3 סיפורים

‫‪ 3‬סיפורים‬

‫עפרה רם‬

‫כבר בגיל ‪ 10‬בלט כשרונה הספרותי של עפרה רם כאשר זכתה בפרס על חיבור בנושא‬
‫חסכון‪ .‬את הפרס קיבלה בירושלים משר האוצר דאז לוי אשכול‪.‬‬

‫חלפו עברו ביעף ‪ 55‬שנים ועפרה יוצאת עם ספר ביכורים "‪ 3‬סיפורים"‪.‬‬
‫בסיפוריה הקצרים משוך חוט דק של אהבת האדם‪ ,‬הבנת נפשו וחמלה לחולשותיו‪.‬‬
‫כל אלו כתובים בשפה קולחת וציורית עם מבט נוסטלגי וקריצת עין הומוריסטית‪.‬‬

‫עפרה רם נולדה בקרית מוצקין‪ .‬בוגרת ביה"ס למשחק "ניסן נתיב"‪.‬‬
‫ב‪ 4.4.78-‬נישאה לאמנון‪ ,‬בן קיבוץ מענית ועברה לגור בקיבוץ‪ ,‬שם נולדו שלושת‬

‫ילדיהם‪ :‬נטע‪ ,‬שירה ודניאל‪.‬‬
‫עפרה שיחקה בתאטרון הקיבוץ ב"חיילי בדיל על חוף ירושלים" מאת פרופסור עמיה‬

‫ליבליך‪" ,‬על עכברים ואנשים" בבימויה של נולה צ'לטון ועוד‪....‬‬
‫כיום גרה בחיפה ומנהלת עם אמנון עסק משפחתי‪ ,‬סבתא מאושרת וגאה לשני נכדים‪:‬‬

‫נועם ועמית ושתי נכדות‪ :‬יובל ומאיה‪.‬‬







‫לאמנון אהובי | ‪4.4.18‬‬
‫‪ 40‬שנה ביחד‬

‫‪|3‬‬

‫צילומים‪ :‬אמנון רם‬
‫הבאה לדפוס‪ :‬עופרת שקדי פלד‬
‫עיצוב גרפי‪ :‬אורית קדם "סטודיו אורית קדם"‬

‫עלילות הספר‪ ,‬הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דמיונה‬
‫של המחברת‪ .‬כל קשר בין עלילת הספר לבין אירועים שהתרחשו‬
‫במציאות‪ ,‬כמו גם בין הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן לבין דמויות או‬

‫שמות של אנשים חיים או מתים‪ ,‬מקרי בהחלט‪.‬‬
‫©כל הזכויות שמורות לעפרה רם‬
‫אפריל ‪2018‬‬

‫אין להעתיק‪ ,‬לשכפל‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע או‬
‫להפיץ ספר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי אלקטרוני‪,‬‬
‫אופטי או מכני (לרבות צילום‪ ,‬הקלטה‪ ,‬אינטרנט ודואר אלקטרוני)‪,‬‬

‫ללא אישור בכתב מעפרה רם‪.‬‬
‫|‪4‬‬

‫‪ 3‬סיפורים‬

‫סיפור אהבה ‪7‬‬
‫גם כסאות מרגישים ‪15‬‬
‫‪43 CATARINA‬‬

‫‪|5‬‬

6|

‫סיפור אהבה‬

‫‪|7‬‬

‫אני יושבת עכשיו בבית קפה בשדרות הנשיא בחיפה‪.‬‬
‫קיץ‪ ,‬יום שישי בבוקר‪.‬‬

‫בית קפה קטן ולפניו רחבה גדולה‪ .‬אזור מטופח‪.‬‬
‫ממול‪ ,‬מעבר לרחוב‪ ,‬יש כנסיה עם שטח אדמה גדול מסביבה‪.‬‬

‫אני תוהה‪ :‬כמה שנים הכנסיה במקום הזה ?‬
‫איזה מושלים היו פה ‪ ,‬מאז הקמתה ?‬

‫תורכים ? אנגלים ? אולי מישהו לפניהם ?‬
‫לאיזה זרם בנצרות שייכת הכנסיה ?‬
‫המון שאלות‪.‬‬

‫כל השולחנות של בית הקפה פזורים על הרחבה הגדולה‪ .‬אין‬
‫שולחן פנוי‪.‬‬

‫מזג אויר נעים בחוץ‪.‬‬
‫עצים שנטעו לפני הרבה שנים‪ ,‬גבוהים‪ ,‬רחבים‪ ,‬מלאי עלווה‬

‫ירוקה ויפה מצלים על היושבים בבית הקפה‪.‬‬
‫מסביב‪ ,‬אדניות עיריה מלאות בפרחים עונתיים‪ ,‬בצבעי‬

‫אדום‪-‬וורוד‪.‬‬
‫לשולחן לידי מגיע אבא מבוגר מאד עם בנו המבוגר גם הוא‪.‬‬
‫האבא‪ .80-‬הבן‪ .60-‬האבא עייף ומזיע‪ ,‬הבן מביא לו כוס מים‪.‬‬
‫בשולחן אחר יושבת אשה לבושה בשמלה בצבעי שחור לבן‬

‫וצמידי כסף כבדים על ידיה‪.‬‬
‫לידה‪ ,‬חברתה‪ .‬הן משוחחות‪.‬‬
‫ניכר ביושבי בית הקפה הזה שהם אנשים מבוססים‪ ,‬שיותר‬

‫מפרוטה מצויה בכיסם‪.‬‬
‫המקום נראה מעוז של חילוניות ישראלית‪ ,‬רגועה‪ ,‬נינוחה‪,‬‬

‫מרוצה‪.‬‬
‫גם אני מרוצה‪ .‬קפה וקוראסון ‪.‬‬
‫אכלתי כבר קוראסונים טובים מאלה‪...‬‬

‫אבל מה לי כי אלין ?‬

‫חזרתי עכשיו מפגישת פרידה עם רופאת המשפחה שלנו‪,‬‬
‫ד"ר דימא חורי‪.‬‬

‫|‪8‬‬

‫כשהגענו לעיר‪ ,‬לפני ‪ 25‬שנים‪ ,‬חיפשנו רופא שימשיך לנו‬
‫את "טיפול המרפאה הקיבוצית" שהיינו רגילים אליו‪ .‬טיפול‬

‫טוב‪.‬‬
‫זהו‪ ,‬אז הגענו לד"ר דימא חורי‪.‬‬

‫זכינו לטיפול משובח‪.‬‬

‫ד"ר חורי‪ ,‬ערביה נוצריה‪.‬‬
‫אשה חכמה‪ ,‬מסורה‪ ,‬איכפתית למטופליה‪ .‬עם חושים‬
‫והתנהגות של מי שרואה הרבה מעבר לתלונות המטופל‪.‬‬

‫רופאה שרואה לתוך נפשו של האדם‪.‬‬
‫ד"ר חורי‪ ,‬ערביה במדינת ישראל‪:‬‬

‫כשנסעה לכנס רופאים באילת‪ ,‬נתקלה בנתב"ג באיש בטחון‬
‫שבדק אותה בחוסר רגישות ניכר והיא נעלבה‪,‬‬

‫אבל המשיכה לטפל בפציינטים היהודים שלה ברגישות‬
‫ניכרת‪....‬‬

‫פעם סיפרה לנו שסבא שלה נהרג בשוגג על ידי יהודים‬
‫בקטטה בין ערבים ליהודים‪.‬‬

‫סבא שלה ניהל תחנת רכבת בלוד בימי שלטון התורכים‬
‫בארץ‪.‬‬

‫סבתא שלה‪ ,‬אשתו‪ ,‬סיפרה לבתה‪ ,‬לימים אמא של דימא‬
‫חורי‪ ,‬שאביה נהרג מירי של ערבים‪.‬‬

‫במשחק עם ילדי השכונה הערבים הם סיפרו לילדה שיהודים‬
‫רצחו את אבא שלה‪.‬‬

‫"למה אמרת לי ככה ?" שאלה הילדה את אמה‪" ,‬שאת אבא‬
‫רצחו ערבים ולא יהודים"?‬

‫"כי לא רציתי שתפתחי שנאה כלפי יהודים" ענתה האם‪.‬‬
‫למרות שלא היו בעלי ממון ועל אף שגרו בלוד שלחו את‬
‫הנערה ללמוד בבית הספר לנזירות בחיפה שנחשב גם היום‬

‫לבית חינוך מעולה‪.‬‬

‫‪|9‬‬

‫מעשה אמיץ ויוצא דופן לפני ‪ 60‬שנה במשפחה ערביה בארץ‬
‫ישראל‪ .‬בכל זאת בת ורחוקה מהבית ומהמשפחה‪.‬‬

‫בשנה האחרונה הרגשנו שד"ר חורי אינה כתמול שלשום‪.‬‬
‫כשהגיעו החגים הנוצריים היא אמרה "אין אוירה של חג"‬

‫וחיפה דווקא לובשת חג בכל שנה בדצמבר‪.‬‬
‫במושבה הגרמנית למטה בעיר נתלות שרשרות של אורות‬
‫צבעוניים לכל אורך הרחוב‪ .‬בככר מוצב פסל דמוי עץ אשוח‬
‫עתיר מימדים שמואר באור יקרות ובשבתות דצמבר אפשר‬

‫לפגוש ליד "העץ" את סבא כריסמס‪.‬‬
‫בכל דצמבר מקשטים את הכנסיות בעיר בסממני החג וכך גם‬

‫חלונות הראווה של החנויות‪.‬‬

‫אחרכך‪ ,‬כשקיצוני הימין ניסו להשתולל ברחובות העיר (ולא‬
‫נתנו להם‪ ,‬יאמר לזכות הרשויות) נקלעה הרופאה שלנו עם‬
‫מכוניתה לאמצע ההפגנה (לא ידעה שברחוב המסוים בו‬
‫נסעה תהיה הפגנה)‪ .‬בלהט היצרים טולטלה המכונית וד"ר‬

‫חורי הרגישה שחייה בסכנה‪.‬‬
‫המקרה הזה העיר בה רגשות לאומניים שלא פגשנו אצלה‬

‫בעבר‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬ד"ר חורי המשיכה להשתלם ולהתקדם מבחינה‬

‫מקצועית ולהיות אוזן קשבת למטופליה היהודים הרבים‪.‬‬

‫כשבאנו לד"ר חורי לאחרונה אמרתי לה שאני לא מצליחה‬
‫לקבוע אליה תור באתר שלה‪.‬‬

‫היא ענתה‪" :‬אני סוגרת את המרפאה בסוף החודש"‪.‬‬
‫הופתענו‪ ,‬אבל מיד ברכנו אותה על החלטתה‪.‬‬
‫שאלתי‪" :‬למה ?"‪.‬‬
‫"כי אין לי חיים" היא ענתה‪.‬‬
‫כל כך ישיר‪ .‬כל כך ברור‪.‬‬

‫‪ 25‬שנים (כן‪ ,‬אנחנו איתה מתחילת דרכה המקצועית)‪ ,‬של‬
‫נתינה ללא גבולות הוציאו ממנה כל מה שהיה לה לתת והיא‬

‫| ‪10‬‬

‫נשארה יבשה‪ .‬חפה מאושר פנימי‪ ,‬נטולת לחות משובבת‬
‫חיים‪ .‬חזקנו אותה‪ ,‬הודינו לה ואיחלנו בהצלחה‪.‬‬

‫אני רציתי להפרד ממנה‪ ,‬כפי שראוי‪.‬‬
‫כשניסיתי לקבוע תור אמרה לי המזכירה‪:‬‬
‫"את צריכה תור או שאת רוצה להפרד " ?‬

‫אמרתי‪" :‬אני צריכה תור"‪.‬‬
‫אחרי כמה ימים אמרתי למזכירה שאני לא זקוקה לתור אבל‬

‫אני רוצה להפרד‪.‬‬
‫מסתבר שד"ר חורי אפשרה למטופליה לבוא להפרד בלי‬

‫להזדקק לטיפול רפואי‪.‬‬
‫היא רצתה להפרד מהאנשים‪ ,‬כמו אשה‪.‬‬

‫לא כמו רופאה‪.‬‬

‫היה יום שישי בבוקר‪.‬‬
‫הקדמתי לבוא ולהפתעתי גיליתי חדר המתנה ריק‪.‬‬

‫המרפאה שוכנת בבית ערבי עתיק ויפיפה‪.‬‬
‫הסלון של הבית משמש כמקום המתנה‪.‬‬

‫פתחי הדלתות עם קשתות מעליהן‪ ,‬הרצפה עתיקה ויפה‪.‬‬
‫אריחים של פעם‪ .‬כשהיינו קטנים אמרנו בלטות‪ .‬ולא ידענו‬
‫שזה בערבית‪ .‬בלטות מצוירות‪ .‬דלתות עץ צבועות בצבע‬

‫שמן‪ ,‬גבוהות ויפות‪.‬‬

‫נכנסתי לרופאה‪.‬‬
‫השולחן שלה היה מלא בזרי פרחים‪.‬‬

‫שמחתי שהבאתי לה ספר במתנה‪,‬‬
‫ספר של רופא נוצרי ערבי ישראלי‪.‬‬
‫רופא גדול‪ ,‬כמו ד"ר חורי‪ .‬סיפרתי לה על הספר‪.‬‬

‫הרופאה ישבה בצד השולחן ולא מאחוריו‪.‬‬
‫היא ידעה שבאתי להפרד ממנה‪ ,‬לא באתי כמטופלת‪.‬‬
‫אמרתי לה שהיא חשה את המטופלים‪ ,‬רואה את הלב והנשמה‬

‫‪| 11‬‬

‫שלהם‪ ,‬הרבה מעבר למכאובים הפיזיים שהם מתלוננים‬
‫עליהם‪.‬‬

‫הודיתי לה על ‪ 25‬שנות טיפול מיוחד ונפלא‪.‬‬
‫סיפרתי על אחת מהמטופלות שלה (מישהי שאני מכירה)‬
‫שסבלה מאד מכאבי ראש וקיבלה כדורים מכל מיני רופאים‪,‬‬

‫טיפולים שלא עזרו‪.‬‬
‫כשהגיעה המטופלת לד"ר חורי נתנה לה הרופאה כדור שכן‬

‫עזר לה‪.‬‬
‫סיפרתי למטופלת המסויימת שאני הולכת להפרד מהרופאה‬

‫באופן אישי‪.‬‬
‫היא אמרה לי‪" :‬תמסרי לד"ר חורי שהייתי כבר מיואשת והיא‬
‫נתנה לי כדור שהציל אותי ומבחינתי היא קרובה לעושת‪-‬‬

‫ניסים"‪.‬‬
‫סיפרתי לרופאה שלנו את מה שביקשו למסור לה‪.‬‬

‫שאלתי‪" :‬מה עשית שהצלחת כל כך "?‬
‫"נגעתי לה בראש" ענתה הרופאה שלי‪" .‬לפעמים מטופלים‬

‫צריכים שיגעו בהם"‪....‬‬
‫התחבקנו והתנשקנו‪.‬‬

‫בקושי עצרתי את הדמעות‪ .‬גם הרופאה‪.‬‬
‫יצאתי‪.‬‬

‫בגינה היפה המקיפה את הבית‪ ,‬נתתי לדמעות לזלוג‪.‬‬
‫"לפעמים אנשים צריכים שיגעו בהם"‪...‬‬

‫| ‪12‬‬