הנפגשים יחד ומתרגלים עבודה
ביחד סביב אינטרסים המזוהים בנפרד ,סביב אינטרסים משותפים שהוגדרו יחדיו ,וסביב מטרותיהם
המשותפות .המטרה היא לעבור מאינטרסים תוך-קבוצתיים לאינטרסים משותפים ,ובהמשך לחזון משותף
של המרחב הכולל .עם זאת ,מודל זה אינו נשען על הנחות של מגע בלבד; הוא שואף להכין את המשתתפים
לשינוי מבני ולתזוזה בהלך הרוח ,במבט קדימה לעבר אינטראקציה המתבססת יותר על עקרון
ההתייחסותיות .בנוסף ,זוהי גישה מערכתית ,ממנה נגזרים ונבנים-במקביל אינטרסים משותפים.
לדוגמה ,צוות הפיתוח הכלכלי של שותפות בין מועצה מקומית יהודית וערבית עשוי למצוא את התמריץ
והרצון להשתתף בתכנית בשלב ההתפתחותי המוקדם דרך שקלול אינטרסים-עצמיים של כל אחת מן
המועצות המקומיות ,כלומר" -מה אנחנו (המועצה האזורית שלי) מרוויחים מכך כלכלית" או "כיצד ניתן
לספק את האינטרסים הכלכליים שלנו דרך תכנית ייעודית כלשהי" .בשלב מתקדם יותר של שיתוף פעולה
השאלה עשויה להיות ממוסגרת באופן שונה .למשל "כיצד ניתן לשפר את איכות חייהם של כל האזרחים
באזור דרך הפרויקט הזה?" ,תוך אימוץ נקודת מבט אזורית של טובת האנשים המשותפת ,ללא קשר לשיוך
לאינטרסים תוך-קבוצתיים מסוימים.
11מה שעשוי להיראות בתחילה כרמה מתקדמת יותר של מעורבות אצל המשתתפים היהודים ,הפחות-מסוגרים ביחס לזהותם
התוך-קבוצתית ,עלול להיות מבלבל :הפתיחות-לכאורה מכוונת למעורבות מבוססת-מגע ,שבה נקודת ההתחלה המיוחסת של
היהודים נלקחת כמובנת-מאליה; עם זאת ,לרוב תזוהה אצלם נכונות פחותה לבחינת ביקורתית של נקודת ההתחלה המדויקת,
ופתיחות מוגבלת לשינויים מבניים שעלולים להיתפס כאיום על ההשקפה ההגמונית היהודית.
16
מצב שכזה עשוי להביא בשלב מאוחר יותר להשקפה רפלקטיבית ולניתוח ביקורתי של יחסי הכוח וחוסר
השוויון המבני .עם זאת ,מאחר וגבעת חביבה מעוניינת להביא למעורבות בדילמות חברתיות ועניינים
מורכבים באופן שיהיה דיאלוגי ולא מתעמת או מונולוגי ,בשלבים האלה רק יוצרים את התנאים לדיאלוג
שכזה .ההכנה נעשית כך שהנושאים הקשים מובאים לקדמת הבמה רק בשלבים מאוחרים יותר ,בהם ניתן
יהיה להכילם ולטפל בהם באופן בונה ,בדרך של דיאלוג ועם מודעות התייחסותית במרחב המשותף.
שותפות
ההגדרה של גבעת חביבה לשותפות היא כדלהלן" :חיבור עמוק במטרות הליבה ,בחזון ,ובערכים; בניה יחד של
מערכת או רפורמה ארוכת טווח ,כאשר כל השותפים תורמים לשינוי של המערכת ומגיעים להסכמות בנוגע
לאופנים בהם ניתן לשנות – באופן רדיקלי ולטווח ארוך – דפוסי עבודה ,תוך התאמה של שירותים ,משאבים,
מוסדות ,ונורמות ופיתוח דרכים חדשות להתמודד עם בעיות חברתיות .השותפים אוכפים על עצמם את
המשימות הנדרשות להשגה ,לשימור ולהמשך פיתוח השותפות ,תוך יצירת משמעות משותפת והון חברתי
משותף ובניית מערכות ערניות לזיהוי ,להצפת ,לניהול וליישוב קונפליקטים".
החיבור העמוק מסייע לבחון מחדש את הנחות היסוד ולהנכיח תחושת קיום משותף .תחושה זו מסייעת
למשתתפים בשלב מתקדם זה להימנע מלסגת חזרה במהלך האינטראקציה אל התפיסה הנפרדת ומתבצרת
של זהות מובחנת .אכן ,ניתן מקום להבעת נקודות שוני ולהעצמת נרטיבים קבוצתיים ואף מועצמת חוויית
הזהות הייחודית ,אך אלו עולים מתוך ובתוך האינטראקציה ,ומקבלים התייחסות אמפתית מתוך עולם
המרחב המשותף .במרחב זה ,שיתוף בחזון ,במטרות המרכזיות ובערכי הליבה משמש תפקיד מרכזי בהבניית
תחושת השותפות ומהווים את המרחב המכיל ,המחזיק את הדיאלוג הנוגע גם לדיון בשונות .זהו כבר אינו
אזור מפגש בלבד של צרכים ואינטרסים המוגדרים בנפרד .האינטרסים כבר אינם מוגדרים אד-הוק,
והאג'נדות של כל צד במפגש כבר אינן מיועדות ליצור ערך אופטימלי עבור קהילתו-שלו ,אלא נחשבות
ומטופלות באופן הוליסטי הלוקח בחשבון את המורכבות של השיקולים האזוריים ,ברמה מערכתית יותר.
הבניה המשותפת של מערכת ורפורמה לטווח ארוך מחזקת את ההבנייה-במשותף של מערכת בת-קיימא,
מבנה העומד בפני עצמו בו נוטלים חלק כל הצדדים .תוך שהם רואים את קדימות מכלול האיכויות ,ישנה
הכרה במערכת ,במרחב משותף ראשוני ,בו המשתתפים פועלים יחדיו ובתוכו מעלים את מי שהם באופן
התייחסותי .שינוי דפוסי פעולה מושרשים השייכים לנטייה האינדיבידואליסטית נגזר מן היכולת לפרק מבנים
מחשבתיים ודרכי קיום מורגלות הנובעות מתפיסת עצמי אותה יש להתמיר .את מקומם של דפוסים אלה
מחליפה הבנייה-במשותף של תחושת פעולה בצוותא באופן הדדי (למשל ,התייחסות לאתגר סביבתי כאתגר
אזורי ולא כאתגר מולו צריכה להתמודד כל רשות מקומית עם יכולתה המוכרת ,המוגדרת-מראש) .היכולת
להסתגל למציאויות חדשות דורשת התמרה של התפיסה המורגלת של העצמי והאחר .כמו כן נדרשת התמרה
של מבני-מציאות אובייקטיביים-לכאורה ,שנכפו על הפרט כחלק מתהליך הבנייה חברתי .תחושת האחריות
והחיזוק-העצמי מגיעים כתוצאה מבניית מוטיבציה ,המכירה ורואה בחשיבות השמירה והקיום של השותפות
בעמדתה הדיאלוגית המהותית .זו כוללת יצירת משמעות יחדיו ,והימנעות מנסיגה לתחושת עצמי מופרדת,
העומדת כנגד הצד האחר ואשר מאפיינת ניהול קונפליקטים לקוי .פיתוח היכולת והכישורים לנהל
17
קונפליקטים מנקודת מבט התייחסותית מצריכה יכולת רפלקטיבית לזיהוי והעלאה של הנסיגה השכיחה
והכמעט-טבעית הזו (מהמרחב הדיאלוגי להתבצרות בזהויות תוך-קבוצתיות הניצבות זו כנגד זו) .למערכות
ניהול קונפליקטים טובות ובעלות יכולת גבוהה יש מודעות לנטייה לקטב ,להפריד ולראות את העולם באופן
דיכוטומי .מערכות ניהול קונפליקטים כאלו מסוגלות לשנות את הנטייה האנושית הזו ,לכיוון של מודעות
התייחסותית ולדיאלוג כולל ,בו מתקיימת תלות הדדית.
בשלב מתקדם זה ,שימור ושיפור השותפות הופך להיות מרכז תשומת הלב ,ודרך תהליכים אלו המשתתפים
לומדים לגלות את מהות השותפות .לדוגמה ,בצוות הפיתוח הכלכלי של שותפות בין רשות מקומית יהודית
וערבית שתוארה לעיל ,השותפים בשלב זה עשויים למצוא את המוטיבציה – כאשר הם מטפחים בהדרגה את
הלך המחשבה של שותפות ותחושה גוברת של בעלות משותפת ואחריות לאזור אותו הם חולקים – להיכנס
לדיאלוג בו הצוות עשוי להתמקד ברעיונות כגון "מי אנחנו כשותפות?" "מהו החזון המשותף שלנו לאזור זה?",
ואף יתרה מכך – "כיצד תחושה זו של מי אנחנו נבחנת מחדש בתוך האינטראקציה הזו ודרכה?" או "כיצד
ניתן להגדיר מחדש את השותפות שלנו דרך הפעילות המשותפת הדוחפת את הגבולות שלנו ,את התחושה של
מי שאנחנו ,באופן שיסייע לנו לשגשג?" כאשר שואלים את השאלות המתקדמות יותר ,המשתתפים כבר אינם
נמנעים מחוסר האיזון המבני ,והם בונים-מחדש את יחסי הכוח ובוחנים מחדש את חוסר השוויון .יתר על כן,
תוך שהם חווים שינויים עמוקים בדינמיקה היהודית-ערבית ומטפחים תחושה התייחסותית של בנייה-
במשותף של מציאותם המשותפת ,הם כעת מסוגלים להעלות ולהתמודד בצורה בונה עם נושאים קשים אלו,
שלרוב מאתגר מאוד להתייחס אליהם במפגשים בין יהודים וערבים.
מרכיבי התכנית והלקח הנלמד
השותפות הראשונה שהקימה גבעת חביבה בין זוג קהילות – היישוב היהודי של פרדס חנה-כרכור (אוכלוסיה
– )32,000והכפר הערבי השכן כפר קרע (אוכלוסיה – )17,000הייתה בשנת .2010מאז ,ארבע שותפויות אחרות
הוקמו ,החמישית לקראת סוף שנת ,2016בין המועצה האזורית המקומית לב השרון (אוכלוסיה – )14,000
והעיר קלנסווה (אוכלוסיה – .)22,000
במסגרת התכנית ,אזרחים ישראלים ומנהיגות מקומית פועלים לגשר על השסעים והקיטוב דרך מספר
אפיקים :יצירת בריתות בין-קהילתיות ,מנגנונים ומסגרות המאפשרים פעילות משותפת שנסובה סביב ערכים
משותפים ,פרויקטים משותפים והשגת מטרות משותפות .התכנית מאמצת גישה הוליסטית וכוללת הפועלת
בכמה מעגלים :תכניות מבוססות-קהילה ,שנוגעות ישירות לאזרחים עצמם; תכניות חינוכיות ,המתנהלות
דרך מערכת החינוך הפורמלית ודרך החינוך הבלתי-פורמלי; וברמה המוניציפלית ,בה ראשי רשויות וממונים
בכירים פועלים בצוותים משותפים המתכנסים באופן תדיר (למשל צוות לנושאים סביבתיים ,צוות לאמנות,
צוות פיתוח כלכלי ,צוות תכנון וכד') ועוסקים בפרויקטים שהוחלט עליהם באופן הדדי .בכל אחד מהמעגלים
מזוהים וזוכים להתייחסות שלושת השלבים השונים שתוארו ,באופן המסייע למשתתפים להפוך למשתפי-
פעולה ולשותפים .בכל מעגל מעודדים את המשתתפים לבנות בצוותא את מרחבם המשותף ואת המציאות
המשותפת שלהם יחדיו .עם זאת ,בכל אחד מן השלבים תהליך זה מיתרגם לדינמיקה שונה ,עם רמות שונות
של ביטחון-הדדי ואמון; בכל שלב מאמצי ההבנייה-המשותפת מביאים בחשבון חזון של חברה משותפת ושל
18
שותפות ,אולם חזון זה מתפתח ומקבל משמעות חדשה ככל שהתהליך מתקדם .לדוגמה ,ברמה המוניציפלית,
מלווי התכנית מגבעת חביבה יעצבו את התהליך ויציבו אתגרים בפני הצוותים השונים בהתאם לשלב בו הם
נמצאים :בשלב המוקדם מלווי התכנית יסייעו לקבוצות לזהות אינטרסים משותפים ולתכנן פרויקטים בעלי
רמות השתתפות שתואמות את ציפיותיהם של המשתתפים .המלווים גם ידחפו את גבולותיהם ויביאו אותם
לבחון באופן ביקורתי את מבנה הצוות כולו ,במטרה לסייע בטיפוח נקודת השקפה חדשה ומשותפת בשלב
מאוחר יותר .באופן המשלים את העבודה הבין-קהילתית בצמדי הקהילות השותפות ,גבעת חביבה גם מספקת
מרחב לפורומים אזוריים ומלווה אותם ,כדי להבנות שיתוף פעולה ברמה האזורית .פורומים אלו מביאים
יחדיו שחקנים יהודים וערבים מרכזיים מאזור ואדי ערה כולו וכוללים רשויות מקומיות ,עסקים וארגונים
ללא-כוונות-רווח.
הרציונל מאחורי ההתמקדות בשותפות בשלושת המעגלים הללו – קהילה ,מוניציפאלי ,ומערכת חינוך – נובע
מהרצון להיות קשובים לצרכים הבסיסיים השונים והמטרות השונות שאותן מבטאים לרוב שני הצדדים
ביחסים בין יהודים וערבים .בעוד היהודים בדרך כלל ממוקדים יותר בבניית יחסים ובהשגת הכרה מצד
הקהילות הערביות (הכרה בזכותם לקיום לאום יהודי בארץ ישראל) ,ובכך לפתח תחושת ביטחון ורגיעה,
מטרתם של המשתתפים הערבים היא לראות פעילויות שמקדמות חלוקה הוגנת יותר של משאבים ,שוויון
וצדק (חלבי .)Kahanoff, 2016 ;2000 ,התכנית בנויה באופן המסייע לשניהם :הפעילויות מבוססות-הקהילה
מכוונות בבסיסן למגע ולפרויקטים של אנשים-עם-אנשים ,המחזקים בניית יחסים והיכרות .לעומתן ,המעגל
המוניציפלי נסוב סביב פיתוח תשתיות משותפות חדשות ,יצירת בסיס לשוויון ונגישות שוויונית והדדית לכוח
ולמשאבים לאומיים .המעגל החינוכי ממוקד בפיתוח משאבים אנושיים ,המאמצים כבר מילדות את רעיון
המחיה והחברה המשותפת ,כפי שתוארו לעיל ,לצד תכניות חינוכיות אחרות שמביאות יחדיו תלמידים
ומחנכים במגוון פורמטים ,עם מגוון מטרות התפתחותיות.
הניסיון מראה כי המעבר משלב ההשתתפות לשלב של שיתוף פעולה דורש זמן וחוויות חיוביות מצטברות ,וכי
המעבר אל עבר השלב של שותפות אמיתית מציב אתגרים משמעותיים .אתגרים אלו יכולים להתחיל ולהראות
ניצנים לאחר זמן מה ,רק אם יטופלו מתוך כוונה ברורה ונחישות בעשיה .ככל שהתכנית מתקדמת,
המשתתפים זוכים להצצות לפרקים לרעיון החיים המשותפים ,לצד תסכול מכך שמצב זה אינו מושג בטווח
הקצר או מתבסס בטווח הבינוני .בהדרגה ,רגעים אלו הופכים תדירים וארוכים יותר .לדוגמה ,בהערכה
כמותית ואיכותנית שבוצעה בסוף השנה הראשונה לתכנית הקהילות המשותפות בין המועצה האזורית מגידו
ובין מעלה עירון (אברהמי-מרום 12.)2016 ,המשתתפים דיווחו כי הם מרוצים מהתיאום בין הרשויות
המקומיות ,ומרמת האמון ביניהם .הם גם הראו שביעות רצון רבה בנושא הכבוד ההדדי בין כולם ורמת
המחויבות שלהם לפרויקט הייתה גבוהה מאוד .כאשר נשאלו המשתתפים האם חברי המועצה האזורית
האחרת דואגים רק לאינטרסים של עצמם ,כמעט כל המשתתפים ( )90%לא הסכימו .תחושת סיפוק כוללת זו,
וכן המידע שהתקבל בראיונות ,מדגימים שינוי הדרגתי לעבר שיתוף פעולה בקרב המשתתפים .הערכה
שנעשתה בשנה השניה (אברהמי-מרום )2017b ,מראה שלמרות שהמשתתפים בתכנית שמרו על רמה גבוהה
של כבוד הדדי ושהאמון ביניהם רק התחזק ,הייתה ירידה בשביעות הרצון לגבי רמת התיאום ביניהם ועלייה
21 12משתתפים ,גברים ונשים ,מוועדת ההיגוי של התכנית ומצוותי העבודה (שמונה ממעלה עירון ו 13-ממגידו) השתתפו בסקר.
כמו כן בוצעו ראיונות עם 16מהם (שישה וחמישה ,בהתאמה ,מכל קהילה ,בנוסף לאנשי צוות גבעת חביבה.
19
בתחושות של שיבושים בתקשורת ,וכן ,לתחושתם ,ניסיון של הצד האחר לכפות את דעותיו .באופן מפתיע,
לצד העלייה ברמות האמון שחשו המשתתפים כלפי משתתפים מהמועצה האחרת באופן כללי ,הייתה גם
ירידה בתחושה כי הם יכולים לסמוך על המשתתפים מהמועצה השכנה שיושבים עמם באותו צוות .בחיבור
לנתונים שהתקבלו מהשאלונים הכמותיים ,הלקח שנלמד מניתוח התשובות הוא שהירידה בשביעות הרצון
בשנה השניה ייתכן וקשורה לרמות הציפיה השונות שהיו לקבוצות עבור כל שנה :בשנה הראשונה המשתתפים
נכנסו לתכנית עם ציפיות נמוכות לגבי הדינמיקה של המרחב המשותף ,ובהלך רוח של השתתפות בלבד ,ולכן
היו מופתעים לטובה מההישגים אליהם הגיעו במהלך שנה זו .בתום השנה השניה ,תוצאות ההערכה שנעשתה
מקפלות בתוכן את הציפיות של המשתתפים לחיזוק קשרי העבודה על בסיס קבוע ,ואף שאיפות למצבים של
שותפות ,כפי שייתכן והם חוו אותה בהבלחות נקודתיות כבר בשלב זה .התשובה לשאלה "מהי המשמעות של
להיות מסוגל לסמוך על המשתתפים מהקבוצה האחרת" משתנה במשך הזמן :בעוד בתום השנה הראשונה
האמון מקושר בעיקר להפגנות של כבוד הדדי ,וציפיות יחסית נמוכות ביחס לשיתוף פעולה ,הרי שבשנה
השניה היכולת לסמוך מקפלת בתוכה שאיפות גבוהות יותר .הדיווחים מראים כי לצד החוויות של שותפות,
ישנו דגש על האכזבה מהיעדר מצב שכזה במהלך השלבים המוקדמים של תכנית ההתערבות (השנתיים
הראשונות) .ישנה יכולת מוגברת להביע ולדמיין שותפות אמיתית ,והשנה השלישית תצטרך לטפל בתחושות
התסכול הנלוות אליה ולמנף אותן להמשך התמרת היחסים.
דיון
המושגים של מודעות התייחסותית ,תלות-הדדית ,התפתחות-משותפת ,משמעות מתואמת וכו' אינם זרים
למחקר העכשווי בתחום יישוב סכסוכים ולפרקטיקות של דיאלוג .עם זאת ,הם מציבים איום משמעותי
למציאות המזרח-תיכונית העכשווית ,בה כל צד שואף לעצמאות במקום לתלות-הדדית ,ומעוניין להגדיר את
עצמו בעצמו ואת מטרותיו-הוא בנפרד ,ולהגן על עצמו מפני ה"אחר" ()Bar-Tal, Halperin & Oren, 2010
שנתפס כמציב איום קיומי כלפי קבוצתו של כל אחד מהצדדים..
בכדי להשריש את מושג החברה המשותפת ,על היסודות התיאורטיים של גישה זו לאתגר את ההתגוננות
וההתבצרות הזו .כפי שהודגם לעיל ,הבהרת הרעיון של החברה המשותפת ,הבסיס התיאורטי שמאחוריו,
והאופן שבו ניתן לפתח וליישם דרכי התנהלות מסוימות הנשענות עליו ,יכולים לסייע למאמצי בניית-שלום
להתגבר על המחסומים העומדים בפני יצירת התנאים לשותפות אמיתית.
לצד המטרות הקונקרטיות אותן מביאים המשתתפים לתכניות החברה המשותפת /הקהילות המשותפות
ברמת התוכן ,חשוב לשמור על חזון ברור ואסטרטגיית התערבות ברמת התהליך .את אלו מביאים אנשי
המקצוע המלווים ,שיתמכו בשינוי ההדרגתי מהשתתפות דרך שיתוף פעולה ואל שותפות .ההבהרות
הקונספטואליות ,לצד תרגומן לפרקטיקות קונקרטיות וההשלכות שהודגמו בפועל ,כפי שתוארו במאמר זה,
מציעות דרכים מעשיות להתמיר דימויים מנוכרים של ה"אחר" ,לשותפות אמיתית.
20
מחקר נוסף
בסיוע הבנות תיאורטיות אלו ,מאמר זה מדגיש כיוונים חשובים למחקרים עתידיים ,שיתמקדו בשינוי
פרדיגמה אותו ניתן כבר למצוא במגוון דיסציפלינות ,מהבנה אינדיבידואליסטית להבנה התייחסותית של
העצמי .המאמר מצביע על כיוונים חדשים של מחקר בין-תחומי ועל הפריה הדדית אפשרית בין דיסציפלינות,
וכן לבחינה מעמיקה של הדברים אותם ניתן ללמוד מהתפתחויות בתחום המחקר התייחסותי בשדות אחרים
(כגון פסיכולוגיה ,תקשורת ,פיסיקה ,חקר המוח ,מדעי המדינה וכו') .אלו יאפשרו לקדם את החברה
המשותפת ,הן ברמה התיאורטית והן ברמה המעשית .נוסף על כך ,על מחקר עתידי להתמקד בפיתוח נוסף של
אסטרטגיות יעילות להתערבות שיתקבלו היטב אצל המשתתפים ושיהיו בעלות השפעה חיובית בכל הנוגע
לטיפוח מודעות התייחסותית .ישנו גם צורך במחקר אמפירי להערכת האסטרטגיות השונות ,בכדי למדוד
שינויים במודעות ההתייחסותית ,ולסייע בבחינה ולמידה של מהן דרכי הפעולה היעילות ביותר בהקשרים
ספציפיים בהם מפתחים תכניות של חברה משותפת.
נדרש ניתוח מעמיק יותר של כל אחד מן השלבים ,שיפרט כיצד משתנים מסוימים מתבטאים בכל שלב (למשל,
כיצד "מחויבות אישית" מתבטאת בשלב ההשתתפות/שיתוף פעולה/שותפות) .נדרש גם מחקר תיאורטי שיבחן
את השיקולים להתפתחות בתהליך :אם בכדי להתקדם משלב לשלב יש צורך בהתמרה ,חשוב להבהיר אילו
תנאים צריכים להתקיים בכדי להשיג זאת ,עבור כל אחד מן המשתנים.
כמו כן ,ברמה הקונספטואלית ,חשוב לפתח הלאה את הקשר שבין הנחות התייחסותיות ובין התפתחות
ההגדרה החברתית של אזרחות ישראלית ,ולחקור כיצד היסודות ההתייחסותיים יכולים לסייע לשיח האתני
והדתי להיות דיאלוגי ובונה .נושאים אלה הינם רגישים והמפגש סביבם נוטה להיות מפלג ,מצייר לעיתים
גבולות חדים וניגודים בין שתי אידאולוגיות קשיחות ונפרדות .מנקודת מבט התייחסותית ,נדרש טיפוח
המודעות ,במאמץ להתמיר את תחושות הזהות הדתית והאתנית ,האינדיבידואליסטיות ביסודן; דרך הנחות
התייחסותיות ניתן לערער על השיח הנוכחי הנוגע לזהות אתנית ,ואפילו על השיח הנוגע לזהות דתית ,בדרכים
חדשות ומרתקות.
בנוסף ,מחקרים העושים שימוש במתודת חקר שיח ( )Conversation Analysisבניתוח שיח בין יהודים וערבים
יכולים לסייע בזיהוי מחסומים לטיפוח דינמיקה התייחסותית ,בעזרת שימוש בניתוח תקשורת שיבחן
מאפיינים התייחסותיים באינטראקציה (ר' .)Glenn & Kuttner, 2013נדרש גם מחקר הנוגע לסגנונות שונים
של הנחייה וליווי שותפויות ,בדומה למחקר המתקיים בתחום הגישור (ר' לדוגמה .)Kressel & Wall, 2012
מסקנות
בשנים האחרונות ,רעיון ה"חברה המשותפת" צובר פופולריות .במאמר זה ,הראיתי כי המעבר מדו-קיום
לחברה משותפת ניתן להסבר בדרכים שונות ,והצעתי כי הוא נשען על שינויים עמוקים ברוח התקופה ,שינוי
פרדיגמה שיש להכיר בו .ההסברים השונים הנוגעים לאופי השינוי ומה הוא כולל – לדוגמא ,האופן בו קלאב
דה מדריד מפרשים את המושג ,או ההבנה ההתייחסותית המתוארת במאמר זה ,או שיח הזכויות התובע
21
שוויון המקודם ע"י הוגים ערבים מסוימים בישראל ,אינם מוציאים האחד את השני; אין הסבר אחד שהוא
נכון או עדיף יותר בנוגע לשאלת המעבר מדו-קיום לחברה-משותפת ,אלא הצטברות של פרשנויות שלכולן
תפקיד בשינוי החברתי .חשוב להבין את מגוון ההסברים הקיימים כדי לתמוך בשינוי זה בשטח ,שכן כל הסבר
דורש התייחסות ונקיטת פעולה שונים ומשלימים בכדי לטפל בנושאים העולים ממנו ,במאמץ לבנות חברה
משותפת .יתר על כן ,מאחר והיישום של רעיון החברה המשותפת כולל שינוי פרדיגמה ,היעדר הבנה ברורה של
היסודות התיאורטיים שבבסיסו תקשה על בניית חברה משותפת .במילים אחרות ,מומחי קונפליקטים ובוני-
שלום שרואים את המעבר מדו-קיום לחברה משותפת כשינוי רצוי ,והמעוניינים לייצר את התנאים הנדרשים
למעבר זה בשטח ולסייע לפיתוח חברה משותפת בפועל ,חשוב שיכירו את ההיבטים השונים המרכיבים את
רעיון החברה המשותפת .עליהם להעמיק את החקירה של המושג בכדי לפעול בשיטתיות ולסייע למימושו .אם
יש עניין בשינוי משמעותי ,שינוי המציב במרכזו כחזון את הטיפוח של שותפות אמיתית ,אזי יש להבין ולטפל
באתגר הייחודי והמשמעותי של הפיכת הפילוג והקיטוב לדיאלוג באופן התואם את רוח הזמן .מעבר זה מבטא
התמרה עמוקה בהלך הרוח ובגישה – לא רק בנוגע למאמצי בניית השלום ,אלא בנוגע לאופן בו העצמי,
והאינטראקציות האנושיות בכלל ,מתגשמים.
ביבליוגרפיה:
אברהמי-מרום ,ע .)2016( .דו"ח הערכה לשותפות בין מועצה אזורית מגידו ומועצה מקומית מעלה-עירון .מנשה:
גבעת-חביבה (מסמך פנימי).
אברהמי-מרום ,ע .)2017a( .דו"ח הערכה ל"מנטיקתנא" ,תכנית להכשרת מורים .מנשה :גבעת חביבה (מסמך פנימי).
אברהמי-מרום ,ע .)2017b( .דו"ח הערכה לשותפות בין מועצה אזורית מגידו ומועצה מקומית מעלה-עירון ,שנה
שניה .מנשה :גבעת חביבה (מסמך פנימי).
חלבי ,ר .)2000( .דיאלוג בין זהויות :יהודים וערבים :מפגשי יהודים ערבים בנוה-שלום .תל-אביב :הקיבוץ המאוחד.
קאנט ,ע .)1794( .תשובה לשאלה :נאורות מהי? (מגרמנית :ידידיה פלס) ,עזמי בשארה (עורך) ,הנאורות – פרויקט
שלא נשלם? .תל-אביב :הקיבוץ המאוחד.1997 ,
רובל-ליפשיץ ,ת .)2006( .פרקטיקות של עבודה משותפת .ירושלים :שתיל.
. www.shatil.org.il/download/file/fid/175
כהנוב ,מ .)2010( .דיאלוג חשוף :יהודים וערבים במפגש .ירושלים :מוסד ביאליק.
מעיין ,י ,.עתאמנה ,ס .)2015( .מנטיקתנא (האזור שלנו) :חינוך אזורי משותף .מנשה :גבעת חביבה (בעברית
וערבית)http://www.sikkuy.org.il/wp-content/uploads/2014/11/ezorei_shivion_he.pdf.
סבג ,ר ,.מרעי ,ח' ,.כהן ,ג' ,.מעוז ,י ,.גרליץ ,ר & ,.עסאקלה ,ג' .)2014( .אזורי שוויון :קידום שותפויות בין רשויות
מוניציפליות יהודיות וערביות :לקחים ותובנות מעשור של פעילות של עמותת סיכוי .ירושלים ,סיכוי.
סלומון ,ג ,.עיסאווי ,מ .)2009( .דו"ח הוועדה הציבורית לגיבוש המדיניות הממלכתית בנושא חינוך לחיים משותפים בין
יהודים לבין ערבים בישראל.
Abu-Nimer, M. (1999). Dialogue, conflict resolution, and change: Arab-Jewish encounters in
Israel. NY: Springer.
Abu-Nimer, M. (2001). Reconciliation, justice and coexistence: Theory and practice. Lanham,
MD: Lexington Books.
Abu-Nimer, M. (2004). Coexistence and Arab-Jewish encounters in Israel: Potential and
challenges. Journal of social issues, 60(2), 404-422.
Amir, Y. (1969). Contact hypothesis in ethnic relations. Psychological Bulletin 71, 319-343.
Amir, Y. (1976). The role of intergroup contact in change of prejudice and ethnic relations. In P.
Katz (ed.), Toward the elimination of racism. NY: Pergamon.
22
Bar-Tal, D., Halperin, E. and Oren, N. (2010). Socio–psychological barriers to peace making:
The case of the Israeli Jewish society. Social issues and policy review, 4(1), 63-109.
Bellah, R.N., Madsen, R., Sullivan, W.M., Swidler, A., & Tipton, S.M. (1996[1985]). Habits of
the heart: Individualism and commitment in American life. Berkeley, CA: Univ. of
California Press.
Bohm, D. (2000[1996]). On dialogue. London & New York: Routledge.
Buber, M. (1987[1923]). I and thou. New York: Macmillan.
Buber, M. (2002[1932]). Dialogue. In Between man and man, New York: Routledge.
Bush, R.A.B., & Folger, J. P. (1994). The promise of mediation: responding to conflict through
empowerment and recognition. San Francisco, CA: Jossey-Bass.
Bush, R.A.B, & Folger, J.P. (2005). The Promise of Mediation: The Transformative Approach to
Conflict (New and Revised Edition). San-Francisco: Jossey-Bass.
Club de Madrid, "Declaration for shared societies",
http://www.clubmadrid.org/sspguide/site/index?lan=en
Cobb, S. (1994). A narrative perspective on mediation: Toward the materialization of the
‘storytelling’ metaphor. In J.P. Folger & T.S. Jones (eds.), New directions in mediation:
communication research and perspectives. Thousand Oaks, CA: Sage.
Fisher, R., Ury, W., & Patton, B. (1991). Getting to yes: Negotiating agreement without giving in
(2nd ed.). New-York: Penguin.
Gergen, K. (1999). Dialogic Potentials. In An Invitation to Social Construction. Thousand-Oaks,
CA: Sage, 142-166.
Gergen, K. J. (2009). Relational being: Beyond self and community. New York: Oxford
University Press.
Glenn, P. & Kuttner, R. (2013). Dialogue, Dispute Resolution, and Talk-in-Interaction: On
Empirical Studies of Ephemeral Phenomena. Negotiation and Conflict Management
Research, 6(1), 13-31
Greenhalgh, L., & Lewicki, R. (2003). New directions in teaching negotiations from walton and
mckersei to the new millennium. In T. A. Kochan & D. B. Lipsky (Eds.), Negotiations and
change: From the workplace to society. New-York: Cornel Univ. Press.
Kahhanof, M. (2016). Jews and Arabs in Israel encountering their identities. Lanham, MD:
Lexington Books.
Kant, E. (1794). An answer to the question: What is enlightenment
http://ethics.acusd.edu/Books/Kant/Enlightenment/what-is-enlightenmentKant.htm
Kressel, K., & Wall, J. (2012). Introduction to the special issue on mediator style. Negotiation
and Conflict Management Research, 5(4), 334-339.
Kuttner, R. (2006). Striving to Fulfill the Promise: The Purple House Conversation and the
Practice of Transformative Mediation. Negotiation Journal, 22(3), 331-349.
Kuttner, R. (2010). From adversity to relationality. Ohio State Journal on Dispute Resolution,
25, 931-974.
Kuttner, R. (2012). Cultivating dialogue: From fragmentation to relationality in conflict
interaction. Negotiation Journal, 28(3), 315-335.
Lewicki, R., Saunders, D., & Minton, R. (1985). Negotiation. Boston, MA: McGraw-Hill.
May, T. (2017). I’m determined to build the shared society for everyone. The Telegraph News,
Jan. 7, 2017, at http://www.telegraph.co.uk/news/2017/01/07/determined-build-shared-
society-everyone/ (last visited March 23, 2017).
23
McNamee, S, & Gergen, K. 1998. Relational responsibility: Resources for sustainable dialogue.
Thousand Oaks, CA: Sage
Meir, E. (2006). Reading buber’s ‘I’ and ‘You’ as a guide to conflict management and social
transformation. In The legacy of the German-Jewish religious and cultural heritage: a
basis for German-Israeli dialogue, B. Molov (Ed.). Ramat-Gan: Bar-Ilan University.
Mnookin, R., Peppet, S., & Tulumello, A. (2000). Beyond winning: negotiating to create value
in deals and disputes. Cambridge, MA: The Belknap Press of Harvard University Press.
Moore, C. (1986). The mediation process: Practical strategies for resolving conflict. San-
Francisco, CA: Jossey-Bass.
Pettigrew, T. (1998). Intergroup contact theory, Annual Review of Psychology, 49, 65-85.
Schiff, A. (2014). Reaching a mutual agreement: Readiness theory and coalition building in the
Aceh peace process. Negotiation and Conflict Management Research, 7(1), 57-82.
Seul, J. 1999. How transformative is transformative mediation?: A constructive-developmental
assessment. Ohio State Journal on Dispute Resolution, 15(1), 135-172.
Shotter, J. (2006). Understanding process from within: An argument for ‘withness’-thinking,
Organization Studies, 27(4), 585–604.
Susskind, L., & Field, P. (1996). Dealing with an angry public: The mutual gain approach. New-
York: The Free Press.
Taylor, C. (1989). Sources of the self: the making of a new identity. Cambridge, MA: Harvard
Univ. Press.
Taylor, C. (1991). The dialogic self. In The interpretive turn: philosophy, science, culture, D.
Hilly, J. Bohman & R. Shusterman (Eds.). Ithaca, NY: Cornell Univ. Press.
Winslade, J., & Monk, G. (2000). Narrative mediation: a new approach to conflict resolution.
San Francisco, CA: Jossey-Bass.
Winslade, J., & Monk, G. (2008). Practicing Narrative Mediation: Loosening the Grip of
Conflict. San Francisco, CA: Jossey-Bass.
Zartman, I. W. (2001). The Timing of Peace Initiatives: Hurting Stalemates and Ripe Moments,
The Global Review of Ethnopolitics, 1(1), 8-18.
24