בראשית

‫בראשית א ‪ -‬לתומו חשב הקורא‪ ,‬כי התוהו שהיה נסתלק והלך לו‪ ,‬ורק כשבספר‬
‫המשיך הוא לקרוא גילה כי התוהו היה ועודנו‪.‬‬

‫בראשית ב ‪ -‬כשנוצר האדם עפר מן האדמה‪ ,‬היה מוטל זמן מה אבוד במרחבי אינסוף‪,‬‬
‫חרד‪ .‬או אז נטלו האל והניחו בתוך הגן‪ ,‬הניחו במקומו‪ .‬אך אותם הרגעים שבהם נוצר‪,‬‬

‫אותה האימה של מי שאין לו מקום‪ ,‬נצרבו בו עמוק‪ ,‬ובכל פעם שהאדם מתרחק‬
‫ממקומו‪ ,‬אותה חרדה קמאית שבה ועולה‪.‬‬

‫בראשית ג ‪ -‬בתמונות מופיעים אדם וחווה יוצאים מהגן‪ ,‬כפופים‪ ,‬בוכים‪ .‬אך בשל‬
‫מגבלות הטכנולוגיה‪ ,‬הצופים לא שמעו את דברי האדם לאשתו‪ .‬כך הוא לחש לה‪:‬‬
‫"הנה חוול'ה‪ ,‬הפרנו את הצו‪ ,‬ויצאנו מזה בשלום"‪ .‬הם המשיכו ללכת כפופים והגניבו‬

‫זה לזו חיוך של מנצחים‪.‬‬

‫בראשית ד ‪ -‬קומדיה זו לא‪ ,‬זו הרי טרגדיה‪ ,‬אך סאטירה יש גם יש‪ .‬אך לפני רגע תואר‬
‫האדם בפאתוס גדול 'צלם אלוהים' והנה הצלם קם על צלמו‪ ,‬ובלי שהסיפור מכביר‬
‫מילים‪ ,‬הורג והולך‪ .‬וברקע נשמע צחוק של לעג‪ ,‬ואיננו מעזים לשאול ‪ -‬לעג למי?‬

‫בראשית ה ‪ -‬שתי מילים מלוות את הפרק ‪" -‬וַיּוֶֹלד" ו"וַיָּמֹת"‪ .‬האדם שצלמו צלם אלוהים‬
‫מוליד אדם בדמותו כצלמו‪ ,‬ובכך הוא מתגלה בדמות אל‪ .‬אך האדם מת ואלוהים לא‪.‬‬
‫והלידה והמיתה הנתונות בו בגוף מספרות את סיפורו של האיש‪ ,‬הנולד בדמות אל‬
‫ומת בדמות אדם‪.‬‬

‫בראשית ו ‪ -‬כשיצא האדם מהגן אל המרחבים הגדולים‪ ,‬החל אט אט לאבד את דרכו‪.‬‬
‫או אז נקרא האדם לשוב ולהתכנס‪ .‬הוא בנה תיבה‪ ,‬הוא בנה את הבית‪ .‬ומאז‬

‫במחזוריות של התכנסות והתפזרות‪ ,‬שאיפה ונשיפה‪ ,‬בנייה וחורבן‪ ,‬האדם בא אל‬
‫הבית ומאבד אותו שוב ושוב‪.‬‬

‫בראשית ז ‪" -‬נח צדיק" מעידים הפסוקים‪ ,‬אך החכמים סבורים שלא ממש‪ .‬הם סבורים‬
‫שהעולם הישן‪ ,‬העולם המושלם שדמיין אלוהים‪ ,‬הוא חסר תוחלת‪ ,‬אין באמת צדיקים‪,‬‬
‫יש רק צדיקים יחסית‪ .‬כעת במקום העולם שחרב יקום עולם חדש‪ ,‬סלחני יותר‪ .‬נח‪ ,‬כך‬

‫נראה‪ ,‬הוא האדם הראשון של העולם השני‪.‬‬

‫בראשית ח ‪" -‬וַיִּ ְשַׁלח יָדוֹ וַיִָּקּ ֶח ָה וַיָּ ֵבא אָֹתהּ ֵאָליו ֶאל ַה ֵתָּבה"‪ .‬היונה התעופפה ולא מצאה‬
‫מנוח‪ ,‬ונח אוסף אותה באהבה אליו‪ ,‬אל תיבתו‪ .‬הוא פותח את היד ברכּוּת‪ ,‬היונה‬

‫משתהה ומנתרת אל הקן‪ .‬והקרקע מתגלה‪ ,‬הארץ מתייבשת‪ ,‬והאל שזעם שולח כעת‬
‫את ידו ואוסף את נח באהבה‪ ,‬ומניחו ברכּוּת בעולם החדש‪.‬‬

‫בראשית ט ‪ -‬נח‪ ,‬שהקרקע נשמטה מתחת רגליו‪ ,‬ביקש לשווא להשיב לעצמו אחיזה‪.‬‬
‫הוא נטע כרם‪ ,‬נאחז באדמה‪ ,‬אך היין תסס בדמו והוא נותר מוטל באהל‪ ,‬עירום‪.‬‬

‫וכשבנו גילה את ערוותו‪ ,‬והותיר אותו חלש וחשוף‪ ,‬ביקש נח לחוש שוב את העוצמה‬
‫שבשליטה והכריז "אָרוּר ְכָּנַען‪ֶ ,‬ע ֶבד ֲעָבִדים יְִהיֶה ְל ֶא ָחיו"‪ .‬כעת סוף סוף חש עצמו אדון‪.‬‬

‫בראשית י ‪ -‬כשמנה בראשית את התולדות מאדם עד נח‪ ,‬יכול היה הקורא לחוש בחיים‬

‫שעל קו הקץ‪ .‬המבול באופק‪ ,‬המוות נוכח ‪ -‬וַיּוֶֹלד וַיָּמֹת‪ ,‬וַיּוֶֹלד וַיָּמֹת‪ .‬כעת‪ ,‬בעולם שאחר‬

‫המבול שוב נמנות התולדות‪ ,‬אך כעת אין מוות‪ ,‬רק לידה ‪ְ -‬כַּנַען יַָלד וְאְַר ַפְּכ ַשׁד יַָלד‬
‫וְ ֶשַׁלח יַָלד‪ .‬כעת בעולם החדש שאחר המבול האפשרויות נפתחות‪ ,‬הכל נולד‪ ,‬דבר לא‬

‫מת‪.‬‬