חוברת בית_Neat

‫אופי הדברים‬
‫כתב עת של חפצים עם אישיות‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪ /‬יום א'‪ ,‬ב' באב תשפ"א ‪11.07.2021‬‬



‫עמוד ‪4‬‬ ‫עובדרים דירה‬ ‫תוכן העניינים‬
‫עמוד ‪6‬‬ ‫חוה אלברשטין‬
‫עמוד ‪16‬‬
‫עמוד ‪32‬‬ ‫ולעיתים נכפה עלינו לעזוב את הבית‬
‫עמוד ‪34‬‬ ‫נורית ענבר‪-‬וייס‬
‫עמוד ‪42‬‬
‫עמוד ‪50‬‬ ‫האסתטיקה של היאוש‬
‫עמוד ‪54‬‬ ‫דליה קרפל עם מחמוד דרוויש‬
‫עמוד ‪56‬‬
‫כל זה ואני‬
‫יונה וולך‬

‫על המקום‬
‫זלי גורביץ'‬

‫החדר‬
‫ז'ורז' פרק‬

‫הבית‬
‫יהושע צפריר‬

‫כתלי ביתי‬
‫אברהם שלונסקי‬

‫ברכת הבית‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪3‬‬

‫עוברים דירה‬
‫חוה אלברשטין‬

‫צילום‪ :‬בן שיר‬ ‫‪4‬‬
‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬

‫כמה מוזר להתבונן בחפצים‬ ‫עוברים דירה‬
‫המוכרים לי‬ ‫הרהיטים על מדרכה לפני הבית‬

‫כל הסודות הזיכרונות‬ ‫כל התמונות כל הספרים‬
‫הסיפורים היקרים לי‬ ‫בגדי החורף והקיץ‬
‫כל המקומות שנכספתי‬ ‫כל החיים שחייתי‬
‫כל הדברים שאספתי‬
‫כל המקומות שהייתי‬
‫לאור השמש האכזר‬
‫הנה התהילה חולפת‬ ‫אני רואה כל‪-‬כך הרבה‬
‫הכוננית כבר דהויה‬ ‫דברים מיותרים צברתי‬
‫והכורסא כבר מתקלפת‬
‫יש חלודה וטלאים שם‬ ‫אני קשורה לחפצים‬
‫יש חריצים וסדקים גם‬ ‫לעד לא נפרד אמרתי‬
‫כמה עייפים נראים חיי עכשיו‪.‬‬ ‫כל הדברים שנלחמתי‬
‫כל המקומות שחלמתי‬
‫איך‬ ‫כל אחד נוגע מתבונן בהם עכשיו‬
‫איך אני ממשיכה מפה‬
‫איך‬
‫ולאן אני הולכת‬ ‫איך אני ממשיכה מפה‬
‫איך לא חוזרים על אותן השגיאות‬
‫ולאן אני הולכת‬
‫ומה לקחת לדרך‬ ‫איך לא חוזרים על אותן השגיאות‬
‫איך‬
‫ומה לקחת לדרך‬
‫איך אני ממשיכה מפה‬ ‫איך‬
‫ולאן אני הולכת‬
‫איך אני ממשיכה מפה‬
‫ועל מה אני עכשיו בשקט‬ ‫ולאן אני הולכת‬
‫בלי כאב לגמרי מוותרת‪.‬‬
‫ועל מה אני עכשיו בשקט‬
‫ועוד מעט המשאית המלאה תצא לדרך‬ ‫בלי כאב לגמרי מוותרת‪.‬‬
‫עכשיו הרגע להחליט‬

‫פתאום האדמה בוערת‪.‬‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪5‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫ולעיתים נכפה עלינו‬
‫לעזוב את הבית‬
‫נורית ענבר‪-‬וייס‬

‫‪6‬‬

‫האנתרופולוג האמריקאי רוברט מרפי‪ ,‬יליד ‪ ,1924‬לקה במחלה‬
‫קשה כשהיה בשנות החמישים לחייו‪ .‬מרפי כתב ספר אישי ועיוני‬
‫שבו תיעד את מהלך מחלתו והרהר על חוויותיו כחולה‪ .‬בשורות‬

‫הפתיחה הוא מסביר כי "ספר זה נולד מתוך ההכרה שהחולי הארוך‬
‫שלי במחלה של עמוד השדרה הוא מעין מסע אנתרופולוגי מורחב‪,‬‬

‫שכן במסגרתו התהלכתי בעולם חברתי שהיה לא פחות זר לי‬
‫בתחילה מיערות האמזונס‪ .‬ומכיוון שחובתם של כל האנתרופולוגים‬

‫לדווח על מסעותיהם‪ ,‬בין אם לקצווי ארץ ובין אם לפינות רחוקות‪,‬‬
‫באותה המידה של החוויה האנושית‪ ,‬זהו הדיווח שלי"‪.‬‬

‫מטאפורת המחלה כמסע אנתרופולוגי שייכת למארג של‬
‫דימויים תרבותיים המתארים את חוויית המחלה כקטיעה של‬
‫הישיבה הבטוחה בבית‪ ,‬וביקור או מסע בארץ זרה ולא נודעת‪.‬‬
‫מדוע דימויים כאלה רווחים כל כך בתרבות? מה הם יכולים ללמד‬
‫אותנו על המחלה כהתנסות אנושית? אילו היבטים של חוויית‬
‫המחלה משתקפים בדימויים האלה ומובלטים באמצעותם? אלה‬
‫הן השאלות שבהן יעסוק מאמר זה‪ ,‬בתקווה להאיר באור נוסף את‬

‫משמעות המחלה‪.‬‬
‫לצורך הדיון אבחין בין שלושה מערכים של דימויים‪ ,‬או בין‬
‫שלושה דגשים השונים במקצת זה מזה‪ :‬הראשון קשור במחלה‬

‫כהתערערות של הבית או התרחקות כפויה ממנו‪ .‬השני קשור‬
‫במחלה כסוג של עולם מקביל‪ ,‬רחוק וזר‪ ,‬והשלישי – בהתנסות‬

‫במחלה כמסע‪ .‬אתחקה בסדר זה אחר משמעויותיהם‪.‬‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪7‬‬

‫הגוף האנושי כבית‪ ,‬מחלה כפגיעה בביתיות‬ ‫‪8‬‬

‫דימוי המחלה כקטיעת הישיבה הבטוחה בבית‪ ,‬נגזר במידה‬
‫מסוימת מדימוי רווח אחר – של הגוף האנושי כבית‪" .‬תולדות הגוף‬

‫כמוהן כבית"‪ ,‬כותב המשורר יאיר הורביץ‪ ,‬ובשיר אחר‪ ,‬יפהפה‪,‬‬
‫ששמו "הבית" הוא כותב‪:‬‬

‫ַּגם ִאם ַה ִּקיר‪ַ ,‬ה ִּת ְק ָרה ְו ָה ִר ְצ ּ ָפה ֵהם ֵמ ָח ְמ ֵרי‬
‫ִמ ִּלים ַו ֲחל ֹום‪ֶ ,‬א ְק ָר ֵאם ַּב ִית‪.‬‬

‫ההקבלה בין הגוף ובין הבית היא עתיקת יומין‪ ,‬אינטואיטיבית‬
‫ורווחת למדי בתרבות‪ .‬רופאים נודעים בימי הביניים ובעת החדשה‪,‬‬

‫השתמשו בספריהם במטאפורות ארכיטקטוניות לתיאור איברי‬
‫הגוף ותפקידיהם‪ ,‬וכן לתיאורן של מחלות‪ .‬האיור המצורף מופיע‬

‫בחיבור אנציקלופדי בשם "מעשה טוביה"‪ ,‬שיצא לאור ב‪,1708-‬‬
‫זכה להצלחה רבה ותורגם לכמה שפות‪ .‬החיבור נכתב על ידי‬
‫טוביה הרופא (טוביה כהן)‪ ,‬רופא יהודי יליד צרפת שפעל בפדובה‬
‫שבאיטליה‪ .‬טוביה הרופא ערך הקבלות מפורטות בין איברי הגוף‬

‫והמערכות הגופניות ובין חלקי הבית‪.‬‬
‫אף על פי שניתן למצוא בתרבות ובאמנות דוגמאות להקבלות‬

‫בין איברי גוף חולים וחלקים פגומים בבית – לדוגמה‪ ,‬המשורר‬
‫האמריקני סטיבן קוסיסטו כותב על עצמו כי כאדם עיוור‪ ,‬הוא‬
‫בוהה בעולם דרך שמשות חלון מלוכלכות ושבורות – בקריאה שלי‬
‫נתקלתי בפחות הקבלות עם אופי קונקרטי ויותר בהתייחסויות‬
‫מופשטות לקשר בין מחלה ומושג הבית‪ ,‬כמו בספרים פופולריים‬
‫שעוסקים במחלה‪" :‬לאפשר לעולם עם סערת הרעמים שלו להיכנס‬
‫הביתה" (ספר של מורת זן שחלתה בסרטן)‪" ,‬יסודות סדוקים"‬

‫כתיאור של מחלת הזאבת‪" ,‬כל מחלה היא געגועים הביתה"‪.‬‬
‫מה אם כן מאפיין את מושג הבית‪ ,‬אילו תכונות של החוויה‬
‫הגופנית מובלטות באמצעות ההשוואה לבית‪ ,‬וכיצד דימויים של מחלה‬
‫כהתערערות של הבית‪ ,‬עקירה מן הבית או השלכה אל תוך מקום‬
‫שהוא ההפך מביתי‪ ,‬שופכים אור נוסף על המחלה כהתנסות אנושית?‬
‫אין ספק כי לצד ההקבלה בין הגוף ובין הבית הממשי‪ ,‬מדובר לא‬
‫פחות ואולי בעיקר על הבית כארכיטיפ – מושג ה"ביתיות"‪ ,‬מה‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬

‫פירושו מבחינה קיומית "להרגיש בבית"‪" ,‬לדעת שיש בית לחזור‬
‫אליו"‪ ,‬או לחלופין "להיות חסרי בית"‪.‬‬

‫הבית הוא נקודת הייחוס הבסיסית ביותר שלנו בעולם‪ .‬המקום‬ ‫‪.1‬‬
‫שאנחנו יוצאים ממנו וחוזרים אליו בציפייה למצוא שהוא עדיין שם‪.‬‬
‫גסטון בשלאר (בצרפתית‪:‬‬
‫הבית מייצג יסודות של קביעות‪ ,‬יציבות והמשכיות בחיינו‪ ,‬וקשור‬ ‫‪;Gaston Bachelard‬‏ ‪ 27‬ביוני‬
‫בתחושות של סדר‪ ,‬ביטחון‪ ,‬ודאות ומ ּו ּכרות‪.‬‬
‫‪ 16 - 1884‬באוקטובר ‪)1962‬‬
‫הבית מייצג סוג של קניין פרטי בעל חשיבות מיוחדת‪ .‬רשות‬ ‫היה פילוסוף צרפתי‪.‬‬
‫היחיד‪ .‬ביתנו שייך לנו – אנו אחראים עליו‪ ,‬מטפלים בו‪ ,‬ונהנים‬
‫עיקר תרומתו הייתה בחקר‬
‫ממידה רבה של שליטה ואוטונומיה ביחס אליו‪ .‬קירות הבית‬ ‫הפואטיקה והפילוסופיה‬
‫מפרידים בין פנים וחוץ ומייצגים תיחום ונפרדות מהעולם – כל‬
‫מה שבתוכם‪ ,‬ורק מה שבתוכם הוא שלנו במובן מיוחד‪ .‬הקירות‬ ‫של המדע‪ .‬בשלאר הניח את‬
‫תוחמים בתוכם חלל שמאגד ומארגן תחתיו שורה של פונקציות‬ ‫היסודות לניתוח הקשיים של‬

‫וסדרים קבועים‪ ,‬באופן הנותן מענה על הצרכים האנושיים‬ ‫תורת ההכרה (‪obstacle‬‬
‫הבסיסיים‪ ,‬הן הצרכים הביולוגיים והן הצרכים הנפשיים בביטחון‪,‬‬ ‫‪ )épistémo-logique‬אותם‬

‫שייכות‪ ,‬אינטימיות ופרטיות‪ .‬הפילוסוף גסטון בשלאר‪ 1‬כותב כי‬ ‫כינה "השבר ההכרתי"‬
‫הבית הוא הפינה הראשונה שלנו בעולם‪ .‬הוא מקשר את מרכזיותו‬ ‫(‪rupture épistémolo-‬‬
‫של הבית ויתרונותיו לחלימה בהקיץ‪ :‬הבית מגן על החולם ומאפשר‬ ‫‪ .)gique‬בשלאר היה מבכירי‬
‫האקדמיה הצרפתית למדעים‪,‬‬
‫לו לחלום בשקט‪.‬‬ ‫והשפיע רבות על פילוסופים‬
‫לאור כל זאת‪ ,‬אפשר להבין מדוע רווחת החשיבה על הגוף‬ ‫צרפתיים אחרים כגון מישל‬
‫במונחים של בית ועל האדם כמתגורר בתוך גופו – "אדם בתוך עצמו‬ ‫פוקו‪ ,‬לואי אלתוסר‪ ,‬ז'אק‬
‫הוא גר"‪ .‬אנו תופשים את האדם כתחום בגבולות גופו‪ ,‬ואת הגוף‬
‫כקניינו הפרטי הראשוני ביותר של האדם‪ .‬הגוף‪ ,‬הנתפש כמשכנה‬ ‫דרידה ודומיניק לקור‪.‬‬
‫של הנפש או העצמיות‪ ,‬הוא המכלול שאיתו אנחנו יוצאים לפגוש‬
‫את העולם‪ .‬בדומה לבית‪ ,‬הגוף מעניק לנו יציבות‪ ,‬המשכיות‪ ,‬זהות‬
‫ואוריינטציה‪ .‬הגוף נותן מחסה‪ ,‬מכיל בתוכו את החיים הפיזיים‬
‫והנפשיים‪ ,‬מספק מענה על צרכים בסיסיים ומאפשר לנו לפעול בעולם‪.‬‬

‫הגוף והבית אינם קבועים לחלוטין – יש בהם חי ּות‪ ,‬תנועה‬
‫ושינויים מסוגים שונים‪ .‬תהליכים של כניסה ויציאה‪ ,‬התבלות‪,‬‬
‫קלקול ותיקון‪ ,‬ואפילו עיצוב בהתאם לצרכינו‪ .‬ועם זאת‪ ,‬השינויים‬
‫שמתחוללים בגוף ובבית אינם מטשטשים את הקביעות‪ ,‬היציבות‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪9‬‬

‫צילום‪ :‬לילו ריימונד‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪10‬‬

‫וההמשכיות כאיכויות הדומיננטיות באופן שבו הם נחווים‪ .‬בבית‬ ‫‪.2‬‬
‫ובגוף‪ ,‬לכל דבר יש זמן ומקום‪.‬‬
‫מסתו של זיגמונד‬
‫האנתרופולוגית הרפואית גיי בקר (‪ ,)Becker‬בספרה 'חיים‬ ‫פרויד "האלביתי" ("‪Das‬‬
‫שהופרעו'‪ ,‬מדגישה את הקשר בין גוף בריא לחוויות של סדר‪,‬‬ ‫‪ ,)"Unheimliche‬אשר‬
‫פורסמה לראשונה בשנת‬
‫המשכיות וסדירות‪ .‬בקר טוענת שהבסיס לתחושות הסדר‬
‫והרציפות הקיומיים שלנו מצוי בגוף‪ .‬ההבנה שלנו את עצמנו ואת‬ ‫‪( 1919‬ותורגמה בעבר‬
‫העולם מתחילה עם ההישענות שלנו על התפקוד הסדיר של גופנו‪.‬‬ ‫כ"המאוים")‪ ,‬נתפסת היום‬
‫הידע המגולם בגוף משפיע בכל רגע באופן עמוק על כל פעולותינו‬ ‫כאחד הטקסטים המכוננים‬
‫בחיי היום יום‪ .‬בנוסף‪ ,‬אנו נושאים איתנו את ההיסטוריה שלנו דרך‬ ‫והמשפיעים ביותר בתחומי‬
‫הגוף‪ .‬העבר כמו משוקע או מגולם בגוף באופן המשמר את תחושת‬
‫לימודי התרבות‪ ,‬ביקורת‬
‫ההמשכיות של הזהות ושל סיפור החיים‪ .‬לכן‪ ,‬שיבוש משמעותי‬ ‫האמנות והפילוסופיה‬
‫בתפקוד הגוף מערער באופן עמוק כל כך את קיומנו‪.‬‬
‫הקונטיננטלית‪ .‬במסגרת‬
‫החוקרת קיי טומבס בחנה לעומק את חוויית החולי‪ ,‬תוך‬ ‫מגמות הקוראות לחזרה‬
‫הישענות על התנסויותיה כחולה בטרשת נפוצה‪ .‬טומבס טוענת כי‬ ‫לפרויד‪ ,‬כמו זו של ז'אק‬
‫חוויית המחלה מתאפיינת בתחושה כוללת של שיבוש‪ ,‬אשר קשורה‬ ‫לאקאן‪ ,‬אף נודעת לה חשיבות‬
‫לשינוי רדיקלי ביחסים בין הגוף ובין העצמי‪ַ .‬בבריאות‪ ,‬הגוף נלקח‬ ‫רבה בשאלות שהקליניקה‬
‫במידה רבה כמובן מאליו והיכולות הגופניות אינן מושכות תשומת‬ ‫האנליטית מחדדת יום‪-‬יום‪.‬‬
‫לב מיוחדת‪ .‬בני האדם פועלים בעולם באמצעות גופם‪ ,‬בלי להקדיש‬ ‫המסה מתארת בעגמומיות‪-‬‬
‫מה את הביוגרפיה הנפשית‬
‫מחשבה מיוחדת ללכידות בין הגוף לעצמי‪ .‬המחלה מפרה את‬ ‫של האדם המודרני‪ ,‬את אי‪-‬‬
‫תחושת האחדות בין האדם לגופו‪ .‬הגוף שתפקודו נפגע פולש אל‬ ‫יכולתו להיחלץ מהטראומתי‬
‫הקיום היומיומי והופך למוקד תשומת הלב‪ .‬הגוף פוגם בפעילויות‪,‬‬ ‫והנורא‪ ,‬שממנו הוא חרד ואליו‬
‫תכניות ופרויקטים‪ ,‬ומפריע למעורבות של האדם בעולם הסובב‬ ‫הוא נמשך‪ .‬פרויד מתחקה‬
‫אותו‪ .‬בדרכים שונות הגוף נחווה כזר‪ ,‬מנוכר ואחר לעצמי‪ ,‬כמין‬ ‫אחר תחושה השקועה כולה‬
‫במילה הגרמנית ‪,unheimlich‬‬
‫אופוזיציה ואפילו ככוח זדוני‪.‬‬ ‫אשר אין לה מקבילה בשום‬
‫שפה אחרת – תחושת עצם‬
‫התחושה שהאדם כבר אינו בן‪-‬בית בגופו‪ ,‬מתוארת לעתים‬ ‫הזרות השורה בתוך האינטימי‬
‫באמצעות מושג האל‪-‬ביתיות‪ .‬אסביר על קצה המזלג את משמעות‬ ‫עצמו‪ ,‬תחושת הצמרמורת‬
‫והאי‪-‬נוחות שעולה במפגש‬
‫המושג‪ .‬זיגמונד פרויד‪ ,‬במסה "האלביתי"‪ 2‬מ‪ ,1919-‬התחקה אחר‬ ‫עם הביתי שהוא בה בעת‬
‫תחושה מסוימת שמתוארת במילה הגרמנית "‪,"Das Unheimliche‬‬ ‫מסתורי וכמוס‪ ,‬מאיים ומפתה‪.‬‬

‫אשר אין לה מקבילה בשום שפה אחרת‪ .‬זו מילה הכוללת בתוכה‬
‫את המילה בית (‪ ,)Heim‬את הסיומת ‪ ,liche‬אשר הופכת אותה‬

‫לשם תואר‪ ,‬ואת התחילית בעלת המשמעות השוללת – ‪ .Un‬המושג‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪11‬‬

‫בשלמותו קושר בין הבית לבין חוויות של אימה‪ ,‬חלחלה‪ ,‬זרות וחוסר‬ ‫‪.3‬‬
‫התמצאות‪ .‬האלביתי הוא מושג מתאר את תחושת הזרות שמתגלה‬
‫דווקא בתוך המקום המוכר והאינטימי ביותר‪ ,‬ואת הצמרמורת ואי־‬ ‫פרידריך וילהלם יוזף פון שלינג‬
‫(גרמנית‪Friedrich Wilhelm :‬‬
‫הנוחות במפגש עם המוכר שהוא בה בעת זר ומאיים‪ .‬כל אחד מאתנו‬ ‫‪)Joseph von Schelling‬‏(‪27‬‬
‫יכול להיזכר ברגע שבו שם לב פתאום לשינוי גופני לא צפוי‪ .‬בבת‬ ‫בינואר ‪ ,1775‬לאונברג‪ ,‬באדן‪-‬‬
‫אחת‪ ,‬תופעה גופנית תמימה שאולי כלל לא הבחנו בה קודם לכן‪,‬‬ ‫וירטמברג ‪ 20 -‬באוגוסט ‪,1854‬‬
‫הופכת לסימן או רמז מבשר רעות‪ .‬המקום האינטימי ביותר הופך‬ ‫בד רגץ‪ ,‬שווייץ)‪ .‬פילוסוף גרמני‬
‫לזר‪ ,‬המקום הבטוח ביותר הופך למסוכן וחורש רעה‪.‬‬ ‫בולט‪ ,‬מראשי זרם האידיאליזם‬
‫אחת הפרשנויות שפרויד דן בהן ביחס למושג האלביתי‬
‫היא פרשנותו של הפילוסוף הגרמני שלינג‪ ,3‬שלפיה האלביתי‬ ‫הגרמני בפילוסופיה‪.‬‬

‫הוא "כל מה שצריך להישאר מוצנע‪ ,‬אך התגלה"‪ .‬מחברים אחדים‬ ‫‪.4‬‬
‫הציעו כי האלביתיות של המחלה נובעת בראש ובראשונה מהנכחת‬
‫ז'אן‪-‬לוק ננסי‪ ,‬יליד ‪,1940‬‬
‫העובדה שאנחנו מנסים כל כך לשכוח – העובדה שהגוף יכול‬ ‫מחשובי הפילוסופים‬
‫להתקלקל ללא תקנה‪ ,‬והחיים שבתוכו הם זמניים בלבד‪.‬‬
‫הצרפתיים של זמננו‪ ,‬משמש‬
‫הפילוסוף הצרפתי ז'אן לוק ננסי‪ ,4‬כתב בשנת ‪ 1999‬מסה‬ ‫כפרופסור לפילוסופיה‬
‫על השתלת הלב שעבר עשור קודם לכן‪ .‬ננסי מתאר באריכות‬
‫את התנסותו כחולה‪ ,‬אשר ספוגה בתחושות של אחרות‪ ,‬זרות‬ ‫באוניברסיטת שטרסבורג‪.‬‬
‫ואלביתיות‪ .‬הוא מדגיש כי הזרות אופפת את כל היבטי החוויה‪ .‬על‬ ‫התפרסם במיוחד לאחר פרסום‬
‫הליקוי הקטלני שהתגלה בלבו הוא כותב באופן פיוטי את הדברים‬
‫הבאים‪" :‬לבי הלך והפך לזר הפרטי שלי – זר בדיוק משום שהוא‬ ‫ספרו "הקהילה הלא‪-‬יצרנית"‪,‬‬
‫בתוכי‪ ]...[ .‬זרות מגלה את עצמה " ַבלב" של הדבר המוכר ביותר‬ ‫שעסק בשאלת הקהילתיות‬
‫– אך המילה מוכר אומרת מעט מדי‪ .‬זרות ְבלב מה שמעולם לא‬ ‫בחברה העכשווית ובשאלה‬
‫סימן את עצמו כ"לב"‪ .‬עד עתה הוא היה זר לי מכוח היותו מחוץ‬ ‫כיצד לפעול באופן פוליטי‪-‬‬
‫למודעות‪ ,‬אפילו לא נוכח‪ .‬אבל כעת הוא נחלש‪ ,‬וזרות זו מפנה אותי‬ ‫קהילתי מבלי להצטמצם‬
‫לזהות מדירה‪ .‬בשנת ‪2007‬‬
‫בחזרה אל עצמי"‪.‬‬ ‫ראה אור בתרגום לאנגלית‬
‫ספרו '‪ ,'Listening‬שעסק‬
‫לסיכום הדיון במחלה כהתערערות הביתיות‪ ,‬אני רוצה להציע‬ ‫בקשר שבין צליל לבין הגוף‬
‫את הניסוח הבא‪ ,‬שהתגבש אצלי בעקבות קריאת טקסטים רבים על‬
‫מחלה‪ .‬החיים האנושיים מתאפיינים בשורה של מתחים דיאלקטיים‬ ‫האנושי‪ ,‬ובהבדלים בין הקשבה‬
‫בין צמדי ניגודים‪ ,‬כמו‪ :‬יציבות ושינוי‪ ,‬המשכיות וקיטוע‪ ,‬סדר וכאוס‪,‬‬ ‫לשמיעה ובין החזותי לקולי‪.‬‬

‫ביטחון ואי ודאות‪ ,‬שליטה וחוסר אונים‪ ,‬מוכרות וזרות‪ ,‬שייכות‬
‫וניכור‪ .‬כשהכול בחיינו כשורה פחות או יותר‪ ,‬מתקיים שיווי משקל‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪12‬‬

‫במתחים הדינמיים האלה‪ .‬ואולם‪ ,‬זהו שיווי משקל לא סימטרי‪.‬‬
‫במצבים שאינם משבריים‪ ,‬כששלומנו תקין – השינוי מופיע על רקע‬

‫היציבות‪ ,‬הכאוס על רקע הסדר‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬היכולת שלנו לתפקד‬
‫בעולם בלי להיות מוצפים בחרדה‪ ,‬קשורה באיכויות כגון סדר‪,‬‬

‫יציבות‪ ,‬המשכיות‪ ,‬שליטה‪ ,‬ביטחון‪ ,‬מוכרות ושייכות‪ .‬כל האיכויות‬
‫האלה מזוהות תרבותית עם מושג הבית ועם החוויה הנעימה של‬
‫"להרגיש בבית"‪ ,‬והן דומיננטיות גם בחווייה הגופנית כשאנחנו‬
‫נהנים מבריאות גופנית‪ .‬התפרצות של מחלה קשה היא משבר‬

‫שמפר את האיזונים ויוצר – לפחות לזמן מה – קריסה לקוטב המנוגד‪,‬‬
‫שאפשר אולי לכנותו 'קוטב האי‪-‬ביתיות'‪ .‬כבר איננו מרגישים בבית‬
‫בגופנו‪ ,‬וגם לא בעולם‪ .‬אנחנו הופכים לזרים אפילו לעצמנו‪.‬‬

‫נורית ענבר‪-‬וייס היא פסיכולוגית‪ .‬דוקטורנטית בתכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬

‫צילום‪ :‬מייק איבניצקי‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪13‬‬

‫"אני מבינה כעת‬ ‫רות בהאר‬
‫שמשמעות המילה 'בית'‬

‫מלאה סתירות‪,‬‬
‫ושאי אפשר לתאר ּה‬
‫בהגדרה אחת ויחידה‪".‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪14‬‬

‫צילום‪ :‬מייק איבניצקי‬
‫גיליון ‪ .01‬בית ‪15‬‬

‫האסתטיקה של הייאוש‬
‫דליה קרפל‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪16‬‬

‫אם אין תקווה ‪ -‬צריך להמציא אותה בכוח‪ .‬זה מה שמנסה לעשות מחמוד דרוויש‪,‬‬
‫שחוזר לחיפה‪ ,‬לקרוא משיריו‪ .‬הוא עצמו כבר התרגל לחיות בגלות‪ ,‬בלי בית‪,‬‬
‫ומרגיש כך גם ברמאללה‪ .‬דרוויש חרד מהאיסלאם הקיצוני ומקריסת "מדינת‬

‫הכאילו" הפלסטינית‪ ,‬אבל תולה תקווה בנוער הישראלי‪ ,‬שרוצה לחיות ולבלות‬
‫בלי לחכות למלחמה הבאה‬

‫כמה הוא באמת מתרגש לקראת הביקור בחיפה? איך השפיעה עליו הידיעה‬
‫ש‪ 1,200-‬מתוך ‪ 1,450‬הכרטיסים לאירוע שבו יקרא משיריו‪ ,‬ביום ראשון‬

‫באודיטוריום חיפה על הכרמל‪ ,‬נחטפו בתוך יממה? האם החיבוק הזה מרגש את‬
‫מחמוד דרוויש‪ ,‬שמתגורר בשנים האחרונות בעמאן ולפעמים גם ברמאללה?‬

‫"כשעברתי את גיל ‪ 50‬למדתי לשלוט ברגשות שלי"‪ ,‬אומר דרוויש‪" .‬אני נוסע לחיפה ללא‬
‫ציפיות‪ .‬יש לי מחסום על לבי‪ .‬אולי ברגע המפגש עם הקהל יירדו לי כמה דמעות בלב‪ .‬אני‬
‫מצפה לחיבוק חם‪ ,‬אבל אני גם חושש שמא הקהל יתאכזב‪ ,‬כי אני לא מתכוון לקרוא הרבה‬
‫שירים ישנים‪ .‬לא הייתי רוצה להופיע כפטריוט ולא כגיבור או כסמל‪ .‬אופיע כמשורר צנוע"‪.‬‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪17‬‬

‫איך עושים מעבר מסמל האתוס הלאומי הפלסטיני למשורר צנוע?‬

‫"הסמל לא קיים בתודעה ואף לא בדמיון שלי‪ .‬אני עושה מאמצים לשבור את התביעות של הסמל‬
‫ולצאת מהאייקוניות הזאת‪ .‬להרגיל אנשים להתייחס אלי כאדם שמבקש לפתח את השירה שלו‬

‫ואת הטעם של קוראיו‪ .‬בחיפה אהיה אמיתי‪ .‬מה שאני‪ .‬ואבחר שירים ברמה גבוהה"‪.‬‬

‫למה אתה מזלזל בשיריך הישנים?‬

‫"כשסופר מצהיר שהספר הראשון שלו הכי טוב‪ ,‬זה רע‪ .‬אני מתקדם ברציפות מספר לספר‪.‬‬
‫עוד לא החלטתי מה אקרא לקהל‪ .‬אני לא טיפש‪ .‬לא אאכזב אותו‪ .‬אני יודע שרבים רוצים‬
‫לשמוע משהו ישן"‪.‬‬

‫פועל של מטאפורות‬

‫ביום שני בבוקר הוא הגיע לרמאללה מעמאן‪ .‬הוא עוד לא יודע איך ייסע לחיפה‪,‬‬
‫העיר שבה התחיל את דרכו הספרותית בשנות ה‪ ,60-‬יש אנשים רבים שמתנדבים‬

‫להסיעו‪ .‬בערב שמארגנת סיהאם דאוד‪ ,‬משוררת ועורכת כתב העת "משארף"‪,‬‬
‫בשיתוף חד"ש‪ ,‬דרוויש יישא דברים ויקרא כ‪ 20-‬שירים‪ .‬סמיר ג'ובראן ילווה אותו‬

‫בנגינה על עוד והזמרת אמל מורקוס תנחה‪ .‬דרוויש מקווה שמשרד הביטחון‬
‫יאפשר לו לשהות בישראל כשבוע; היתר הכניסה שקיבל מעניק לו שהות של‬

‫יומיים בלבד‪.‬‬

‫הראיון מתקיים במרכז התרבות על שם המחנך ח'ליל אל‪-‬סכאכיני ברמאללה‪,‬‬
‫בניין מפואר ומטופח המכיל גלריה‪ ,‬אולם קולנוע וקונצרטים וגם משרד מרווח של‬
‫דרוויש‪ ,‬שבו הוא עורך את כתב העת לשירה "אל‪-‬כרמל"‪ .‬הספרייה בחדרו עמוסה‬

‫ספרים בערבית וביניהם גם כמה בעברית‪ :‬מבחר שירים של "עיתון ‪" ,"77‬טבעת‬
‫המיתוסים" מאת נעמה שפי (על פולמוס ואגנר בישראל)‪ ,‬לצד חוברות "מטעם"‬

‫שעורך יצחק לאור וגם "שירים באשדודית" של סמי שלום שטרית‪.‬‬

‫ב‪ 1970-‬נסע דרוויש לחו"ל במשלחת קומוניסטית‪ ,‬ולא חזר‪ .‬הוא נסע למצרים ‪ -‬אז‬
‫ארץ אויב ‪ -‬ואחר כך הצטרף לאש"ף‪ ,‬וניהל את מרכז המחקר של הארגון בביירות‪.‬‬

‫רק החתימה על הסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף איפשרה את שובו לביקור בלי‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪18‬‬

‫סכנה שייעצר‪ .‬דרוויש רזה מתמיד‪ ,‬לבוש היטב‪ ,‬מסביר פנים‪ .‬כמי שלפני שמונה‬
‫שנים מת מוות קליני מסיבוכים בלב והוחזר לחיים‪ ,‬הוא נראה מצוין וצעיר‬
‫מ‪ 66-‬שנותיו‪.‬‬

‫"האם יש תקווה לעם הזה?" שאלתי ודרוויש‪ ,‬הפסימיסט הגדול‪ ,‬לא טרח אפילו לשאול‬
‫לאיזה עם הכוונה‪" .‬אפילו שאין תקווה‪ ,‬חובה עלינו להמציא ולייצר תקווה"‪ ,‬השיב‪" .‬בלא‬
‫תקווה אנחנו אבודים‪ .‬התקווה צריכה לנבוע מדברים פשוטים‪ .‬מיפעת הטבע‪ ,‬מהיופי של‬
‫החיים‪ ,‬מהשבריריות שלהם‪ .‬אפשר מדי פעם לשכוח את הדברים החיוניים ולו כדי להשאיר‬

‫את הנפש בריאה‪ .‬קשה לדבר בימים אלה על תקווה‪ .‬זה נראה כאילו אנחנו מתעלמים‬
‫מההיסטוריה ומההווה‪ .‬כאילו אנחנו מסתכלים על העתיד במנותק ממה שקורה כרגע‪ ,‬אבל‬

‫כדי לחיות עלינו להמציא בכוח תקווה"‪.‬‬

‫איך אתה עושה את זה?‬

‫"אני פועל של מטאפורות‪ ,‬לא פועל של סמלים‪ .‬אני מאמין בכוחה של השירה‪ ,‬שמעניקה לי‬
‫סיבות להסתכל קדימה ולזהות ניצוץ של אור‪ .‬השירה יכולה להיות ממזרה‪ .‬היא סלפנית‬

‫ומסלפת‪ .‬בכוחה להפוך את הבלתי ריאלי לריאלי‪ ,‬ואת הריאלי לדמיוני‪ .‬בכוחה לבנות עולם‬
‫מנוגד לעולם שבו אנו חיים‪ .‬אני רואה בשירה תרופה רוחנית‪ .‬אני יכול לצייר במלים מה שאני‬

‫לא מוצא במציאות‪ .‬זאת אשליה גדולה‪ ,‬אבל חיובית‪ .‬אין לי שום כלי אחר למציאת משמעות‬
‫לחיי או לחייו של העם שלי‪ .‬בכוחי להעניק להם יופי באמצעות מלים ולתאר עולם יפה וגם‬

‫להביע את המצב שלהם‪ .‬פעם אמרתי שבניתי במלים מולדת לעם שלי ולעצמי"‪.‬‬

‫כתבת פעם בשיר‪" ,‬האדמה הזאת צרה על כולנו"‪ ,‬והיום נדמה שתחושת‬
‫הדיכאון וחוסר האונים עצומה מתמיד‪.‬‬

‫"המצב כיום הוא המצב הכי גרוע שאפשר היה לדמיין‪ .‬הפלסטינים הם העם היחיד בעולם‬
‫שמרגיש בבטחה שהיום טוב יותר מהצפוי לו בימי המחרת‪ .‬המחר מבשר תמיד מצב גרוע‬
‫יותר‪ .‬כבר ב‪ ,'93-‬ערב הסכם אוסלו‪ ,‬ידעתי שבהסכם לא טמונה שום הבטחה שנגיע לשלום‬

‫אמיתי המבוסס על עצמאות לפלסטינים ולסיום הכיבוש הישראלי‪ .‬למרות זאת הרגשתי‬
‫שאנשים חוו תקווה‪ .‬הם חשבו שאולי עדיף שלום רע על מלחמת מוצלחת‪ .‬החלומות הללו‬
‫הוליכו שולל‪ .‬המצב כעת גרוע יותר‪ .‬לפני אוסלו לא היו מחסומים‪ ,‬ההתנחלויות לא התפשטו‬

‫כך ולפלסטינים היתה עבודה בישראל"‪.‬‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪19‬‬

‫האם הנכונות לשלום היתה הדדית?‬

‫"הישראלים מתלוננים שהפלסטינים לא אוהבים אותם‪ .‬זה עניין מצחיק‪ .‬שלום נעשה בין‬
‫מדינות ואינו מבוסס על אהבה‪ .‬הסכם שלום אינו מסיבת כלולות‪ .‬אני מבין את השנאה‬

‫לישראלים‪ .‬כל אדם נורמלי שונא לחיות תחת כיבוש‪ .‬קודם עושים שלום ואחר כך בוחנים‬
‫רגשות כמו אוהבים‪ ,‬לא אוהבים‪ .‬לפעמים לאחר שעושים שלום לא אוהבים‪ .‬אהבה היא עניין‬

‫פרטי ואי אפשר לכפות אותה על הזולת‪.‬‬

‫"אני מאשים את הצד הישראלי שלא הביע נכונות לסיים את הכיבוש ברצועת עזה ובגדה‬
‫המערבית‪ .‬העם הפלסטיני לא מבקש לשחרר את פלסטין; הפלסטינים מבקשים לזכות בחיים‬

‫נורמליים על שטח של ‪ 22‬אחוזים ממה שהם חושבים למולדת שלהם‪ .‬הפלסטינים הציעו‬
‫להבדיל בין מולדת לבין מדינה והם הבינו את ההתפתחות ההיסטורית שהביאה למצב הנוכחי‪,‬‬
‫שבו שני עמים חיים על אותה אדמה ובאותה ארץ‪ .‬למרות הנכונות הזאת לא נותר על מה לדבר"‪.‬‬

‫הזכרת את רצועת עזה‪ .‬מה אתה חושב על המציאות החדשה שם?‬

‫"זה מצב טרגי‪ .‬אווירה של מלחמת אזרחים‪ .‬מה שקרה בין אנשי הפתח לאנשי החמאס בעזה‬
‫הוא ביטוי של אופק סגור‪ .‬אין מדינה פלסטינית ואין רשות פלסטינית ולוחמים שם איש ברעהו‬
‫על אשליות‪ .‬כל אחד רוצה לקחת את השלטון בידיים‪ .‬הכל כאילו‪ .‬כאילו יש מדינה‪ ,‬כאילו יש‬

‫ממשלה‪ ,‬כאילו יש שר כזה או אחר‪ ,‬כאילו יש דגל וכאילו יש המנון‪ .‬הרבה כאילו‪ ,‬אבל אין‬
‫שום תוכן‪ .‬אם וכאשר את שמה אנשים בבית סוהר‪ ,‬ורצועת עזה היא בית סוהר אחד גדול‪,‬‬
‫והאסירים עניים ומחוסרי כל‪ ,‬מובטלים ומשוללי טיפול רפואי בסיסי ‪ -‬תקבלי אנשים חסרי‬
‫תקווה‪ .‬זה יוצר תחושה כאילו טבעית של אלימות פנימית‪ .‬הם אינם יודעים במי להילחם‪,‬‬

‫אז לוחמים בעצמם‪ .‬לזה קוראים מלחמת אזרחים‪ .‬מתפוצצים בתוך הלחצים הנפשיים‬
‫והכלכליים והמדיניים"‪.‬‬

‫עליית הפונדמנטליסטים של החמאס מפחידה אותך?‬

‫"זה לא מפחיד אותי מהבחינה הפוליטית‪ .‬זה מפחיד מהבחינה התרבותית‪ .‬הנטייה שלהם היא‬
‫לכפות את עקרונותיהם על הכלל‪ .‬הם מאמינים בדמוקרטיה חד‪-‬פעמית‪ ,‬וזאת רק כדי להגיע‬
‫לקלפי ולשלטון‪ .‬לכן הם אסון לדמוקרטיה‪ .‬זו דמוקרטיה אנטי‪-‬דמוקרטית‪ .‬אבל אי אפשר‬
‫להתעלם מהחמאס ככוח פוליטי שיש לו תומכים בחברה הפלסטינית‪ .‬כרגע‪ ,‬כשהדם חם‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪20‬‬

‫והפצעים מדממים קשה לדבר על דיאלוג‪ ,‬אבל בסופו של דבר אם אנשי החמאס יתנצלו על‬
‫מה שעשו בעזה ויתקנו את תוצאות המערכה בעזה יהיה אפשר לדבר על דיאלוג"‪.‬‬

‫שוב אתם משחקים לידיה של ישראל שמפיקה תשואה לא קטנה מהמצב הזה‪.‬‬

‫"ישראל טענה כל השנים שאין עם מי לדבר‪ ,‬גם כשהיה עם מי לדבר‪ .‬הישראלים לא רוצים‬
‫לסגת לגבולות ‪ ,'67‬לא רוצים לדבר על זכות השיבה ולא על פינוי התנחלויות ובטח לא על‬
‫ירושלים‪ ,‬אז על מה לדבר? אנחנו במבוי סתום‪ .‬אני לא רואה סוף למנהרה השחורה הזאת‪,‬‬
‫כל עוד ישראל לא מוכנה להבדיל בין היסטוריה לבין אגדה‪ .‬מדינות ערב מוכנות כיום להכיר‬
‫בישראל ומתחננות שישראל תקבל את יוזמת השלום של הערבים‪ ,‬שמדברת על חזרה לגבולות‬
‫‪ '67‬וכינונה של מדינה פלסטינית בתמורה לא רק להכרה מלאה במדינת ישראל‪ ,‬אלא גם ליחסי‬
‫נורמליזציה מלאים‪ .‬אז תגידי לי את‪ ,‬מי מחמיץ את ההזדמנות הזאת? תמיד אמרו שהפלסטינים‬
‫לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות‪ .‬מדוע ישראל מחקה את סרבנותם של הערבים?"‬

‫האם נראה לך שתזכה בחייך לראות הסכם שלום בין שני העמים?‬

‫"אני לא מיואש‪ .‬אני סבלני ואני מחכה למהפכה עמוקה בתודעה של הישראלים‪ .‬הערבים‬
‫מוכנים לקבל את ישראל החזקה והחמושה בנשק גרעיני ועליה רק לפתוח את שערי המבצר‬

‫שלה ולעשות שלום‪ .‬תפסיקו לדבר על הצעדים של הנביאים ועל מלחמות בלעם ועל קבר‬
‫רחל‪ ,‬זאת המאה ה‪ .21-‬נדרשת מהפכה תרבותית בקרב הפוליטיקאים בישראל‪ ,‬כדי שיבינו‬

‫שאי אפשר לדרוש מהצעירים בישראל שיחכו למלחמה הבאה‪ .‬הגלובליזציה משפיעה על‬
‫הנוער‪ ,‬והצעירים רוצים לנסוע ולחיות ולבנות חיים מחוץ לצבא‪ .‬אם קיים ייאוש גם בקרב‬
‫הישראלים‪ ,‬זה סימן טוב‪ .‬אולי הייאוש יביא ללחץ ציבורי על ההנהגה ליצור מצב חדש‪ .‬את‬
‫יודעת מה ההבדל בין גנרל לבין משורר? הגנרל סופר בשדה הקרב כמה מתים יש בצד של‬
‫האויב‪ ,‬ואילו המשורר מונה כמה בני אדם חיים מתו בקרב הזה‪ .‬אין איבה בין המתים‪ .‬יש אויב‬

‫אחד והוא המוות‪ .‬המטאפורה ברורה‪ .‬המתים בשני הצדדים כבר אינם אויבים"‪.‬‬

‫יתכן שתשקול להתמסר לפעילות פוליטית‪ ,‬כמו שעשה למשל ואצלב האוול?‬

‫"האוול היה אולי נשיא מדינה טוב‪ ,‬אבל הוא לא מוגדר כסופר יוצא מן הכלל‪ .‬אני כותב שירים‬
‫הרבה יותר טוב מהעשייה הפוליטית שלי"‪.‬‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪21‬‬

‫לא נפחיד את הקוראים‬

‫מה אתה מתכוון לומר באירוע בחיפה?‬

‫"אני רוצה לדבר על איך ירדתי מהכרמל ואיך אני עולה עכשיו‪ ,‬ואני שואל את עצמי מדוע ירדתי"‪.‬‬

‫האם אתה מצטער על כך שעזבת ב‪?1970-‬‬

‫"לפעמים הזמן מניב חוכמה‪ .‬ההיסטוריה לימדה אותי אירוניה מהי‪ .‬תמיד אשאל את השאלה‪,‬‬
‫האם אני מתחרט שעזבתי ב‪ .'70-‬הגעתי למסקנה שהתשובה לא חשובה‪ .‬אולי השאלה מדוע‬
‫ירדתי מהכרמל חשובה יותר"‪.‬‬

‫מדוע ירדת?‬

‫"כדי לחזור אחרי ‪ 37‬שנה‪ .‬זאת אומרת שלא ירדתי מהכרמל ב‪ '70-‬ולא חזרתי ב‪ .2007-‬הכל‬
‫מטאפורה‪ .‬אם אני כרגע כאן ברמאללה ובשבוע הבא אני על הכרמל וזוכר שלא הייתי שם‬

‫כמעט ארבעים שנה‪ ,‬המעגל נסגר וכל הנסיעה הזאת שארכה שנים היתה מטאפורה‪ .‬לא‬
‫נפחיד את הקוראים‪ .‬אני לא מתכוון לממש את זכות השיבה"‪.‬‬

‫ולו היתה אפשרות שתחזור לגליל‪ ,‬לחיפה ולמשפחה?‬

‫"כעיתונאית שליוותה אותי אז‪ ,‬היית עדה לעוצמת הרגשות שלי כשבאתי לביקור ראשון ב‪'96-‬‬
‫לאחר היעדרות של ‪ 26‬שנה והייתי אמור לפגוש את אמיל חביבי לצורך צילומי סרט על חייו‪.‬‬
‫התרגשתי וגם בכיתי ורציתי להישאר בישראל‪ .‬אבל היום אני לא מוכן להחליף את תעודת‬
‫הזהות הפלסטינית בזאת הישראלית‪ .‬זה רק יביך אותי‪ .‬קנה המידה הרלוונטי היום הוא‬
‫מה עשיתי בשנים הללו‪ .‬כתבתי יותר טוב‪ ,‬התקדמתי‪ ,‬התפתחתי והבאתי תועלת לעם שלי‬
‫מבחינה ספרותית"‪.‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪22‬‬

‫מה דעתך על הביקורת שהושמעה על העיתוי שבו בחרת לקרוא את שיריך‬
‫בחיפה‪ ,‬בצל המשבר בשטחים ופרשת עזמי בשארה‪.‬‬

‫"אנחנו חיים‪ ,‬ואני לא יודע מה נכון ומה לא‪ .‬כל הזמן שלנו והעיתוי שלנו לא לעניין‪ .‬זאת לא‬
‫הפעם הראשונה שאני מבקר‪ .‬הייתי ב‪ '96-‬ונשאתי הספד בלוויה של חביבי והייתי ב‪2000-‬‬

‫וקראתי משירי בנצרת והייתי באירוע של בית הספר שבו למדתי בכפר יסיף‪ .‬אני לא יכול‬
‫להיות חלק מסכסוכים של מפלגה זו עם אחרת‪ .‬אני אורח של כל הציבור הערבי בישראל‬
‫ואיני מבדיל בין התנועה האיסלאמית‪ ,‬לבין חד"ש או בל"ד‪ .‬אני המשורר של כולם‪ .‬אני גם‬
‫לא צריך לשכוח שיש לי הרבה שונאים בקרב משוררים וגם בקרב אלה החושבים את עצמם‬
‫למשוררים‪ .‬קנאה היא רגש אנושי‪ ,‬אבל כשהיא הופכת לשנאה זה דבר אחר‪ .‬יש הרואים בי‬
‫סכנה ספרותית‪ ,‬אבל אני מסתכל עליהם כעל ילדים שחייבים למרוד באב הרוחני שלהם‪ .‬יש‬

‫להם זכות להרוג אותי‪ ,‬אבל שיהרגו אותי ברמה גבוהה‪ ,‬כלומר בטקסט"‪.‬‬

‫האם יש לך עדיין קשר עם אנשי רוח יהודים ישראלים?‬

‫"אני בקשר עם המשורר יצחק לאור ועם ההיסטוריון אמנון רז קרקוצקין‪ .‬בעשרים השנים‬
‫האחרונות אני קורא פחות עברית‪ ,‬אבל אני מתעניין בכמה סופרים ישראלים"‪.‬‬

‫לפני כשבע שנים ניסה יוסי שריד‪ ,‬כשר החינוך‪ ,‬להכניס שירים שלך לתוכנית‬
‫הלימודים בספרות וכתוצאה מכך איימו כמה ח"כים מהימין לפרק את‬
‫הקואליציה‪ .‬האם זה החמיא לך?‬

‫"זה לא מעניין אותי אם יכניסו או לא יכניסו את שירי לתוכנית לימודי הספרות‪ .‬כשהיתה‬
‫הצעת אי‪-‬אמון בממשלה אמרתי בלעג‪ ,‬איפה הגאווה הישראלית‪ ,‬איך אתם מסכימים להוריד‬
‫ממשלה בגלל משורר פלסטיני כאשר יש לכם סיבות אחרות לעשות זאת‪ .‬גם לא מעניין אותי‬

‫אם מלמדים את שירי בבתי ספר ערביים‪ .‬אני לא כל כך אוהב להיות בתוכניות לימודים‪ ,‬כי‬
‫תלמידים שונאים בדרך כלל את הספרות כאשר היא נכפית עליהם"‪.‬‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪23‬‬

‫הגלות נמצאת בכל מקום‬

‫כתבת בשיר "מי אני ללא גלות"‪ .‬כמי שהגלות היא מוקד שירתו‪ ,‬וכמי שאמר‬
‫לא פעם שהוא נושא את הגלות בתוכו כבמזוודה‪ ,‬האם במשך השנים הרבות‬

‫שנדדת מארץ לארץ למדת לחבק את הגלות?‬

‫"זו לא שאלה של חיבוק‪ .‬הגלות כבשה אותי‪ ,‬אבל הפסקתי להתלונן ולקבול על הנטל שלה‪.‬‬
‫הגלות נמצאת בכל מקום‪ .‬עכשיו אני ברמאללה‪ ,‬וגם כאן אני נושא את הגלות שלי‪ .‬אני לא‬
‫חלק מהנוף ולא חלק מהמקום‪ .‬הכרתי את רמאללה רק לפני כעשר שנים‪ .‬אין לי כאן עבר ואין‬
‫זיכרונות‪ .‬אני נמצא פה כמיזוג של אזרח‪ ,‬פליט וגולה‪ .‬היום היחס שלי למקום קל ושברירי‪ .‬כל‬

‫המקומות שווים עכשיו"‪.‬‬

‫ואיפה הבית?‬

‫"אין לי בית‪ .‬כל כך הרבה פעמים החלפתי ושיניתי בתים‪ ,‬שאין לי בית במובן העמוק של‬
‫המלה‪ .‬הבית הוא איפה שאני ישן וקורא וכותב‪ ,‬וזה יכול להיות בכל מקום‪ .‬חייתי כבר ביותר‬

‫מעשרים בתים ותמיד השארתי תרופה וספרים ובגדים ומכתבים‪ .‬אני בורח"‪.‬‬

‫בארכיון של סיהאם דאוד נמצאים מכתבים‪ ,‬כתבי יד ושירים שהשארת אחריך‬
‫כשעזבת ב‪.1970-‬‬

‫"לא ידעתי שלא אחזור‪ .‬חשבתי שאשתדל לא לשוב‪ .‬זה לא שבחרתי בגולה בצורה חופשית‪.‬‬
‫במשך עשר שנים היה אסור לי לעזוב את חיפה‪ ,‬מתוכן בשלוש שנים הייתי במעצר בית"‪.‬‬

‫והיום?‬

‫"אין לי געגועים מיוחדים לבית מסוים‪ .‬הרי בית זה לא רק החפצים שצברת‪ .‬בית זה מקום‬
‫והסביבה‪ .‬אין לי בית‪ .‬הכל דומה‪ .‬רמאללה כמו עמאן וכמו פאריס‪ .‬אולי בגלל שגדלתי על‬
‫געגועים לא מתאים לי להתגעגע יותר‪ ,‬ואולי הרגשות שלי קהו‪ ,‬אולי הרציו ניצח את הרגשות‬

‫והאירוניה התעצמה‪ .‬אני לא אותו אדם"‪.‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪24‬‬

‫צילום‪ :‬מוזיאון מחמוד דרוויש‬
‫גיליון ‪ .01‬בית ‪25‬‬

‫לכן לא הקמת משפחה?‬

‫"החברים שלי מזכירים מדי פעם שהתחתנתי פעמיים‪ ,‬אבל אני לא זוכר את זה במובן העמוק‬
‫של הדבר‪ .‬אני לא מתחרט שאין לי ילד‪ .‬אולי הוא לא היה יוצא מוצלח‪ ,‬אולי הוא היה גס"‪.‬‬

‫על מה אתה כן מתחרט?‬

‫"שפירסמתי שירים בגיל מוקדם ושירים לא טובים‪ .‬אני מתחרט שגרמתי נזק במלים שאמרתי‬
‫לחבר‪ ,‬או שהייתי גס ובוטה‪ .‬אולי לא הייתי נאמן לזיכרונות מסוימים‪ ,‬אבל לא פשעתי"‪.‬‬

‫אתה אוהב את הבדידות שלך?‬

‫"מאוד‪ .‬כשאני נאלץ לצאת לארוחת ערב אני מרגיש כמי שנגזר עליו עונש‪ .‬בשנים האחרונות‬
‫אני אוהב להיות לבד‪ .‬יש לי צורך בבני אדם כשאני זקוק להם‪ .‬תגידי אולי‪ ,‬זו אנוכיות‪ ,‬אבל יש‬

‫לי חמישה‪-‬שישה חברים‪ .‬זה הרבה‪ .‬יש לי אלפי מכרים וזה לא עוזר"‪.‬‬

‫מתי‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬אתה חושב על הילדות שלך?‬

‫"עשיתי איתה חשבון בספר האחרון שכתבתי‪' ,‬בנוכחות ההיעדרות'‪ ,‬ספר כאילו אוטוביוגרפי‬
‫שראה אור בשנה שעברה ‪ -‬נאום פרידה כשאני עומד על סף קברי ומספיד את עצמי‪ .‬אני הוא‬
‫האחר שנמצא בקבר‪ .‬בספר אני כותב את תולדות חיי‪ ,‬אך לא באופן כרונולוגי‪ .‬פרוזה שירית‪.‬‬

‫שם אני נוגע בילדות שלי באל‪-‬ברווה ובמעבר ללבנון והשהות בה כשנה‪ .‬חשבתי שהיינו‬
‫תיירים‪ .‬חזרנו כמסתננים באופן לא חוקי ולקח הרבה זמן עד שקיבלנו תעודות זהות‪ .‬כתבתי‬

‫על לבנון ועל הגולה ועל הגעגועים ועל האהבות שלי‪ ,‬אבל בלי שמות"‪.‬‬

‫פעם אמרת בראיון לכתב העת "חדרים" ששירה טובה היא ילדות שהחכימה‪.‬‬

‫"אף אחד לא הולך אל הילדות שלו ולא מחפש אותה‪ .‬היא מציצה מדי פעם‪ .‬אני לא מאלה‬
‫שמתרפקים עליה‪ .‬אני לא כל כך רומנטי ולא חולה מבחינה רגשית‪ .‬כשאני נזכר בילדותי אני‬
‫לא כל כך שמח‪ .‬זאת לא היתה ילדות מאושרת‪ .‬כשאני מדבר עליה מבלי להתכוון אני מדבר‬
‫על משהו קולקטיווי‪ ,‬כי כל אחד ‪ -‬ולא רק אני ‪ -‬הלך בדרך הזאת ללבנון‪ ,‬או למחנה פליטים"‪.‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪26‬‬

‫כתבת כמה שירים שנבעו מהילדות שלך‪ .‬קשה לך לחזור אליהם היום? זה כולל‬
‫את השיר על הקפה של אמא?‬

‫"את השיר הזה כתבתי בכלא מעשיהו ב‪ .63-64-‬הוזמנתי לקרוא שירה באוניברסיטה העברית‬
‫בירושלים וגרתי אז בחיפה‪ .‬זאת היתה תקופת הממשל הצבאי‪ ,‬הגשתי בקשה לנסוע ולא‬
‫ענו לי‪ .‬נסעתי ברכבת ‪ -‬האם הרכבת הזאת עדיין קיימת? ‪ -‬ולמחרת הזמינו אותי לתחנת‬

‫המשטרה בנצרת וגזרו עלי ארבעה חודשי מאסר על תנאי וחודשיים בכלא מעשיהו‪ ,‬ושם‪ ,‬על‬
‫קופסת סיגריות אסקוט צהובה עם ציור של גמל כתבתי את השיר שהמלחין מרסל חביבה‬
‫הלבנוני הפך אותו להמנון והוא נחשב לשיר הכי יפה שלי‪ ,‬ואקרא אותו בחיפה"‪.‬‬

‫אתה מתכנן לבקר בכפר הולדתך?‬

‫"לא‪ .‬כיום זה ישוב בשם יסעור‪ .‬אני מעדיף לאגור את הזיכרונות שנותרו לי‪ ,‬של מרחבים‬
‫פתוחים‪ ,‬שדות ומקשות אבטיחים‪ ,‬עצי זית ושקדים‪ .‬אני זוכר את הסוס שהיה קשור לעץ‬
‫התות בחצר ואיך עליתי עליו והועפתי למטה וחטפתי מכות מאמי‪ .‬היא תמיד הרביצה לי‪ ,‬כי‬
‫היא חשבה שאני שובב גדול‪ .‬אני דווקא לא זוכר שהייתי שובב‪ .‬אני זוכר את הפרפרים ואת‬
‫התחושה הברורה שהכל פתוח‪ .‬הכפר היה ממוקם על גבעה והכל היה פרוש למטה‪ .‬יום אחד‬
‫העירו אותי ואמרו שצריך לברוח‪ .‬לא אמרו מלחמה ולא סכנה‪ .‬הלכנו ברגל‪ ,‬אני ושלושת אחי‪,‬‬

‫עד לבנון והצעיר היה פעוט ולא הפסיק לבכות כל הדרך"‪.‬‬

‫שתי פגישת עם המוות‬

‫האם הכתיבה מחייבת אצלך ריטואל קבוע‪ ,‬או שהתגמשת עם השנים?‬

‫"אין תנאים‪ ,‬אבל יש הרגלים‪ .‬התרגלתי לכתוב בשעות הבוקר בין עשר לשתים‪-‬עשרה‪ .‬אני‬
‫כותב ביד‪ .‬אין לי מחשב ואני כותב רק בבית ואני נועל את הדלת‪ ,‬אפילו שאני לבד בדירה‪ .‬לא‬

‫מנתק טלפונים‪ .‬אני לא כותב כל יום‪ ,‬אבל אני מכריח את עצמי לשבת כל יום ליד השולחן‪.‬‬
‫אולי יש השראה‪ ,‬אולי אין השראה‪ ,‬אני לא יודע‪ .‬אני לא כל כך מאמין בהשראה‪ ,‬אבל אם‬
‫יש אז ראוי לחכות לה‪ ,‬שמא היא תבוא בזמן שאני לא פנוי‪ .‬לפעמים הרעיונות הכי טובים‬

‫באים במקומות לא כל כך נחמדים‪ .‬בחדר השירותים‪ ,‬אולי במטוס ולפעמים ברכבת‪ .‬בערבית‬
‫אומרים 'בעטו של‪ '...‬ואני חושב שלא כותבים ביד‪ .‬הכישרון נמצא בתחת‪ .‬יש לדעת איך‬
‫לשבת‪ .‬אם לא יודעים איך לשבת אז לא כותבים‪ .‬נדרשת משמעת"‪.‬‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪27‬‬

‫כמי שנחשב למין נסיך‪ ,‬אתה ישן טוב?‬

‫"אני ישן תשע שעות בלילה וללא נדודי שינה‪ .‬אני יכול לישון מתי שאני רוצה‪ .‬אומרים שאני מפונק‪.‬‬
‫איפה כתבו את זה עלי? בעיתונות העברית‪ .‬את אומרת שאני נחשב למין נסיך‪ .‬נסיך זה מורם מעם‪.‬‬

‫זה לא נכון‪ .‬גם לא נכון שאני מתנשא‪ .‬אני ביישן ויש אנשים המפרשים זאת כהתנשאות"‪.‬‬

‫העובדה שנגעת במוות לפחות פעם אחת בחייך מעוררת חשש מהזקנה‬
‫ומבגידת הגוף?‬

‫"פגשתי פעמיים את המוות‪ .‬פעם ב‪ '84-‬ופעם ב‪ ,'98-‬אז מתתי קלינית וכבר החלו הכנות‬
‫להלווייתי‪ .‬ב‪ '84-‬היה לי התקף לב בווינה‪ .‬זאת היתה שינה עמוקה וקלה על ענן לבן עם אור‬
‫בהיר‪ .‬לא חשבתי שזה המוות‪ .‬ריחפתי ושייטתי עד שהרגשתי כאב עז והכאב היה האות לכך‬

‫שהחזירו אותי לחיים‪ ,‬ואמרו לי שמתתי לשתי דקות"‪.‬‬

‫וב‪?'98-‬‬

‫"המוות היה תוקפני ואלים‪ .‬זאת לא היתה שינה נעימה‪ .‬היו לי סיוטים נוראיים‪ .‬זה לא היה‬
‫מוות‪ ,‬זאת היתה מלחמה כואבת‪ .‬המוות עצמו לא כואב"‪.‬‬

‫מה יחסך למוות כיום?‬

‫"אני מוכן לו‪ .‬אני לא מחכה לו‪ .‬אני לא אוהב לחכות‪ .‬המוות הוא כמוני‪ ,‬לא אוהב לחכות‪.‬‬
‫עשיתי איתו הסכם בפואמה 'ציור קיר' (הוצאת אנדלוס‪ )2006 ,‬והבהרתי לו שאני לא פנוי‬
‫בשבילו עכשיו‪ .‬יש לי מה לכתוב‪ ,‬יש לי מה לעשות‪ .‬יש עבודה רבה ויש מלחמות בכל מקום‬
‫ואין לך‪ ,‬המוות‪ ,‬שום עסק בשירה שאני כותב‪ .‬זה לא עניינך‪ .‬אבל בוא נקבע פגישה‪ .‬תגיד לי‬
‫מראש‪ .‬אתכונן‪ ,‬אתלבש יפה וניפגש בבית קפה על שפת הים ונשתה כוס יין ואז תיקח אותי"‪.‬‬

‫זה בשירה‪ .‬ובחיים?‬

‫"אני לא פוחד ואני לא מתעסק במוות‪ .‬אני מוכן לקבל אותו בזמן שיבוא‪ ,‬אבל שיהיה אמיץ‬
‫ואביר ונסיים הכל במכה אחת‪ .‬לא בשיטות כמו סרטן‪ ,‬מחלת לב או איידס‪ .‬שלא יבוא כמו גנב‪.‬‬

‫שייקח אותי בהינף"‪.‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪28‬‬

‫מה עושה אותך קצת מאושר?‬

‫"יש פתגם בצרפתית שאם אחרי גיל חמישים אתה קם בבוקר ולא מרגיש כאב‪ ,‬משמע אתה‬
‫מת‪ .‬אני שמח כל יום לקום בבוקר‪ .‬במובן הרחב יותר אני חושב שאושר זו המצאה לא כל כך‬

‫מציאותית‪ .‬אושר זה רגע‪ .‬אושר זה פרפר‪ .‬אני מרגיש מאושר כשאני מסיים עבודה"‪.‬‬

‫יש הרגשה שאתה יותר מפויס מתמיד‪.‬‬

‫"זה אולי יישמע גס‪ ,‬אבל זאת האסתטיקה של הייאוש‪ .‬אין לי אשליות‪ .‬אני לא מצפה להרבה‬
‫דברים ואז‪ ,‬אם דבר‪-‬מה מסתדר זה אושר גדול‪ .‬יש גם הומור לצד הייאוש‪ .‬אני אופסימיסט"‪.‬‬

‫אתה מתגעגע אליו?‬

‫"המקום היה מלא יותר לו אמיל חביבי היה נוכח‪ .‬הוא היה תופעת טבע‪ .‬היה לו צחוק והיה‬
‫לו הומור מיוחד ואני חושב שהוא לחם בייאוש באמצעות ההומור‪ .‬הוא הוכרע בסוף‪ .‬כולנו‬

‫נוכרע‪ ,‬כולל המנצחים‪ .‬יש לדעת איך להתנהג ברגע הניצחון ואיך לנהוג ברגע התבוסה‪.‬‬
‫חברה שאינה יודעת תבוסה מהי‪ ,‬לא תהיה בשלה"‪.‬‬

‫לא מזמן השלמת כתיבת ספר חדש‪ ,‬יומן אישי‪ ,‬האם אתה בעצם אוהב‬
‫את עצמך?‬

‫"ממש לא‪ .‬כשבאים אלי משוררים צעירים ואם וכאשר אני מסוגל לתת להם עצה‪ ,‬אני אומר‬
‫להם‪' ,‬משורר שמתיישב לכתוב ולא מרגיש אפס מאופס‪ ,‬לא יתפתח ולא יזכה להכרה'‪ .‬אני‬

‫מרגיש שלא עשיתי כלום‪ .‬זה מה שדוחף אותי לשפר את הכתיבה שלי ואת הסגנון ואת‬
‫המטאפורה‪ .‬אני מרגיש שאני אפס ‪ -‬וזה אומר שאני מאוד אוהב את עצמי‪ .‬יש לי חבר שיודע‬

‫שאני לא סובל לראות את עצמי מופיע בטלוויזיה‪ .‬הוא אמר לי שזה נרקיסיזם הפוך‪ .‬זה מה‬
‫שאמר לי הממזר הזה"‪*.‬‬

‫ספרי מחמוד דרוויש שיצאו לאור בעברית‪" :‬זכר לשכחה" (הוצאת שוקן‪" ;)1989 ,‬ערש הנוכרייה" (בבל‪" ;)2000 ,‬למה עזבת את‬
‫הסוס לבדו" (אנדלוס‪" ;)2000 ,‬מצב מצור" (אנדלוס‪" ;)2002 ,‬ציור קיר" (אנדלוס‪.)2006 ,‬‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪29‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫צילום‪ :‬שירה קריצ'מן‬
‫‪30‬‬

‫"א ִני ָהא ֹו ֵר ַח ְּב ֵבי ִתי‬‫מחמוד דרוויש‬
‫ְו ַה ְּמ ָא ֵר ַח‪.‬‬

‫ִה ַּב ְט ִּתי ֶאל ִמ ְכל ֹול ָה ִריק‬
‫ְולֹא ָר ִאי ִתי ֵז ֶכר ְל ַע ְצ ִמי‪,‬‬

‫אוּ ַלי‪...‬‬
‫אוּ ַלי לֹא ָה ִיי ִתי ָּכאן‪".‬‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪31‬‬

‫כל זה ואני‬ ‫צילום‪ :‬לילו ריימונד‬
‫יונה וולך‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪32‬‬

‫הבית עומד ומסביבו יש‪...‬‬
‫מסביבו יש עצים‪.‬‬
‫ואני לא בבית‪,‬‬
‫אני לא בפנים‪.‬‬

‫(ככה חלפו הרבה ימים‬
‫והצטברו לשנים‪.‬‬
‫כל זה ואני היננו‬
‫לרגעים מזוהים)‪.‬‬

‫אחר כך אנחנו מרגישים‬
‫כאילו מובלים‪.‬‬

‫אנחנו עוד נכנס לשם‪,‬‬
‫יהיה לנו נעים‪.‬‬
‫(איך נתנו ככה‬

‫לעשות מעצמנו עוברים?‬
‫ובעצם אנחנו רוצים‬
‫להיות אלה ששבים?‬

‫כל זה ואני היננו לרגעים מזוהים)‪.‬‬

‫אנחנו רוצים להיות פה‪,‬‬
‫ממש להיות ארוגים‪.‬‬

‫אנחנו לכל זה קרובים‪,‬‬
‫אפילו משפחתיים‪.‬‬

‫(הרי היינו אדונים פה‬
‫לזמנים ארוכים‪.‬‬

‫איך שלא היה הלך אז‬
‫לבנו אי אחרי הבלים‪.‬‬
‫כל זה ואני היננו לרגעים מזוהים)‪.‬‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪33‬‬

‫על המקום (פתח דבר)‬
‫זלי גורביץ'‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪34‬‬

‫ישראל היא מקום מסובך‪ .‬העניין הוא לתאר את הסיבוך ומתוך‬ ‫‪.1‬‬
‫התיאור גם לנסות להבין את העובדה המסתברת שבארץ המקום‬
‫בראשית רבה‪ ,‬סח ט'‬
‫לא במקום; לא רק שקיימת אי נוחות‪ ,‬כעס‪ ,‬וביקורת נוקבת על היבט‬
‫זה או אחר של העולם הישראלי‪ ,‬אלא יש גם אי נחת ואי השלמה עם‬ ‫‪.2‬‬

‫עצם המקומיות היהודית‪.‬‬ ‫‪Thierry de Duve,‭ “‬Do‬‬
‫מביקורת שיפוטית משתמעת דרישה לתיקון עוול או פגם‪,‬‬ ‫‪Artists Speak on Behalf of‬‬
‫אולם הביקורת או ההסתייגות ממקומיות נעוצה בתחושה או‬
‫בהכרה שכל עניין המקום הוא לא זה‪ ,‬לא בדיוק זה‪ ,‬שהחוויה‬ ‫‪All of Us?‭ ‬”‭, i‬n:‭ D‬ iarmuid‭‬‬
‫המקומית של להיות במקום מוטרדת על ידי חוויה אחרת ‪ -‬להיות‬ ‫‪C‬ ostello and Dominic‬‬
‫לא במקום או אף בלא מקום; המקום לא מכיל את "העם‪ ",‬או את‬
‫רעיון הארץ; העם והארץ ואלוהים בעצמו הם לא מקומיים זמניים‬ ‫‪Willsdon‭(‬eds.‭), ‬The Life‬‬
‫‪and Death of‭I‬mage‭:‬‬
‫אולי‪ ,‬נצחיים‪ ,‬אבל לא מקומיים; אלוהים אמנם נקרא "מקום"‬
‫אולם המדרש ממהר להבהיר "כי הוא מקומו של עולם ואין עולמו‬ ‫‪E‬ thics and Aesthetics‭‬‬
‫‪(‬London‭: T‬ ate Publishing‭,‬‬
‫מקומו‪ 1".‬איזה מין מקום זה שאינו בשום מקום? כאילו כוח אחר‬
‫משפיע על הישראליות והופך אותה בעיני עצמה לזמנית‪ ,‬קיקיונית‪,‬‬ ‫‪2‬ 008)‭, p‬ p‭. 1‬40–‬156‬‬
‫ופועל בתוכה‪ ,‬לא תמיד בצורה הנראית לעין‪ ,‬כנגד הישיבה במקום‪,‬‬

‫הרגילות שלו‪ ,‬כנגד התערות‪.‬‬
‫אפשר לראות בסיבוך הזה תוצאה ישירה של "המצב"‪ 2‬על כל‬
‫רבדיו‪ :‬המלחמה המתמשכת‪ ,‬גלי ההגירה הנמשכים כבר מאה שנים‬

‫ויותר‪ ,‬החצייה הפנימית בין דת למדינה ובין יהדות לישראליות‬
‫וכיוצא בזה‪ .‬אין ספק שבמצב שונה‪ ,‬אחרי מאה שנות שלום ושלווה‪,‬‬

‫המציאות היתה נראית אחרת‪ ,‬והמקום היה‪ ,‬ניתן לשער‪ ,‬מושג‬
‫שונה מזה השורר היום‪ .‬אולם לעתים לא רק המצב המזדמן מכתיב‬
‫את המציאות אלא גם המטען המיתי שחברה אנושית נושאת עמה‪,‬‬

‫הקובע ברגעים קריטיים את כיוון הפעולה‪ ,‬את ההשלכה לעתיד‪.‬‬
‫במובן השני הזה‪ ,‬בסיבוך העכשווי טמון סיבוך ארוך שנים‪ ,‬היסטורי‬

‫ומיתי; ליחסים בין יהודים למקום יש שושלת יחסים‪ ,‬גיניאלוגיית‬
‫מקום יהודית‪ ,‬עברית‪ ,‬ישראלית‪ ,‬עתירת דורות ותקדימים‪.‬‬

‫המקום הישראלי‪ ,‬כפי שיוצע‪ ,‬הוא יצירה חדשה והמשך של‬
‫תפיסת מקום עברית יהודית‪ .‬על פי תפיסה זו‪ ,‬היחס למקום הוא‬
‫כפול‪ :‬שואפים אליו‪ ,‬באים אליו‪ ,‬מתגעגעים אליו‪ ,‬מקדשים אותו‪,‬‬
‫הוא ההבטחה הגדולה‪ ,‬אבל בה בעת מקום ומקומיות גם מעוררים‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪35‬‬

‫רתיעה‪ ,‬הסתייגות‪ ,‬אפילו סלידה‪ ,‬כאילו דווקא במימושם‪ ,‬כל הרעיון‬ ‫‪36‬‬
‫של המקום‪ ,‬של הארץ המובטחת‪ ,‬עלול להחמיץ את עצמו‪.‬‬

‫על כן חוויית המקום‪ ,‬בוודאי בחלקים חשובים של הנוסח המיתי‬
‫מהמקרא ועד היום‪ ,‬היא אמביוולנטית‪ ,‬דיאלקטית‪ ,‬פרדוקסלית‪,‬‬
‫נעה בין קטבים של מקום ואי מקום; לעתים צד אחד הוא ריטואלי‬
‫בלבד ("אם אשכחך״…)‪ ,‬ולעתים דווקא האי מקום נשכח וכוחות‬
‫ההתערות משתלטים ("איש תחת גפנו;")‪ ...‬אולם אף אחד משני‬
‫הקטבים לא נעלם לתמיד‪ ,‬ומגיע הרגע בו הוא מופיע ודורש את‬

‫שלו‪ .‬כך‪ ,‬לשני הכוחות‪ ,‬המקומי והאי מקומי (מדברי‪ ,‬גלותי‪ ,‬חוצני)‪,‬‬
‫מיוחסת עצמאות ומקוריות; אין האחד מבטל את האחר או פותר‬
‫אותו‪ ,‬ולכן אין כל טעם לנסות וליישב בין השניים‪ ,‬לסגור ביניהם‬
‫את החשבון כשאברם מצווה ללכת לו בבראשית יב‪ ,‬הכתוב מציין‬
‫שלוש עזיבות שונות ‪ -‬מארצו‪ ,‬ממולדתו ומבית אביו ‪ -‬מהמקום‬

‫הפיזי‪ ,‬מהארץ‪ ,‬מנוף הילדות; מתחושת הבית שבנוף הזה‪ ,‬מלידתו‬
‫עם הנוף כולל אוהל המשפחה‪ ,‬אנשי השבט‪ ,‬וכיוצא בזה; וממיקומו‬

‫החברתי‪ ,‬משייכותו‪ ,‬מזהותו המערכתית‪ ,‬משיחתו‪ ,‬מאמונתו‪.‬‬
‫המקום מוצב בתחילת המיתוס העברי כנתון האנושי הראשוני‪,‬‬
‫הקבוע‪ ,‬שאותו מצווה אברם לעזוב‪ ,‬ובבת אחת מקנה לו חשיבות‬

‫אדירה‪ .‬פועל האמונה הראשון של אברם הוא עזיבת המקום‪,‬‬
‫כאילו המקום סותר אה האמונה‪ ,‬ויש לעוזבו כדי להגיע למקום‬
‫ולמושג של מקום שונים לגמרי‪" ,‬אל הארץ אשר אראך" אל ארץ‬
‫אחרת‪ ,‬בדרך אחרת‪ .‬התנועה היא ממקום לאי מקום‪ ,‬לארץ הקיימת‬
‫כמושג הערטילאי "הבטחה" ובו בזמן היא פשוט ארץ כנען ‪ -‬נופיה‪,‬‬
‫משאביה‪ ,‬אנשיה‪ ,‬אמונותיה‪ ,‬בתיה ושדותיה ‪ -‬אליה אברם מהגר‪.‬‬

‫ביאליק‪ ,‬במאמרו "שניות בישראל" מתאר את עם ישראל‬
‫כמיטלטל בין שני רצונות קולקטיביים הפועלים בתקופות‬

‫היסטוריות שונות ככוחות בלתי תלויים‪ ,‬המתפרשים על פי ההקשר‬
‫ההיסטורי‪ ,‬אך לא ממש נובעים ממנו‪ .‬זה ייחודה של המחשבה‬
‫הישראלית‪ ,‬על פי ביאליק‪ ,‬שמקום בשבילה אינו חזות הכול‪ .‬קו‬

‫הגבול אינו רק אופק וכיפת שמים מקומית או עולמית שמעבר לה‬
‫משתרע שומקום‪ ,‬המדבר‪ ,‬היער‪ ,‬האוקיינוס‪ ,‬הברברים‪ ,‬החלל‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬

‫הריק‪ ,‬אלא שזה קו גבול העובר בין מקום לאי מקום כבין כוחות‬ ‫‪.3‬‬
‫עצמאיים שעם ישראל אינו אלא כלי בידיהם‪ ,‬חלש מהם‪ ,‬לא יכול‬
‫לשנות את עול כורחם ‪ -‬פעם לרצות לשוב‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬גם אם מאות‬ ‫‪P.‭ ‬Bourdieu‭(‬1990‭),‬‬
‫שנים מאוחר יותר‪ ,‬לרצות פתאום לעזוב‪ ,‬לגלות‪ .‬גלות היא לא רק‬
‫עונש אלא גם שאיפה‪ ,‬שכן היא לא רק תוצר של נסיבות היסטוריות‬ ‫‪In Other Words‭: ‬Essays‬‬
‫אומללות של גירוש‪ ,‬פיזור‪ ,‬אלא כוח חיים א‪-‬היסטורי; ההיסטוריה‬ ‫‪Towards a Reflexive‬‬
‫אינה יותר מאשר מגרש שבו אי מקום ומקום משחקים ביניהם ובנו‪.‬‬ ‫‪Sociology,‭ t‬ rans.‭ ‬by‬‬
‫‪M.‭ A‬ damson‭,‬‬
‫קשה לדעת אם אמנם כך‪ ,‬והאם את המציאות המפולשת‬
‫והמרובה אפשר אכן להבין במונחים כל כך סכמתיים ומיתיים‪.3‬‬ ‫‬‪Stanford‭, p‬ ‭. ‬13.‭‬‬
‫עם זאת‪ ,‬בהרבה מן השיחות הישראליות על הארץ בדיבור‪ ,‬בכתב‪,‬‬

‫באמנות‪ ,‬מתגלה תעייה ותהייה דומה בין מקום לאי מקום‪ ,‬בין‬
‫בעלות על הארץ לבין הרצון להיפטר ממנה‪ ,‬בין תחושה ש"אנחנו"‬

‫במקום לבין תחושה הפוכה בדיוק‪ .‬כך‪ ,‬על תפיסתו של ביאליק‪,‬‬
‫שאפשר היה לייחסה למציאות חייו‪ ,‬שנשמתו "שוכנת בגלות" כפי‬

‫שהעיד על עצמו‪ ,‬לא אבד כלח‪ ,‬ואפשר לראות את השתלשלותה‬
‫מהרבה לפני ביאליק‪ ,‬מספר בראשית‪ ,‬ועד עצם היום הזה‪.‬‬

‫המקום הישראלי הוא חדש‪ ,‬המצאה חדשה‪ ,‬אבל באותה עת‬
‫הוא גם המשך‪ ,‬סיפור המתגלגל ומתהפך בזיכרון‪ ,‬בדמיון ובמעשה‪,‬‬
‫ומתגבש בכל תקופה לכדי נתון‪ ,‬מציאות ‪ ,‬בעיה ‪ -‬פוליטית‪ ,‬מוסרית‪,‬‬

‫יומיומית‪ ,‬אמנותית‪ ,‬פילוסופית‪ ,‬נפשית‪ ,‬תרבותית‪ ,‬לשונית‪ ,‬שיש‬
‫לענות בה כל פעם מחדש‪.‬‬

‫לצד העצמי של המקום‪ ,‬השייך לעם ישראל‪ ,‬יש גם צד‬
‫כללי יותר במושג המקום ובערכיו‪ .‬ספר בראשית מעיד על עניין‬
‫המקום ועל חשיבותו גם לפני פרק יב ומיתוס המקום העברי‪ .‬כבר‬
‫בראשית הדברים מדובר על מקום ואי מקום‪ ,‬יבשה‪ ,‬ארץ‪ ,‬עיר‪,‬‬
‫גן עדן ולעומתם תוהו ובוהו‪ ,‬ארץ נוד‪ ,‬מבול‪ ,‬תפוצה‪ .‬לא במקרה‬

‫בראשית מתחיל במקום‪ ,‬כי התחלה מחייבת מקום‪ .‬קשה‪ ,‬אם‬
‫בכלל‪ ,‬לדמיין התחלה נטולת מקום‪ ,‬בלי מה שמיכאיל באחטין כינה‬
‫בשם "כרונוטופוס" ‪ -‬אותו בליל של זמן ומקום המאפיין כל עלילה‪.‬‬

‫כדי שמשהו יקרה‪ ,‬יחול‪ ,‬יתחולל‪ ,‬יתחיל‪ ,‬יש ליצור זמן ומקום‪.‬‬
‫הצמד הזה הוא צמד ראשוני‪ ,‬בראשיתי ‪ -‬לא ניתן לפחת זמן ומקום‬
‫למושגים אחרים ראשוניים מהם‪ ,‬ויותר משאנחנו מבינים מקום וזמן‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪37‬‬

‫הם מעידים עלינו‪ ,‬משמשים נתון עמוק מכל פירוש‪ 4.‬כך גם אי מקום‬ ‫‪.4‬‬
‫(קשה יותר לחשוב אי זמן) הוא נתון ראשוני‪ ,‬אולם לו אין מילה‬
‫את המושג "ראשוני" (פרימיטיבי)‬
‫משלו אלא שלילה‪ ,‬אי מקום‪ .‬חסר בית מעיד על מה שהוא חסר‪ ,‬גם‬ ‫ניתן להבין בשני אופנים שונים‬
‫אם התפשט ממקומו‪ ,‬מביתו או מבעליו במו ידיו‪.‬‬ ‫שאינם בהכרח חופפים זה את‬

‫מקום פירושו לא רק התחלה אלא גם סיום; יש לסיים אותו‪,‬‬ ‫זה ‪ -‬האחד מתייחס לתחילתיות‬
‫להופכו למסוים‪ ,‬בעל צורה מסוימת ‪ -‬זה מה שממקם מקום‪ ,‬שם‬ ‫המושג‪ ,‬כלומר מניח זמן של‬
‫ההתפתחות — היסטורית‪,‬‬
‫נקודה‪ ,‬מתחיל פרספקטיבה‪ ,‬מושך קו אופק‪ ,‬יוצר עולם‪ ,‬בורא‬
‫דמות‪ ,‬תולה תקווה‪ ,‬מקדם עלילה‪ .5‬באופן אחר‪ ,‬סיום משמעו‬ ‫אבולוציונית‪ ,‬הכרתית — ממנה‬
‫שיבה‪ ,‬כמו בחזרה על‪ ,‬ביצירה של שגרה‪ ,‬כמו גם בחזרה אל‪,‬‬ ‫משתמעת חלוקה עקרונית בין‬
‫בשיבה‪ ,‬באפשרות לחזור‪ ,‬לסמן דרך חזרה‪ .‬המיתוסים הגדולים‬
‫של הדעת‪ ,‬הן של היוונים והן של היהודים‪ ,‬הם מיתוסים של חזרה‪.‬‬ ‫עבר‪ ,‬הווה ועתיד ‪ ,‬ואפשרות‬
‫כך אודיסאוס שיצא מאיתקה‪ ,‬וכל דרכו החוצה לא היתה‪ ,‬מסתבר‪,‬‬ ‫של התבגרות‪ ,‬קדמה‪ ,‬נאורות‪.‬‬
‫אלא דרך חזרה‪ ,‬וכך גם יעקב‪ ,‬העוקב‪ ,‬שעזב למצרים ושב כעם‬ ‫האופן השני להבין ראשוניות‬
‫צאצאיו‪ ,‬בני ישראל‪ ,‬ובעקבותיו היסטוריה מתמשכת של גלות‬ ‫מתייחס למהות (ואפילו למה‬
‫ושיבה‪ .‬בשני מובנים אלה‪ ,‬של התחלה וסיום‪ ,‬יציאה ושיבה‪ ,‬מקום‬
‫הוא נתון ויצירה; אי אפשר בלעדיו ועדיין הוא תלוי הקמה‪ ,‬לא רק‬ ‫שמכונה היום מהותנות ‪-‬‬
‫במובן הפיזי ‪ -‬כמו בניית קן‪ ,‬מלונה‪ ,‬בית מחולק לחדרים עם חצר‬ ‫אסנציאליזם)‪ ,‬ובעצם סותר את‬
‫וגן‪ ,‬עיר או ארץ עם גבולות‪ ,‬אלא במובן התרבותי ‪ -‬יצירת והנחלת‬ ‫מושג ההתפתחות מתוך העדפה‬
‫שפה‪ ,‬טקסט‪ ,‬מיתוס‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬אתוס‪ ,‬גבול‪ ,‬חוק‪ .‬המושג החברתי‬
‫תרבותי‪ ,‬שיח ושיחת המקום‪ ,‬הכרוך ביחסים ובקשר‪ ,‬גם אם יחסי‬ ‫לתפיסת האדם כיצור בלתי‬
‫איבה או קשר שלילי‪ ,‬הוא המגדיר פיסת קרקע‪ ,‬נקודה‪ ,‬נוף או מבנה‬ ‫משתנה ‪ ,‬שיש לו אופנים נתונים‪,‬‬
‫כלשהו כמקום‪ .‬מקום וממוקם בין אנשים‪ ,‬בתוך מושגים‪ ,‬ופותח‬ ‫חיוניים להימצאות בעולם‪ ,‬שלא‬
‫את עצמו בכך לשונות ולהשתנות‪ ,‬ליחסיות תרבותית‪ ,‬ולהמצאה‬ ‫ניתן לפחת אותם (״לעשות להם‬

‫אנושית בלתי נדלית‪.‬‬ ‫רדוקציה") למושגים אחרים‪.‬‬
‫ההכרעה בין שתי ראשוניויות‬
‫מעבר לאוקיינוס‪ ,‬ממרחק חצי עול‪ ,‬גיליתי את "המקום" כמושג‪,‬‬
‫חוויה‪ ,‬הוויית חיים‪ .‬״הארץ" נראתה לי אז כפי שלא נראתה קודם‬ ‫אלה אינה הכרחית בהקשר‬
‫לכן‪ ,‬אם כי הכול כבר היה ידוע‪ ,‬בשכבות על שכבות של הכרת‬ ‫הנוכחי‪ ,‬שכן עיקרו של הספר‬
‫המקום‪ ,‬בגילים שונים ובמקומות שונים בארץ‪ ,‬במקומות מגורי‪,‬‬ ‫הנוכחי עוסק ממילא בגילויים‬
‫ביקורי‪ ,‬שהותי‪ ,‬בתל אביב‪ ,‬בגבעתיים‪ ,‬בירושלים‪ ,‬בכפר יחזקאל‬ ‫מסוימים‪ ,‬מקומיים‪ ,‬של המקום‪,‬‬
‫ובגניגר בהם ביליתי בקיצים‪ ,‬בדרכי הארץ‪ ,‬בטיולים ובמחנות‪,‬‬ ‫ואין בספר שום יומרה להשתמש‬
‫בגילויים אלה כדי להגיע למסקנה‬
‫מקפת לגבי כל אדם בכל עת‬
‫ובכל מקום ‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא תמיד‬
‫קל להכריע לגבי ראשוניותם של‬
‫מושגים ‪ ,‬אם אמנם הם קבועים‬
‫או בני חלוף ‪ -‬האם מלחמה‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬היא ראשונית או שניתן‬

‫להתגבר עליה ולהעבירה מן‬
‫העולם‪ ,‬או האם דת היא מחלת‬
‫ילדות כפי שסבר פרויד‪ ,‬ועל כן‬
‫סופה להיעלם‪ ,‬או שהיא בבחינת‬

‫נתון אנושי מהותי‪.‬‬

‫‪.5‬‬

‫‪Mikhail Bakhtin, the dialogic‬‬
‫‪Imagination: Four Essays,‬‬

‫‪Austin University Press, 1981‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪38‬‬

‫בבסיסי צה"ל‪ ,‬במדבר סיני‪ ,‬בנסיעות ובשיבות מחו"ל‪ ,‬ובשיחות‬ ‫‪.6‬‬
‫בארץ ועל הארץ‪ ,‬שהן מנה עיקרית לכל מי שחי כאן‪ .‬אי אפשר‪,‬‬
‫עם זאת‪ ,‬להצביע על התחלה אחת‪ ,‬כי תמיד לפניה היתה התחלה‬ ‫ג׳ייקובס‪ ,‬גיין‪ ,‬״מותן וחייהן של‬
‫אחרת‪ .‬המקום מוכר לי מלכתחילה‪ ,‬גדלתי אתו‪ ,‬השתניתי אתו‪,‬‬ ‫ערים אמריקאיות גדולות״‪,‬‬
‫הוצאת בבל‪2008 ,‬‬
‫הבטתי בו כל פעם מחוץ אחר‪ ,‬אל חוץ אחר ‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫ניסוח ״המקום״ הוא מורכב‪ ,6‬שכן המבט הוא לא אחד ולא‬
‫אחיד‪ .‬אין מקום דומה למשנהו‪ ,‬גם אותו מקום הוא מקום אחר‬ ‫"על המקום‪ :‬אנתרופולוגיה‬
‫לאנשים אחרים‪ ,‬לביוגרפיות הגעה שונות‪ ,‬למקומות שונים באותו‬ ‫ישראלית‪ ",‬אלפיים‪ ,1991 ,‬עמ׳‬
‫מקום אחר‪ ,‬כביכול ‪ .‬גם לאדם אחר אותו מקום‪ ,‬המקום "האחר"‬
‫שממנו בא‪ ,‬שאליו הוא שייך‪ ,‬אם יש כזה‪ ,‬הוא מקומות שונים‪,‬‬ ‫‪ .44‬המאמר התפרסם גם‬
‫שלא בהכרח ניתן לכנס אותם‪ ,‬לצמצם ביוגרפיה למקום אחד‪,‬‬ ‫בגרסה אנגלית‪.‬‬
‫שלא מתפזר לעוד מקומות‪ ,‬קטנים או גדולים‪ ,‬סמוכים או רחוקים‪,‬‬

‫פרטיים או משותפים‪.‬‬
‫בעיית ההכללה של הפרטים והפרטיות של מקום קיימת גם מן‬

‫הצד האחר‪ ,‬שכן הפרטים תלויים בכלל לא פחות מאשר להפך ‪-‬‬
‫כל פרט (אדם‪ ,‬קטע) מלכתחילה מתקיים בקשר של הרבה‪ ,‬ריבוי‪,‬‬
‫תרבות‪ .‬כל מקום הוא גם הכללה של פרטים וגם פרט בתוך כלל ‪-‬‬

‫חברתי‪ ,‬מושגי‪ ,‬גיאוגרפי‪ ,‬רגשי‪.‬‬

‫זלי גורביץ' (נולד ב‪ )1949-‬הוא פרופסור לאנתרופולוגיה ומשורר‪ .‬עמד בעבר בראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה‬
‫באוניברסיטה העברית בירושלים‪.‬‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪39‬‬

‫צילום‪ :‬איילת ניסימוב‬

‫ז'ורז' פרק‬

‫מתוך "חלל וכו'‪ :‬מבחר מרחבים"‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪40‬‬

‫"דומה שהמרחב יותר מאולף מהזמן‪,‬‬
‫או פחות מסוכן ממנו‪:‬‬

‫בכל מקום אפשר לראות‬
‫אנשים שיש להם שעונים‪,‬‬
‫ורק לעיתים רחוקות מאוד‬

‫אנשים שיש להם מצפן‪.‬‬
‫יש לנו תמיד צורך לדעת מה השעה‪,‬‬

‫אבל אנחנו לא שואלים את עצמנו‬
‫איפה אנחנו"‪.‬‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪41‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫החדר‬
‫ז'ורז' פרק‬

‫מתוך "חלל וכו'‪ :‬מבחר מרחבים"‬

‫‪42‬‬

‫‪.1‬‬

‫קטעים מתוך עבודה שטרם הושלמה‬

‫אני שומר בליבי בצורה יוצאת־דופן‪ ,‬ואפילו מפליאה למדי‪ ,‬בעיני‪ ,‬את זכר כל המקומות‬
‫שישנתי בהם‪ ,‬פרט למקומות בילדותי המוקדמת — עד סוף המלחמה בערך — המתערבבים‬

‫כולם באפרוריותו האחידה של אולם שינה בפנימייה‪ .‬באשר ליתר המקומות‪ ,‬כל שעלי‬
‫לעשות‪ ,‬בזמן שאני שוכב‪ ,‬זה פשוט לעצום את עיני ולייחד מחשבה מזערית למקום נתון‪ ,‬והנה‪,‬‬

‫בו־ברגע כמעט‪ ,‬עולים בזיכרוני כל פרטי החדר‪ ,‬מיקום הדלתות והחלונות‪ ,‬סידור הרהיטים‪,‬‬
‫ואם לדייק עוד יותר‪ ,‬אני מרגיש בתחושה הפיזית כמעט של שכיבה מחדש באותו החדר‪.‬‬

‫וכך‪:‬‬

‫רוק (קורנוול)‬
‫קיץ ‪1954‬‬

‫כאשר פותחים את הדלת‪ ,‬המיטה עומדת כמעט מייד בצד ש זו מיטה צרה מאוד‪ ,‬וגם‬
‫החדר צר מאוד‪ ,‬רוחב המיטה ועוד רוח י הדלת‪ ,‬כלומר‪ ,‬מטר וחצי לכל היותר (בהפרש של‬
‫סנטימטרים אחדים) ואורכו אינו עולה בהרבה על רוחבו‪ .‬בהמשך המיטה בנוי ארון מלתחה‬
‫קטן‪ .‬בקצה החדר חלון־גיליוטינה‪ .‬בצד ימין‪ ,‬שולוזז רחצה בעל משטח שיש‪ ,‬ולידו קערה וכלי‬

‫למים‪ ,‬שלא הרביתי להשתמש בהם‪ ,‬עד כמה שזכור לי‪.‬‬
‫אני בטוח כמעט שהיתה רפרודוקציה ממוסגרת על הקיר השמאלי‪ ,‬מול המיטה‪ :‬לא סתם‬

‫כרומו כי אם‪ ,‬אולי‪ ,‬ציור של רנואר או של סיסלי‪.‬‬
‫היה לינולאום על הרצפה‪ .‬לא היו לא שולחן ולא כורסא‪ ,‬אולי כיסא‪ ,‬צמוד לקיר השמאלי‪:‬‬
‫נהגתי להניח עליו את בגדי לפני השינה‪ .‬לא זכור לי שישבתי עליו‪ :‬הלכתי לחדר ההוא רק כדי‬
‫לישון‪ .‬הוא היה בקומה השלישית והאחרונה של הבית‪ ,‬וכשחזרתי מאוחר בלילה הייתי צריך‬

‫לעלות במדרגות בזהירות כדי שלא להעיר את בעלת הבית שלי ואת משפחתה‪.‬‬
‫הייתי אז בחופשה‪ ,‬בדיוק סיימתי את בחינות הבגרות; תוכנן שאתגורר בבית־הארחה‪,‬‬

‫שהתרכזו בו תלמידי תיכון צרפתים‪ ,‬שהוריהם ביקשו לעודד את שיפור שליטתם בשפה‬
‫האנגלית‪ ,‬אבל כיוון שבית־ההארחה היה מלא‪ ,‬גרתי בחדר שכור‪.‬‬

‫בכל בוקר פתחה בעלת הבית את דלתי והניחה למרגלות מיטתי קערה מהבילה של‬
‫‪ Morning Tea‬ששתיתי קר ללא יוצא מן הכלל‪ .‬תמיד קמתי מאוחר מדי‪ ,‬ורק פעם או פעמיים‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪43‬‬

‫הצלחתי להגיע בזמן וליהנות מארוחת הבוקר האנגלית הדשנה‪ ,‬שהוגשה בבית־ההארחה‪.‬‬
‫הכל זוכרים בוודאי שבקיץ ההוא‪ ,‬בעקבות ״הסכמי ז׳נבה״ והמגעים עם תוניסיה ומרוקו‪,‬‬
‫ידע כדור הארץ כולו‪ ,‬בפעם הראשונה אחרי עשורים רבים‪ ,‬שלום‪ :‬מצב עניינים זה לא נמשך‬

‫אלא ימים אחדים‪ ,‬ונדמה לי שלא חזר על עצמו מאז‪.‬‬
‫הזיכרונות מתקשרים לצרותה של המיטה ההיא‪ ,‬לצרותו של החדר ההוא‪ ,‬למרירותו‬
‫הקבועה של התה ההוא‪ ,‬החזק מדי והקר מדי‪ :‬באותו קיץ שתיתי ״פינק״‪ ,‬מלוא הכוס ג׳יץ‬
‫בתוספת טיפת אנגוסטורה‪ ,‬חיזרתי‪ ,‬ללא הצלחה‪ ,‬יש לומר‪ ,‬אחרי בתו של בעל מטווייה‪ ,‬שחזר‬
‫לא מכבר מאלכסנדריה‪ ,‬החלטתי להיות סופר‪ ,‬התעקשתי לנגן בעוגבונים את הנעימה היחידה‬
‫שהצלחתי ללמוד אי־פעם‪ 45 :‬התווים הראשונים — ביד ימין‪ ,‬יד שמאל סירבה רוב הזמן‬

‫להצטרף — מתוך פרלוד של יוהאן סבסטיאן באך‪...‬‬

‫די בתחיית חלל החדר כדי להחיות‪ ,‬להחזיר‪ ,‬לעורר מחדש את הזיכרונות החמקמקים‬
‫ביותר‪ ,‬התפלים ביותר‪ ,‬וכן‪ ,‬המהותיים ביותר‪ .‬הוודאות החווייתית לבדה של גופי במיטה‪,‬‬
‫הוודאות הטופוגרפית לבדה של המיטה בחדר‪ ,‬שבה ומפעילה את זיכרוני‪ ,‬מעניקה לו חדות‪,‬‬
‫בהירות‪ ,‬שבתנאים אחרים כמעט שאינם קיימים‪ .‬כשם שמילה המובאת מתוך חלום מעלה‪,‬‬
‫מייד עם כתיבתה‪ ,‬את מלוא זכר החלום ההוא‪ ,‬כך‪ ,‬עצם הידיעה (בלי שנדרשנו כמעט לחפש‬
‫אותו‪ ,‬פשוט תוך שכיבה במשך רגעים אחדים ועצימת העיניים)‪ ,‬שהקיר עמד מימיני‪ ,‬הדלת‪,‬‬
‫לידי‪ ,‬בצד שמאל (יכולתי לגעת בידית כשהרמתי את זרועי)‪ ,‬החלון ממול‪ ,‬מעלה כאן מייד‪,‬‬

‫בערבוביה‪ ,‬שטף של פרטים שחיותם מכה אותי בתדהמה‪ :‬הנערה ההיא‪ ,‬שגינוניה גינוני‬
‫בובה‪ ,‬האנגלי ההוא הארוך ללא גבול‪ ,‬שחוטמו מעוקם קלות (נפגשנו שוב בלונדון‪ ,‬כשהלכתי‬
‫לבלות שם שלושה ימים בתום אותה חופשה לשונית כביכול‪ :‬הוא לקח אותי לפאב טובל בירק‪,‬‬

‫שלמרבה הצער לא הצלחתי מעולם לשוב ולאתרו מאז‪ ,‬ולקונצרט־טיול באלברט־הול‪ ,‬שם‬
‫האזנתי בגאווה רבה לקונצ׳רטו למפוחית־פה ולתזמורת‪ ,‬בניצוחו של סר ג׳ון בארביולי‪ ,‬אם‬
‫איני טועה‪ ,‬שנכתב במיוחד עבור לארי אדלר‪ ,)...‬המארשמלו‪ ,‬הרוק־רוקס (סוכריות דמויות‬
‫מקל מקושטות‪ ,‬ממתק מיוחד הנמכר באתרי המרפא; הידוע שבהם הוא ה״בברייטון רוק״‪,‬‬
‫שנוסף על היותו משחק מילים ‪ -‬יש סלע בברייטון כשם שיש צוקים באטרטה ‪ -‬הוא גם שמו של‬
‫רומן מאת גראהם גרין; ברוק עצמה קשה היה להתעלם מזה)‪ ,‬החוף האפרורי‪ ,‬הים הקר‪ ,‬אזורי‬

‫החורש‪ ,‬וגשרי האבן העתיקים ההם‪ ,‬הנוחים להופעתם של שדונים או של רשפי־ביצות‪...‬‬

‫חלל החדר פועל עלי כמו עוגיית מדלן פרוסטיאנית (תוכנית זו עמדה כולה‪ ,‬כמובן‪ ,‬בסימן‬
‫רוחו; היא אינה מבקשת להיות אלא פיתוח של פסקאות ‪ 6‬ו‪ 7-‬בפרק הראשון של החלק‬

‫הראשון (״קומברה״)‪ ,‬בכרך הראשון (״בצד של סוואן״) של היצירה ״בעקבות הזמן האבוד״)‪.‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪44‬‬

‫ומשום כך‪ ,‬החלטתי לפני שני אחדות‪ ,‬לערוך רשימה ממצה ומדויקת‪ ,‬עד כמה שאפשר‪,‬‬
‫של כל ״המקומות שישנתי בהם״‪ .‬לעת עתה‪ ,‬טרם החלתי לתאר אותם ממש; אבל נדמה‬
‫לי שמניתי את כולם כמעט‪ :‬ישנם כמאתיים (בכל שנה נוספים להם לא יותר מחצי תריסר‪:‬‬
‫נעשיתי כמעט יושב־בית)‪ .‬טרם החלטתי סופית על דרך מיונם‪ .‬בוודאי לא בסדר כרונולוגי‪.‬‬
‫ללא ספק‪ ,‬לא בסדר אלפבתי (אם כי זה בעצם הסדר היחיד שאין לנמק את ההגיון שלו)‪ .‬אולי‬
‫לפי מיקומם הגיאוגרפי‪ ,‬מה שעשוי להדגיש את הצד ה״מדריכי״ ליצירה זו‪ .‬ואלי דווקא מזווית‬

‫תמטית‪ ,‬שתוכל להוביל למעין טיפולוגיה של חדרי שינה‪:‬‬

‫‪ .1.1‬החדרים שלי‬
‫‪ ..22‬אולמות שינה וחדרים במחנה צבאי‬

‫‪ .33‬חדרים של ידידות‬
‫‪ ..44‬חדרים של ידידים‬
‫‪ .55‬מקומות לינה אקראיים (ספה‪ ,‬שטיח מקיר לקיר ‪ +‬כריות‪ ,‬שטיחים‪ ,‬כיסא־נוח‪ ,‬וכו׳)‬

‫‪ ..66‬בתי כפר‬
‫‪ ..77‬וילות שכורות‬
‫‪ ..88‬חדרי בתי־מלון‬

‫א‪ .‬בתי־מלון עלובים‪ ,‬רעועים‪ ,‬מרוהטים‬
‫ב‪ .‬מלונות פאר‬

‫‪ ..99‬תנאים לא שגרתיים‪ :‬לילות ברכבת‪ ,‬במטוס‪ ,‬במכונית; לילות באונייה; לילות בתורנות‬

‫שמירה; לילות בתחנת המשטרה; לילות באוהל; לילות בבית־חולים; לילות‬
‫שימורים‪ ,‬וכו׳‪.‬‬

‫בחלק קטן מן החדרים הללו ביליתי חודשים אחדים‪ ,‬שנים אחדות; ברובם ביליתי רק ימים‬
‫אחדים או שעות אחדות; יהיה זה אולי יהיר מצידי לטעון שאני מסוגל לזכור כל אחד מהם‪:‬‬

‫מה היתה הדוגמא על הטפט בחדר ההוא שבבית־המלון ליון ד׳זד‪ ,‬בסן־שלי־ד׳אפשה (השם —‬
‫המפתיע הרבה יותר בהגייה מאשר בכתב — של בירת המחוז בקנטון לוזר נחרט בזיכרוני מאז‬

‫כתה י׳ מסיבות שאינן ברורות לי‪ ,‬ודרשתי בכל תוקף שנתארח שם)? אבל אני מצפה כמובן‪,‬‬
‫לגילויים הגדולים ביותר מזיכרונות החדרים הארעיים הללו‪ ,‬השבים ועולים‪.‬‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪45‬‬

‫‪.2‬‬

‫בעיה קטנה‬

‫כאשר בחדר נתון‪ ,‬מחליפים את מיקום המיטה‪ ,‬האם אפשר לומר שמחליפים חדר‪ ,‬או‬
‫מה? (ר׳ טופו־אנליזה)‬

‫‪.3‬‬

‫לגור בחדר‪ ,‬מה פירוש הדבר? לגור במקום‪ ,‬האם פירושו להשתלט עליו? מה פירוש‬
‫להשתלט על מקום? ממתי מקום נעשה שלנו באמת? משהשרינו בו את שלושת זוגות הגרביים‬

‫שלנו בקערת פלסטיק ורודה? משחיממנו לנו ספגטי על גזייה? משהשתמשנו בכל הקולבים‬
‫השונים התלויים בארון? משהצמדנו על הקיר גלויה ישנה‪ ,‬שמוצג בה חזונה של אורסולה‬

‫הקדושה מקרפצ׳ו? משחווינו שם את אימת ההמתנה‪ ,‬או את להט התשוקה‪ ,‬או את עינויי כאבי‬
‫השיניים? משתלינו על החלונות וילונות לפי טעמנו‪ ,‬והדבקנו טפטים ומירקנו את הרצפות?‬

‫‪.4‬‬

‫הרהור קטן שאנן מס' ‪1‬‬

‫כל בעל חתול יאמר לכם‪ ,‬ובצדק‪ ,‬שהחתולים מיטיבים להתגורר בבתים בצורה יעילה‬
‫הרבה יותר מבני־אדם‪ .‬גם בחללים המרובעים האיומים ביותר‪ ,‬הם יודעים למצוא את הפינות‬

‫הנידחות הנוחות‪.‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪46‬‬

‫הרהור קטן שאנן מס' ‪2‬‬
‫הזמן החולף (קורות חיי) מותיר משקעים הנערמים‪:‬‬

‫תצלומים‪ ,‬ציורים‪ ,‬עטים צבעוניים שהתיבשו כבר מזמן‪ ,‬חולצות‪ ,‬כוסות שאבדו וכוסות‬
‫שמורות בפיקדון‪ ,‬אריזות של סיגרים‪ ,‬קופסאות‪ ,‬מחקים‪ ,‬גלויות‪ ,‬ספרים‪ ,‬אבק וקישוטים‪ :‬אני‬

‫מכנה את זה נכסי‪.‬‬

‫ז'ורז' פרק נולד ב‪ 1936-‬בפריז למהגרים יהודים מפולין‪ .‬אביו‪ ,‬שהתנדב לצבא הצרפתי‪ ,‬נהרג ב‪ .1940-‬אמו מצאה את מותה‬
‫באושוויץ ב‪ .1943-‬מאז הדברים‪ ,‬ספרו הראשון (‪ ,)1965‬פרסם פרק רומנים‪ ,‬ספרי הגות‪ ,‬מחזות ותסכיתי רדיו‪ .‬הוא היה חבר בקבוצה‬

‫הספרותית ‪ OuLiPo‬והתפרנס בין השאר מכתיבת תשבצים‪ .‬הרומן החשוב ביותר שלו‪ ,‬החיים הוראות שימוש (‪ )1978‬שאותו כתב‬
‫במשך ‪ 9‬שנים‪ ,‬זיכה אותו בפרס מדיסיס‪ ,‬ונמנה עם הרומנים הגדולים של המאה העשרים‪ .‬למרות האתגרים שהוא מציב למתרגמיו‪,‬‬
‫הפך הרומן ליצירה המתורגמת ביותר מהשפה הצרפתית‪ .‬מאז מותו ב‪ ,1982-‬העניין בז'ורז' פרק וביצירתו רק הולך וגדל‪ .‬פרק נחשב‬

‫כיום לא רק לאחד הסופרים הצרפתים החשובים ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים‪ ,‬אלא גם לאחד מגדולי הסופרים‬
‫היהודים של זמננו‪ .‬בשנת ‪ ,1984‬כמחווה לסופר‪ ,‬הוענק לכוכב הלכת הקטן מס' ‪ 2817‬השם "פרק"‪.‬‬
‫צילום‪ :‬עילאי ביטן‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪47‬‬

‫"אדם בונה‬ ‫עמוס עוז‬
‫את ביתו ואת חצרו‬
‫על פי תבנית אישיותו…‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪48‬‬

‫או שאדם בונה‬
‫את ביתו ואת חצרו‬
‫על פי דמות חלומותיו‬

‫ומשאות נפשו"‬

‫גיליון ‪ .01‬בית ‪49‬‬

‫הבית‬
‫יהושע צפריר‬

‫צילום‪ :‬ודים בקר‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪50‬‬