כיכר העיר
בימה ליהדות ישראלית
השבּת והחיים
עורך :אבי שגיא
גיליון מספר / 2תשע"ח
A
כרמל • ירושלים פנים – איגוד ארגוני יהדות ישראלית
כיכר העיר – בימה ליהדות ישראלית
גיליון מס' – 2תשע"ח | השבּת והחיים
כתב העת מוקדש לזכרו של מיכאל בהט ז"ל ,חבר קיבוץ כפר בלום ,מחלוצי
ההתחדשות היהודית בחינוך ,בהגות ובמעשה.
עורך :אבי שגיא
יו"ר מערכת :מיכל ברמן
חברי המערכת :אודיה גולדשמידט ,גילי זיוון ,מוטי זעירא ,שלומי פרלמוטר,
שלומית רביצקי טורֿפז
כריכה קדמית :אריק וייס ,אישה מדליקה /טבעת פמוטים ,כסף.2017 ,
כריכה אחורית :אריק וייס ,kiddush to go ,כסף וזהב.2015 ,
חלק מהשירים המופיעים בגיליון הם באדיבות כתב העת "משיב הרוח".
המערכת מודה לכתב העת ולכותבים.
שאר השירים © :כל הזכויות שמורות למחברים ולאקו"ם.
עריכה לשונית :בני מזרחי
עריכה גרפית :עידו אדמון
עיצוב העטיפה :יעל ברֿדיין
טיפול בזכויות יוצרים :נעה נתנאל
לתגובות ולהצעות[email protected] :
גיליון זה רואה אור בתמיכת קרן אבי חי ,עמותת שערים ומיזם שבת .UNPLUGGED
תודה למנכ"לית "שערים – מגשימים יהדות ישראלית" ומייסדת מיזם שבת
:UNPLUGGEDד"ר רות קבסה-אברמזון
מסת"ב 978-965-540-748-8
© כל הזכויות שמורות
נדפס בישראל ,תשע"ח 2017 /
Printed in Israel
תוכן העניינים
אבי שגיא
דבר העורך :על השבת 7 ...................................................................
מיכל ברמן
השבת והחיים14 ....................................................................
רות קבסה-אברמזון
שומרות/זוכרות 19 .................................................................
אבישי חורי /ללא כותרת )שיר(22 ..............................................
שרגא ברֿאון
ויהי ערב ויהי בוקר ותהי השבת:
על בריאת השבת בסיפור הבריאה ומשמעותה לימינו 23 ....................
חזקי שוהם
שבת הצריכה37 .....................................................................
ליאון וינר דאו
השבת כקדוּשה במרחבֿזמן41 ...................................................
גלית יגר /ללא כותרת )שיר( 46 .................................................
רגב בן דוד
לחדש את השבת מתוך המורשת:
שש הצעות ל"הלכה ואגדה" של שבת 47 ......................................
אריאל פיקאר
שבת ישראלית – מאגדה להלכה 56 .............................................
ליאור טלֿשדה
שבת ישראלית :לאור יסודות השבת המסורתיים ומשנתו של ביאליק69 .
דרור בונדי
האתגר :חידוש השבת בישראל
כישלונה של השבת התרבותית89 ......................................................
רות קראֿאיוונוב קניאל
שבת נשית בקבלה:
על ההתחדשות הרוחנית שמזמנת לנו השבת 104.............................
יניב מזומן /ללא כותרת )שיר( 116..............................................
פגי סידור
שבת – מן הפרטיקולרי לאוניברסלי 117........................................
תהילה פרידמן
שיחה דתית על שבתֿלכתחילה125..............................................
אליזבט גולדווין
ועדות הסכמה מקומיות לעניין השבת133......................................
גיל נתיב
למען ינוח רכבך 139................................................................
דוד מור /הבדלה )שיר( 142......................................................
יעקב מעוז
בריאה ובחירה בקידוש לערב שבת:
מחשבות על אלהים ,אדם וחברה בעקבות טקס הקידוש143................
יהודה מימרן
תכלית מעשה שמים וארץ 154....................................................
עינט קרמר
שבת ישראלית :מסרים מתחדשים עבור העידן הצרכני 163.................
יותם זיו
על קבלת השבת :שירים בצל האקליפטוס 171................................
ביני )בנימין( אשכנזי
באה שבת באה מנוחה?181.......................................................
שחרֿמריו מרדכי /בשביעי )שיר( 190..........................................
דבר העורך:
על השבת
חוברת זו ,השנייה במספר ,של כתב העת כיכר העיר מוקדשת לדיון
בשאלת השבת ומשמעותה בחיינו כאן ועתה .השבת אינה רק עניינם
של שומרי תורה ומצוות; היא אינה רק "אות ברית" בין המאמינים
לבין האל ,עדות על בריאת העולם; השבת היא "ברית" בין היהודי
שבהווה לבין עברו .היא עדות על היצירה המתחדשת והמתמשכת של
המסורת .שכן ,היא יסוד מוסד של המורשת היהודית ,ולפיכך נוגעת
לכל מי שנפשו קשורה במורשת התרבותית שלו.
העובדה שבישראל של היום השבת נוכסה עלֿידי דתיים
אורתודוקסים המבקשים עליה מונופול ,משקפת את עומק זיקתם
הדתית וההיסטורית אל מורשת אבותיהם .אבל הניסיון ל ַמשטר את
השבת ולקבע אותה בסגנון הדתי הייחודי עלול להוביל לניכור גובר
והולך כלפי השבת ,שכן היא עלולה לאבד את מקומה הייחודי בחיי
העם .איש אינו ריבון השבת והיא לא נמסרה כקניין עדי עד לגוף
כלשהו בעם ישראל .לכל איש מישראל יש את השבת שלו .השבת של
כל אחת ואחד מאתנו יקרה ללבנו ונושאת עמה את המשמעויות
הייחודיות לה .הזיקה למורשת ולתרבות היהודית היא היסוד
המשותף לכל השבתות של כל חוגגיה ושומריה .זיקה זו אל העבר
הכרחית לכל מי שחפץ להיות בן לעם היהודי ולמורשתו.
אבל זיקה אל העבר אינה היסוד הבלעדי המכונן את הקיום האנושי
והיהודי .איש מאתנו לא נולד מן הים ,ללא עבר ,ללא מורשת ,ללא
זיכרון ,מיתוסים ואתוסים .אבל גם איש מאתנו אינו שעתוק של
העבר .אנו בני ההווה ,המפנימים לתוך חיינו את ערכיו ,מושגיו,
האתוסים והמיתוסים שלו .זהותנו מיוצרת כנקודת חיתוך ייחודית בין
העבר שלנו לבין ההווה שלנו .יתר על כן ,ההווה קודם לעבר ,שכן
8כיכר העיר | גיליון 2
אנו נוטלים את העבר ומפרשים אותו מחדש .זו דרכה של תרבות ,וזו
דרכה של מסורת .מסורת אינה אוצר בלום וחתום הנמסר כקופסה
סגורה לדורות הבאים .כל דור מחדש את המסורת ,מחיה אותה
ומממש אותה בסגנון חייו הייחודיים ,ובכך משמרהּ כמסורת.
עניין זה נכון באופן מיוחד ביחס לשבת .גם כאשר פסק רובו
המכריע של העם היהודי לשמור תורה ומצוות ,הוא לא פסק לחגוג
את השבת ,או למצער להכיר בערכה .אחד העם ,במאמרו "שבת
וציונות" ,ניסח ,כדרכו ,את הדברים בחדות ובבהירות:
רואים אנו אנשי שם ,חוקרים חפשים ,הרחוקים מאמונה ,המודים
בפה מלא ,שהם עצמם אינם שומרים לא את השבת ולא שאר חקי
הדת ,יוצאים בכל זאת להגן בכל כוחם על השבת בתור
אינסטיטוציא היסטורית של כלל האומה [...] .אין צורך להיות ציוני
או מדקדק במצוות בשביל להכיר את ערך השבת ] [...מי שמרגיש
בלבו קשר אמתי עם חיי האומה בכל הדורות ,הוא לא יוכל בשום
אופן – אפילו אם אינו מודה לא בעולם הבא ולא במדינת היהודים
– לצייר לו מציאות עם ישראל בלי "שבת מלכתא" .אפשר לאמור
בלי שום הפרזה ,כי יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת
אותם ,ולולא היא שהחזירה להם "נשמתם" וחדשה את חיי רוחם
בכל שבוע ,היו התלאות של "ימי המעשה" מושכות אותם יותר
ויותר כלפי מטה ,עד שהיו יורדים לבסוף לדיוטא האחרונה של
"חמריות" ושפלות מוסרית ושכלית.
אחד העם מעניק משקל מיוחד לשבת כאחד ממוסדותיו החשובים של
עם ישראל .ערכה של השבת אינו נגזר ממשמעותה התאולוגית או
ההלכתית ,אלא ממעמדה ומתפקידה בחיים היהודיים הממשיים;
המשמעות שהיא מעניקה לבניֿאדם .אחד העם אינו שולל את ערכה
הדתי של השבת עבור המאמינים ,אבל מדבריו עולה כי הניסיון לייסד
את ערכה של השבת על הדת והאמונה באופן אקסקלוסיבי אינו
הולם .זאת ,משום שאנו רואים כי גם כאשר בניֿאדם פסקו מלשמור
תורה ומצוות ,ובכלל זה את השבת ,הם לא העזו לשלול את ערכה
וחשיבותה האימננטית בחיי העם היהודי.
דבר העורך 9
מנקודת מבט זו ,אין טעם לשיח שיתמקד בשאלת "מהותה" של
השבת .שיח זה ,שינסה להצביע על מהות אמתית אחת של השבת,
נידון לכישלון ,משום שהוא אינו משקף ואף אינו יכול לשקף את
משמעותה של השבת בחיי האנשים החוגגים ושומרים אותה בדרכם
שלהם .התשובה לשאלה :מהי השבת ,ערכה ומשמעותה ,צריכה
להינתן עלֿידי כל יחיד ויחידה החוגגים את השבת בדרכם שלהם.
ההכרה בהיות השבת נכס של האומה היא היסוד המשותף למכלול
הסגנונות של שמירת השבת.
מאחר שאחד העם דוחה את נקודת המבט הדתית ,הוא מבקש
למצוא טעם אחר המבסס את ערכה של השבת בעיני כל חוגגיה
ושומריה .להערכתו ,טעם זה נעוץ במשמעותה האקזיסטנציאלית:
השבת שחררה את היהודי מהחומריות העוטפת את חייו .יום אחד
בשבוע הוא ניתק מפעילותו ,שבמסגרתה הוא מתפקד לעתים
כאובייקט ,נשלט ולא שולט ,נע ונד בהתאם לצורכי חייו החומריים.
יום אחד בשבוע הוא נעשה לסובייקט היכול לנהוג כבןֿחורין שֵנטל
החיים אינו מכביד עליו עוד.
אחד העם אינו מהסס לנסח כאן את אחת הקביעות הנודעות ביותר
שלו" :יותר משישראל שמרו את השבת ,שמרה השבת אותם" .מי
שיקרא קביעה זו ללא הקשרהּ ,עלול להרגיש אי נחת גדולה .זאת,
משום שקביעה זו מניחה ,לכאורה ,שלשבת יש כוח עצמאי ובלתי
מותנה בשומריה הממשיים .כביכול ,השבת יכולה לשמור על העם
היהודי ,ללא תלות בסובייקט האנושי.
אכן ,בשיח הפוליטי של ימינו ,חלקים ניכרים בציבוריות הדתית
חוזרים ומצטטים קביעה זו – לעתים ללא ידיעה כי מנסחהּ הוא אחד
האבות המייסדים של רעיון היהדות כתרבות – כראיה ניצחת לביסוס
מהותה של השבת על התפישה הנורמטיבית האורתודוקסית .אבל
ניסוח זה כושל :מוסד תרבותיֿחברתי לא יכול לפעול בחברה שכוננה
מוסד זה ,בלי שהיא מתייחסת אליו ,מטפחת אותו ,ונוטלת עליו
אחריות.
שימוש הוגן במשפט זה של אחד העם היה צריך להיות מנוסח כך:
"יותר משישראל שמרו את השבת ,שמרה השבת אותם ,כשהם שמרו
את השבת" .לכאורה ,ניסוח זה נראה כטאוטולוגיה ריקה ,ולא היא:
10כ י כ ר ה ע י ר | ג י ל י ו ן 2
מוסד תרבותיֿחברתי יכול להעצים את החברה ,להעניק לה משמעות,
אם היא שומרת אותו .זו דרכה של תרבות ,שקיומה מותנה בחברה
שבה היא נוצרת ,אבל לאחר יצירתה היא מ ַתפקדת כיסוד מעצב של
חיי האדם ,הניזון ממנה והיונק את ערכיה ,בדיוק באותה המידה
שהוא יוצרהּ.
אכן ,אחד העם עצמו לא שגה ,וניסוחו מעודן ומדויק .עם ישראל
שמר את השבת ,ואלמלא שעם ישראל שמרהּ ,לא היתה השבת
מתקיימת כמוסד תרבותיֿחברתי בעם ישראל .מאחר שהשבת היא
מוסד חברתיֿתרבותי חי וקיים ,היא יכולה להעניק לאדם משמעות
מיוחדת לחייו .חידושה המתמשך של השבת בכל הווה נתון ,הוא
העדות לחיבור של בית ישראל אל העבר .העבר נוכח בהווה רק אם
בן ההווה מזמין את העבר לביתו ,לחייו ,ולצורת הארגון של עולמו.
שמירת השבת לא צריכה להיות מנוהלת עלֿידי הגמונים מטעם
עצמם ,לא עלֿידי חוק חקוק המוטל ככורח חיצוני על האדם .מסורת
ותרבות אינן נוסדות עלֿידי כוח חיצוני .אם בניֿאדם לא בוחרים
במוסד תרבותיֿחברתי ,שום כוח לא יכפה זאת עליהם .כבר שפינוזה
עמד על כך שבמקום שבו כופים בניֿאדם לפעול בניגוד לרצונם ,נוצר
כוח נגדי מתקומם .אם השבת תיעשה למגרש של מאבקים על
ההגמוניה ועל הצביון הבלעדי או "האמתי" שלה ,הנזק יהיה גדול:
השבת עצמה תושלך בבושת פנים אל בית הנכאות של ההיסטוריה
היהודית .היא תיוותר כשריד מאובן ,ללא שורשים ובלא ענפים חיים
וצומחים.
שבתות ישראל יישמרו רק אם החירות האנושית תישמר .החירות
היא היסוד המצמיח את האחריות ואת בקשת המשמעות העשויות
להוביל לשמירת השבת באופניה השונים .רק אם לא ינסו להאביס
אותנו במתכוניֿשווא של "מהות השבת" או של "השבת האמתית",
תזכה השבת להיות נחגגת ונשמרת .כל שבת שחוגג אותה כל יחיד
ויחידה מישראל היא אמתית .כל שבת שיש בה חידוש היא חיבור
למסורתהּ ולתרבות היהודית.
המשותף לכל השבתות הנחגגות ונשמרות הוא המוסד של השבת
עצמו; היום השביעי הנבדל והשונה משאר ימות השבוע .כל אחת
ואחד מישראל יבטאו שונוּת זו בדרכם .אבל גיוון זה אינו יכול
ד ב ר ה ע ו ר ך 11
להעלים את העובדה ששבת לפנינו .גם אדם המורגל לשבת
ההלכתית ,לא יוכל שלא לזהות את השבת ששומר זולתו ,שאינו
שומר מצוות .הוא ימצא בשבת של זולתו את שפת השבת ,את זמן
השבת ,את גינוני השבת הייחודיים של זולתו .ואם נפשו תהיה פתוחה
דייה ,הוא אף יוכל לעמוד על הדמיון בין השבתות.
בסיפור עליסה בארץ הפלאות ,מלכת הלבבות מבקשת לפתור את
בעיית השונוּת באמצעות עריפת הראשים" .פתרון" אלים זה רומז
לכך שבמקום שבו מנסים לסרס ולעקר את השונוּת ,נרצחת נשמתם
של בניֿאדם ,וראשם ,הוא שכלם ותבונתם ,נערף.
אומרים לנו כי הבעיה של השבת היא מימושה במרחב הציבורי.
כאן עולה לעתים הדרישה לסוג של אחידות המתכסה במונחי
ה"סטטוס קוו" ,מה שהיה הוא כביכול מה שיהיה .השיח על המרחב
הציבורי עלול ,לעתים קרובות ,להוביל אל המחשבה המבחינה
הבחנה מוטעית ביחסים שבין המרחב הפרטי לציבורי .המרחב
הפרטי ,כך נטען ,הוא המקום שבו היחידוּת ,הגיוון והשונוּת חוגגים.
זהו טיבו של מרחב זה ,שלזולת אסור לחדור אליו ול ַמשטר אותו.
לעומת זאת ,המרחב הציבורי ,השייך לכלל הציבור ,ראוי שתונהג בו
אחידות.
טענה זו מוטעית באופן בסיסי ועמוק .שכן ,האדם אינו חי רק
במרחבי חייו הפרטיים .האדם הוא יצור המממש את חייו גם ,ואולי
בעיקר ,במרחב הציבורי .למרחב זה הוא מביא את כוליותו ,את
ערכיו ,אמונותיו ,טקסיו ,מלבושיו ,זיכרונותיו ,וכל מה שמעצב אותו
כאדם .המדינה הדמוקרטיתֿליברלית המודרנית הכירה זה מכבר בכך,
ולפיכך מבטיחה לכל אדם את חירות המחשבה והמעשה ,כמו גם את
חופש הדת ,הכולל בתוכו גם את החופש מדת.
תפקידו של המרחב הציבורי אינו בהכרח לייצר האחדה .מרחב זה
נועד לאפשר פגישה ושיח בין בניֿאדם שונים .הוא מאפשר להם
להיחלץ מאי נראותם ,משקיפותם ,ולהיעשות לנוכחים .במרחב זה לא
אמור להתחולל מאבק על שליטה והגמוניה .המאבק הראוי במרחב
זה הוא המאבק על "נוכחות עם" ,חילוץ משקיפות ומאי נראות,
המשקף את העובדה כי כולנו חיים כאן ,במקום זה ,וכולנו מנהלים
שיח זהות ,המיוסד על עיצוב ייחודי של זיקה בין העבר להווה ובין
12כ י כ ר ה ע י ר | ג י ל י ו ן 2
ההווה לעבר .עיצובו של מרחב זה הוא אתגר מתמשך .תמיד יהיה מי
שיבקש להשתלט עליו ולשלול מהזולת את עולמו וערכיו .ביטוי ברור
וקובע לתהליכי שלילה אלה מצוי ביחס לשבת.
השיח הפוליטי המונע עלֿידי אינטרסים וחקיקה עלול לפגוע
בהתרחשות החיה והתוססת המתחוללת במרחב הציבורי .השבת
עלולה לצאת נפסדת מהתערבות היתר של השיח הפוליטי בעיצובה.
הבה נניח לשבת לפלס דרכה במרחב הציבורי .שחרורה מהשיח
הפוליטי מצד אחד ,והפיכתה לנושא מרכזי בתוך השיח הציבורי מצד
שני ,יאפשרו לשבת להיות נדונה מתוך קשב ופתיחות .הקונפליקטים
בין העמדות השונות לא ייעלמו .הם יהיו חלק מהשיחה המתמשכת.
בסופו של דבר ,השיח הציבורי יוביל למציאת איזונים הולמים בין
העמדות השונות של כל החיים כאן ועכשיו .שבתות שונות יופיעו
במרחב הציבורי ,ובניֿאדם שונים ילמדו ליהנות משפע ומגיוון.
האם זהו חלום באספמיה? תקווה הזויה? התשובה לשאלה זו
מצויה בידי בניֿאדם עצמם .מי שיחליט כי יש חשיבות לעניין ,מי
שייאבק על נוכחות ציבורית ,גם אם במאבק סיזיפי ומתמשך ,יהיה
נוכח במרחב הציבורי .אוֿאז יש סיכוי שזולתו ייפתח כלפיו ,שיקשיב
לקולו ,שיראה את עולמו ,ויכיר בערכה של השבת של זולתו ,עבור
הזולת ,גם אם לא בהכרח עבור עצמו .די בכך כדי לכונן מרחב חיים
משותף ,כמרחב שהקונפליקטים וההבדלים מוכלים בתוכו.
חוברת זו ,המוקדשת לשבת במכלול גילוייה ,הוא מעשה של יצירת
שותפות בין עבר להווה ובין הווה לעבר .היא אינה דיווח אובייקטיבי
על השבת עצמה ,אלא מעשה חיבור ממשי בין האנשים לבין המוסד
החברתיֿתרבותי – השבת.
חוברת זו היא גם ניסיון לייסד שפה אמפטית ,משתפת ומכילה,
פלורליסטית ולא פטרנליסטית .היא הכרה בכבוד הייחודי של
בניֿאדם כשותפים ליצירת מסורת וכחברים בשיח הביןֿדורי.
אני מודה לכותבות ולכותבים ששיתפו אותנו בהלכי רוחם,
במחשבותיהם על השבת בעולמם ,ופונה לקוראי החוברת להיות
שותפם למעשה יצירת השבת .יצירה זו חיונית עתה יותר מתמיד.
השבת מאוימת מכיוונים רבים ושונים :סגנון חיינו המודרני/
פוסטמודרני הופך אותנו יותר ויותר ליצורים חסרי חירות ,הלכודים
ד ב ר ה ע ו ר ך 13
במאבק מתמיד על התקדמות או שרידות כלכלית ,שבמסגרתו השבת
עלולה להיפגע .השבת גם מאוימת עלֿידי פוליטיקאים שמבקשים
להמיר את שיח השבת ,כשיח תרבות וזהות ,בקביעוֹת נחרצות
המוטלות מן החוץ .פוליטיקאים אלה מסוכנים מפני שהם עלולים
לפגוע בדרכי גידולה וטיפוחה של מסורת חיה.
חוברת זו היא קריאת תיגר על כל אלה ,ותקוותי היא שכותבי
המאמרים יצליחו לפלס להם דרך ללבם של המוני בית ישראל .אוֿאז
ישוב עם ישראל להיות " ַעם השבת" ,כפי שכּוּנה בעת העתיקה; ַעם
היוצר שבת ,המכבד את השבת ורואה עצמו שותף לעיצובה.
אבי שגיא
השבת והחיים
מיכל ברמן
השבת היא אולי הסטארטֿאפ היהודי המצליח ביותר בכל הזמנים.
לא רק רעיון יום המנוחה תפס במרבית התרבויות המערביות ,אלא גם
הפועל ש.ב.ת מופיע בעשרות שפות ברחבי העולם .בעוד שבתרבויות
האחרות אין כל מחלוקת בדבר יום המנוחה השבועי ,דווקא במדינת
ישראל ,המדינה היהודית היחידה בעולם ,מהווה השבת סלע
מחלוקת .שמה של השבת בשיח הישראלי נקשר ,בדרך כלל,
במאבקים על סגירת כבישים בירושלים או בערים אחרות ,בהפעלה
או בהשבתה של תחבורה ציבורית ,בפתיחה או בסגירה של בתי עסק
ובעוד גורמי מחלוקת כיוצא באלה .דומה שמאבקי הכוח
הדתייםֿפוליטיים בישראל השתלטו על דמותה של השבת ופגמו
בממלכתיותה.
מהי השבת הישראלית? מהו צביונה? עד כמה היא יהודית ועד
כמה ישראלית?
הרב אברהם יהושע השל הקדיש יצירה שלמה לנושא השבת.
ביצירה זו הוא מכנה את השבת "ארמון בזמן" .השבת ,בעיניו ,היא
יום ייחודי השונה מכל הזמנים ,בעל קדושה רבה .יום השבת מחנך
אותנו לצניעות ברמה האנושית ומחבר אותנו למעשה בראשית ברמה
הקוסמית .בין שאר דבריו הוא אומר כך:
"כל הרוצה להיכנס לקדושת היום חייב להניח תחילה את המולת
החולין של מיקח וממכר סואן ,לפרוק מעליו עול עמל שהוא רתום
בו ,להתרחק מן השאון הצורם של ששת ימי המעשה ,מן העצבנות
והכעס של הרדיפה אחר נכסים ,ולחדול מן המעל שהוא מועל בכך
שהוא מבזבז לריק את החיים ,חייו שלו .הוא חייב להיפרד מכל
מלאכת ידיים וללמוד להבין ולדעת ,שהעולם כבר נברא ויתקיים אף
ה ש ב ת ו ה ח י י ם /מ י כ ל ב ר מ ן 15
ללא עזרתו של האדם .ששת הימים בשבוע אנו נאבקים עם העולם,
מפיקים רווח מן האדמה .ביום השבת אנו מייחדים את דעתנו על זרע
הנצח השתול בתוך נשמתנו .ידינו נתונות לעולם ,ואילו נשמתנו
שייכת לאדון העולם .ששת ימים בשבוע אנו מתבקשים למשול
בעולם – וביום השביעי אנו משתדלים למשול בעצמנו".
מאחר שהאדם הוא יצור חברתי ומרוצת ימי השבוע שלו מתרחשת
במסגרת חברתית ,הרי שגם השבת אמורה לקבל את מלוא משמעותה
מן ההקשרים החברתיים .המרכזי שבהם הוא עניין הערבות ההדדית
והלכידות החברתית .התמונה המתקבלת כיום היא שהחברה בישראל
מפוצלת לשבטים שונים .הקדושה שאותה מזהה הרב השל בשבת,
איננה בהכרח קדושה במשמעותה הדתית .קדושה נובעת מן הנוהג
להקדיש את היום המיוחד הזה לערכים חברתיים כמו משפחה,
קהילה וסביבה .ראויה לתשומת לב מיוחדת טענתו ,לפיה ביום זה
מתנתק האדם מן העצבנות והכעס ומייחד לו את זרע הנצח השתול
בתוך נשמתו.
השאלה המתבקשת היא ,האם ניתן לייצר ברוח הדברים האלה שבת
ישראלית המקובלת על כל השבטים הישראלים? האם ניתן להתעלות
מעל למאבקים ולייצר מכנה משותף הגדול מן ההבדלים שביניהם?
אם כן ,מה יהיה אפוא אופייה של שבת ישראלית שכזאת?
עוגן משמעותי של השבת הישראלית ניתן למצוא במוסד הידוע של
ח .נ .ביאליק "עונג שבת" .המשורר הלאומי ,שנטש את העולם
ההלכתי שבו גדל ,נשאר כל חייו קשור בעבותות אהבה אל כור
מחצבתו התרבותי .הוא גם נתן דעתו על רעיון השבת הישראלית:
"השבת ולא התרבות של תפוחיֿזהב או תפוחיֿאדמה היא ששמרה
על קיום עמנו בכל ימי נדודיו ,ועתה בשובנו לארץֿאבות ,הנשליכנה
אחר גוונו ככלי אין חפץ בו?" כך הוא שואלֿמתריס במכתב לחבריו
בקיבוץ גבע כאשר הם דנים בסוגיית הדרך הראויה לייחד את השבת
בקיבוץ החילוני .הוא מוסיף ואומר" :ארץֿישראל בלי שבת לא
תיבנה ,אלא תחרב ,וכל עמלכם יהיה לתוהו .עם ישראל לא יוותר
לעולם על השבת ,שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי ,אלא גם יסוד
קיומו האנושי .בלי שבת אין צלם אלהים ואין צלם אנוש בעולם".
ביאליק לא הסתפק בהתרסה אלא קם ועשה מעשה .הוא ייסד את
16כ י כ ר ה ע י ר | ג י ל י ו ן 2
מוסד "עונג שבת" הידוע בתל אביב ,על בסיס הפסוק " ְו ָקָרא ָת ַל ַשּׁ ָבּת
עֶֹנג"" .עונג שבת" סחף אחריו רבים והציג מודל חילוני יהודי לשבת.
ללא ספק הוא ראה את השבת כמרכיב קריטי לקיום היהודיֿישראלי
במדינה המתחדשת .מכאן ניתן להבין מה הניע אותו לפעול רבות
למען מיסודה של השבת בתרבות הישראלית ,כפי שראה לנכון.
עם חלוף השנים וככל שגברו המאבקים הפוליטיים על צביונה
של השבת ,נעשה ניסיון חשוב לייצר הסכמות רחבות שיהוו בסיס
לשיח החוקתי והחברתי במדינת ישראל .אמנת גביזון-מדן ,מראשית
שנות האלפיים ,ניסתה להסדיר את יחסי הדתיים והחילוניים ,תוך
התייחסות נרחבת לשבת .האמנה קבעה עיקרון האומר כך :כן
לפעילות תרבות ,לא למסחר ולעסקים .העיקרון התבסס על ההנחה
שכל צד נכון לוותר על ערכים חשובים לו כדי לייצר אמנה חברתית
נרחבת שתמנע את המחלוקת ההרסנית סביב השבת .במקום שנעסוק
בשאלה על מה אנו מוותרים לטובת הצד האחר ,הציעה האמנה שכל
אחד מן הצדדים יתמקד בשאלה מהו הרווח המופק מחיים משותפים
תקינים .האמנה קנתה לה אחיזה בחוגים חברתיים נרחבים ,אך,
למרבה הצער ,לא הצליחה לפתור ולו מעט מהקונפליקטים סביב
השבת .יתר על כן ,בשנים שחלפו מאז ניסוח האמנה ,דומה כי מגמות
תרבותיות וכוחות כלכליים חידדו את הקונפליקטים סביב סוגיות
הקשורות בעבודה בשבת ,בתרבות הצריכה ובעולם הווירטואלי.
באחד מן הראיונות שקיימתי במהלך עבודת המחקר שלי לתואר
שני ,נתקלתי בסיפור הבא .משפחה חילונית למהדרין ,בימיה
הראשונים באחת מן הקהילות המעורבות מרשת מרק"ם ,הוזמנה
לאירוע מסקרן ומסתורי ,שנקרא בשם "סעודה שלישית" .בהיותה
משפחה חילונית ,שאינה בקיאה ברזי שפה הדתית ,ניסתה להבין מה
פשר המונח .בניסיונם של בני המשפחה לפענח את התעלומה הם
ספרו שלוש ארוחות :בוקר ,צהריים ,ערב ,והתייצבו ביום שישי בערב
לקראת מה שהם סברו לתומם שהוא סעודה שלישית .הם פגשו
משפחה מארחת דתית ואחוזת תדהמה ,שציפתה לאורחיה רק לקראת
מוצאי השבת .הסיפור הזה מבטא ,אולי ,משהו מן המפגש בין שני
עולמות ,שבחברה הישראלית הם ,למרבה הצער ,מפולגים ,מנוכרים
ובורים אחד ביחס לשני .השפה העברית משמשת אמנם כמכנה
ה ש ב ת ו ה ח י י ם /מ י כ ל ב ר מ ן 17
משותף עמוק ,אך מסתבר שהיא אינה זהה במאת האחוזים אצל שתי
האוכלוסיות ,המכונות "דתיים" ו"חילוניים" .כדי ליצור את המפגש,
נדרשו אותן משפחות לגשר מעל תהום בלתי נראית הקיימת בחברה
הישראלית בין השבט הדתי והשבט החילוני .השפה שלכאורה
משותפת לכלל הישראלים יש בה ניבים וקודים ספציפיים המובנים
רק לאחת מן הקבוצות.
גיליון שני זה של "כיכר העיר – בימה ליהדות ישראלית" בא
להציע זוויות שונות של התבוננות ועשייה סביב מוסד השבת
בישראל .נמצא בו הצעות לריטואליים מבוססי יהדות ,עם דגש
קהילתי ועם חיבור לחיים הישראליים המודרניים .ריטואלים שכל
אדם ,גם אם אינו דתי ,ימצא בהם התרוממותֿרוח וחיבור קהילתי
עמוק .יש בו מודלים להסכמות רחבות בין מגזרים שונים במדינת
ישראל ,החולקים מרחב עירוני משותף – דתיים ,חילוניים ,וכן
מיעוטים לאֿיהודיים – סביב סוגיית השבת .חלק מן המאמרים
בוחנים את ההלכה כבסיס לשבת ואת הרלוונטיות שלה לחיים
החילוניים .יש בגיליון זה גם התייחסות לתרבות הצריכה שגדלה
באופן ניכר במדינת ישראל בעשור האחרון ותפסה מקום הולך וגובר
בשבת הישראלית.
האם ישנו סיכוי למצוא את הדרך הרחבה ,המכילה ,המאפשרת לכל
אחד למצוא את הארמון בזמן של השבת בחייו ,וליצור יחד שלם
הגדול מסך חלקיו? האם נצליח לרקום חיים תרבותיים ,רוחניים
וחברתיים עשירים כשהשבת היא עוגן משמעותי בהם? שאלות אלו
עומדות בבסיס גיליון זה.
פנים הוא ארגוןֿגג המאגד תחתיו שישים ארגונים העוסקים
בחינוך ,בקהילה ובתרבות יהודיתֿישראלית .ארגוני פנים פרושים על
כל הקשת היהודית בישראל :דתיים ,חילוניים ,מסורתיים,
קונסרבטיביים ורפורמים .הארגונים עוסקים זה למעלה מֿ 25שנה
בהתאמת הקיום היהודי אל החיים הישראליים .הארגונים פעילים
בכל רחבי ישראל ומפעילים מאות תוכניות לימוד ,פעילויות
קהילתיות ,כנסים ,פסטיבלים וטקסים .השנה לקחנו לעצמנו מטרה
להתבונן בעשייה בנושא השבת ולייחד לה ,כערך יהודי מוביל וכעוגן
משמעותי בחברה הישראלית ,את הגיליון שלפניכם.
18כ י כ ר ה ע י ר | ג י ל י ו ן 2
אני מבקשת להודות מעומק הלב למערכת כתב העת ובראשה
לעורך ,פרופ' אבי שגיא ,ש ִאפשר לי ,זו השנה השנייה ,להצמיח את
הדיון המרתק הזה .תודה עמוקה לאודיה גולדשמידט על עבודתה
המסורה והמקצועית בהוצאת גיליון זה לאור .תודות לכל הכותבות
והכותבים שאפשרו לנו ללוות את תהליך הכתיבה והחשיבה שלהם
מתוך אמון ופתיחות .תודה למיזם שבת UNPLUGGEDולעומדת
בראשו על התמיכה ועל השותפות בשנה הראשונה מלאת האתגרים
והשאלות ב"בית היוצר" של המיזם.
זכינו בשנה זו לשיתוף פעולה מבורך ופורה עם מיזם שבת
UNPLUGGEDמבית קרן אבי חי .אני שמחה להוסיף את ברכתה של
מנכ"לית "שערים – מגשימים יהדות ישראלית" ומייסדת מיזם שבת
,UNPLUGGEDד"ר רות קבסה-אברמזון.